בינה לעיתים חלק א קנה

ועם כל הדברים האלה לא היה ממתין יבאו הם אליו לדרשו על טובו ומצבו ולשאול בשלומו אלא בענותנותו לא היה מחשיב כל גדולתו ומעלותיו לכלום. רק הוא היה הדורש וחוקר על טוב עמו ודובר שלום לכלם בקדימה כאלו היה הוא הצעיר שבהם ואחרי הדברים והאמת האלה יצדק בעינינו מאד חומר האזהרה על בעור ובטול השאור והחמץ ואפי' במשהו במועד צאתו ממצרים כי מגדולי טעמי השעבוד היה לרום גבהות לבם של ישראל בימים ההם אשר נאמר עליהם וירבו ויעצמו במאד מאד כאשר פרשנו היותו נאמר על ההתנשאות ותרב גדולתם ובאה להם מדה כנגד מדה צרת השעבוד והעבדות להשפיל גאותם כאמרו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו ומה גם להתערבם בגויי הארץ ההיא תחת ממשלת פרעה גאה שבגאים עד שהשיאתו גאותו לעשות עצמו אלוה והוא אמרו ית' הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול אשר אמר וגו' כי הוכיחו יתברך על פניו על חשבו היותו אלוה ושאין עליו שום קצין שוטר ומושל והשיבו יתברך הנני עליך אני הוא גבוה מעל גבוה ממעל לך ומושל עליך בעל כרחך וגדולתי גדלה מגדולתך. וע"ה באה לו הכנעתו עד שאף בזמן חזרתו לאיתנו אמר עליו מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד וכו' ובאר כי התכלית היה בעבור ישראל שלמדו ממעשיהם והיו גאים כמוהו והוא אמרו ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וגו'. דהיינו שהיו למדים להתגאות כמותו. ודתן ואבירם יוכיחו כי ברצות מרע"ה להוכיחם הורו רוע זדונה ובלתי סבלם שום מרות ואדנות עליהם באמרם מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו'. ואז אמר משה ע"ה אכן נודע הדבר. ע"פ דרכם ז"ל עתה ידעתי כי בא להם עונש השעבוד וזולתו מן העונשים.. מכ"מ הם אינם רוצים להשתעבד למוכיחים ומסרבים שיהיה שום שר ושופט עליהם כראוי. ישתעבדו לבלתי ראוים. ואם סבת גלותם והשתעבדותם היתה גאותם ורום לבם. נמצא א"כ שרפואתם לזכות אל הגאולה ואל החירות תלויה בהפכה שהיא הענוה ושפלות הרוח ולהתרחק מכל וכל משום גבהות וגסות הרוח. והן זאת ההוראה נתרשמה בעצם באיסור החמץ וחיוב המצה. כי כל שאור יכל חמץ הלא הוא נפיחת העיסה שנעשה רמה והגבהה למעלה. ועליה בא האיסור הגמור אפי' בכל שהוא. כי במדה זו אפי' המצוע לא ישוה בה ואפי' מעט מזעיר ממנה תפגום הרבה כאמרם לא מינה ולא מקצתה. אלא צריך ללכת אל קצה האחרון בהפכה. כאותה ששנינו מאד מאד הוי שפל רוח וכדברי הרמב"ם ע"ה. וזה הוא ענין המצה הנמוכה והשפלה אשר נצטוינו לאכלה על כל פנים כאשר בא בנושא חג המצות לה'. ודי בזה הערה: דרוש לשבת וחול המועד של פסח נפלאות אשר לא נבראו

ש"ר פ' ס"ג. אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז. משל למלך שעשה מלחמה ונצח עשו אותו אגוסטוס א"ל עד שלא עשית המלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס אלא עומד המלך על הלוח ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת העולם היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כב"י עומד שנא' עמד וימודד ארץ אכל משעמדת בים ואמרו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר

נפלאתה אהבת הרועה הנאמן מרע"ה לצאן מרעיתו עם בני ישראל. כי בזמן היותם בתכלית השפלות אצלו ית' במעשה העגל. והוא ע"ה ברום מציאת חן לפני כסא כבודו כן מעייניו והשתדלותו לא שם אלא להרים דגל עמו ולנשאו על כל העמים ואליו הוא נושא את נפשו ופני מגמתו כאמרו ובמה יודע איפה כי מצאתי חן עיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. כי לפי שידע אדון הנביאים ע"ה היה הוא יתברך רחוק מהם ולבו בל עמם ורק אך במשה היה חפץ ורוצה לעשות לו נחת רוח כאמרו פני ילכו והניחותי לך. כלומר לך ולא להם. ע"כ רצה לשתף עצמו עמהם ולשאול שאלה גם לו גם להם יחד כאלו זה תלוי בזה ולא יסכים היותם נפרדים. הוא ונפלינו אני ועמך מכל העם. שתעשה באופן שגם אני גם העם הזה נהיה מופלאים ומובדלים לעלוי מגויי הארץ. והוא ית' השיבו כדרכי טובו ומלא שאלתו באמרו

הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וגו'. פרט לו כל אחד מהם כי כנגד מה שנוגע אל העם זהו נגד כל עמך. בשרו כי תהיה אצלם מעלה פרטית שלהם לבדם יעשה הוא יתברך נפלאות ונסים כפי המצטרך בשדוד הטבע והריסת סדר הבריאה שהוא ענין מיוחד לישראל ולא לשום אומה ולשון ובזה יהיו מופלאים מהם. וגם להפליא מעלתך על יתר אישי האומה עצמה הנה יראה כל העם אשר אתה בקרבו דבר יקר ונכבד מאד אצלך והוא כי את כל מעשה הגדול והנורא מהנסים והנפלאות יראו עין בעין שאני עושה אותו עמך