בינה לעיתים חלק א קנד

ממני ילמדו כל יושבי תבל ושוכני ארץ ללכת בדרכי. כאשר כן עשה המלך דוד עם שמעי

הסימן השני לענוה הוא כשיפגענו פגע בממונו או יקרהו מקרה בקרוביו אם יגדיל הסבל על החרדה. וירצה בגזרת הבורא יתב' ויצדיק את דינו. יורה על כניעתו הטובה. ומזה המין מהסבלנות הוא ענין איוב בראשית יסוריו שקבלם בהכנעה עצומה בלי שום קריאת תגר: אלא אדרבא בתת שבח והודאה אליו ית' עליהם יהי שם ה' מבורך. וכבר הלעיג ית' לשטן ע"ז באמור לו השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועודנו מחזיק בתומתו ותסיתני בו לבלעו חנם. אמר הנה דעתך היתה שע"י אלו היסורין יצא איוב ממחיצת צדקתו ויקרא תגר עד שיאבד תמימותו. ואתה ראה כי אדרבא זה הי' גרמא שמלבד מה שהיה לו כבר מהתמימות. הנה עתה ע"י יסורין אלו מחזיק נותן חוזק ועצמה ירבה בתמימותו להגדיל בו השלמות במה שהורה בהם בענוה יתירה בסבלנותו וכבר אמרנו היות הכניעה והענוה שרש ועמוד אשר כל בית השלמות נשען עליו ונמצא א"כ כי בחנם וללא הועיל לך נכנסת בתגר זה להסיתני לבלעו ולייסרו. וכל המעשה היה חנם לכונתך שיצא הכל ממש להפך

והסימן הג' בשנתפרש אצל בני אדם בטובה או ברעה שאם ישבחוהו בטובה יבז למשבחו עליו. ותהיה נקלה בנפשו וקטנה בעיניו מהיותה מקובלת ורצוי' אצל הבורא ית' אצל מה שהוא חייב בו מכפלי הטובה ההוא ועל איש כזה אמר שהע"ה בחכמתו מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו כי. כמו שהמצרף והכור הם כלים להבחין הכסף והזהב הטובים הם אם רעים היש בהם סיגין אם אין. כן האיש יהיה המבחן והכור שלו כפי המהלל שמהללין ומשבחין אותו אם יעשה בו שום התפעלות להתפאר מזה. או אם אדרבא בעבור זה הוא מקטין ערכו בעיניו ומחשיב עצמו לחסר השלמות. ע"ד ה' מי יגור באהלך. ובאה התשובה מי שבאמת הולך תמים ופועל צדק וגו' שהוא בתכלית השלמות ועכ"ז נבזה בעיניו נמאס. הוא בעצמו יראה בעיניו היותו נבזה וחדל התמימות. ומכבד כל יראי ה' בהחזיקו אותם ליותר שלמים ממנו וכן בהפך אם יזכירו לו מה שעשה מהרעה יודה על נפשו מקצרתה ואל יחזיר אחר האמתלאות להנקות. ואל ישתדל להעלים המספר אבל יחשוב היות מה שהשקיף עליו שעור קטן מרוע מעשיו אצל מה שלא ידע

וכבר היה יכול יהודה ע"ה להעלים מה שאירע לו עם תמר ואף אם היא היתה מסכמת לפרסמו. מי יכחישנו אם הוא יכחיש אותה. אבל מרוב צדקו נכנע לפני קונו והודה ולא בוש ואמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני וגו'. ופירושו אצלי שהוא אומר באמת אוכל לקיים שהיא יותר צדקה ממני ושמעולם לא נכנס בה הרהור עבירה. ונתקיים מה שמעיקרא היתה אצלי בחזקת צדקת ולא מהנשים הפוחזות הרוצות בקב ותפלות. כי הלא על כן ובסבה זו שהחזקתיה לצדקת ולבלתי פרוצה ולהוטה אחר התאוה היא מה שלא נתתיה לשלה בני אחרי מות אחיו ואמרתי שתמתין באלמנותה בית אביה עד שיגדל. כי בטחתי בצדקתה לא יגרום לה העכוב שום קלקול, שאלו לא היתה מוחזקת אצלי לצדקת והיה מקום לאיזה חשש שתקלקל ודאי לא הייתי מעגנה אלא או הייתי נותנו לה או הייתי מרשה ופוטר אותה שתנשא לכל מי שתרצה כדי שלא תבא לידי תקלה. ומפני הודאה זו זכה למה שזכה כנודע

הסימן הרביעי כשיטיב לו האל יתברך בטובה גדולה בחכמה יתירה או עושר מופלג או כבוד אצל המלכות והדומה לזה ממה שנהגו בני אדם להתפאר בהם ולהתגאות בעבורם ונשאר על שפלותו שקודם לכן ולא הוסיף אלא ענוה והכנעה לפני האלהים ב"ה. הוא בעצם הקנין במעלה זו ועל זה שובח מרדכי הצדיק ע"ה ע"י רוח הקדש בסוף מגילתו. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. לא נוכל להעלים עין מלדקדק למה בכל אלו החלוקות באה וא"ו העטף וגדול ורצוי ודובר. זולתי בחלוקת דורש טוב חסרה הוי"ו

אמנם כבר בארנו במקום אחר. כי לא' מג' סבות ישתעבד האדם לזולתו ויכנע אליו. אם מפחדו ויראתו ממנו פן יעשה עמו רעה אם לא יכנע מפניו בהיות לאל ידו להענישו. כענין המן הרע שהיו הכל כורעים ומשתחוים לו כי נפל פחדו עליהם. ואם מפני היותו חשוב בעיניו כפי עצמו מצד מדרגת ערכו ושלמותו שהוא ראוי לכבוד. ואם מצד התועלת שהוא מטיב לו ובשביל כך הוא מכבדו ברצון טוב. אמר הכתוב כי מעמד שלשת הסבות האלה נקבצו יחד בצדיק השלם מרדכי ע"ה אשר בעבורם היה מן הראוי ישכימו כל ישראל לפתחו להקדים בשלומו לכבדו וליקרו. ועכ"ז היה מתנהג בהפך. כי על היכולת להטיל אימה ולהעניש. הלא היה משנה למלך פיו כפיו ומאמרו כמאמרו. ומאן ימחה בידו. ואם לתשובותו מצד עצמו. הוא גדול ליהודים מוחזק לכל היהודים לגדול הערך והמעלה. ואם על ההטבה היה כ"כ מטיב להם כי היה מרוצה ונאהב לרוב אחיו המקבלים ממנו. עם שלא יקבלו כלם. כי לא יבצר מעם גדול קצת שלא יצטרכו שהוא ייטיב להם במתנותיו. אבל הרוב לפחות היו מפוייסים ומרוצים ממה שהוא הטיבם.