בינה לעיתים חלק א קנ

אותנו בהכאות אכזריות. בא הכוס הד' על ההלל שאנו מתחילים בו שפוך חמתך וגו' כי אכל את יעקב שהיא בקשת הנקמה על אשר נתאכזרו עלינו לכלותנו. ומה שהיה הוא שיהיה. כי כגאולה הראשונה. כן תהיה האחרונה להושיענו מכל אלו הצרות הד'. והוא המכוון במאמרו אשר ראוי לדעת בו הכונה בזה המפתח ומה היא זו השיחה שהחשיבו הקב"ה. וידוקדק לשון אתה אמרת ואלו הג' לשונות טובות וברכות ונחמות. ולמה הביא אלו הד' פסוקים ונאמר כי הם ז"ל הרגישו בפ' מה שהוקשה לכל המפרשים ז"ל אחרי שה' הבטיחו ליעקב ע"ה שיהיה עמו ויחזירהו לביתו ולא יעזבהו. איך אמר כמסתפק אם יהיה אלהים עמדי וגו'. ובפרט בגזרת והיה ה' לי לאלהים כאלו הוא מתנה שאם יהיו לו כל אלו ההטבות אז יהיה ה' לי לאלהים. ואם לאו לא יהיה חלילה. לזה פירשו כונתו אמתית שאינה כאשר יורה פשט הענין. והוא כי האל ית' הבטיחו על הג' דברים הראשונים אשר אמרנו. שלא תאונה אליו רעה לא בגופו וזה הוא ושמרתיך בכל אשר תלך. שישמור גופו מכל נזק וסכנה. ואם בכבוד והשיבותיך אל האדמה הזאת שלא יעבדוהו ולא ישתעבדו בו בשום מקום. אלא ישיבהו לביתו לשלום מבלי שום מונע שזה יורה שהכל נושאים לו פנים. זכר לדבר השתא הכא עבדי לשנה הבאה בני חורין. וגם בענין העושר וספוק הצרכים כי לא אעזבך וגו' כדבריהם ז"ל שהוא על הבטחת הפרנסה. כאמרו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אך כל זה לא היה שוה לו ליעקב ע"ה כי סוף סוף אין בכל זה שום שלמות עצמי על הנוגע לנפש ולרוחניות. ומה שהיה מצטער ביציאתו זאת הוא שמא לא יוכל לקבל עליו עבודת אלהיו כראוי לו. ומדאגה מדבר זה להיות כל ישעו וכל חפץ לעבדו שכם אחד ע"כ הסב פני תפלתו בבקשת זה העיקר הנדרש אצלו לשאול מאת ה' שיצטרף ויחובר יחד עם הג' חסדים שהבטיחו ית'. גם חסד רביעי זה לשלמות נפשו. וזה אומרו אם יהיה וגו' ירצה אם יפליא ה' חסדו לי כי כשיתקיימו שלשת ההבטחות האלה שהבטיחני בשמירת גופי מכל רע ונזק וזה הוא ישמרני בדרך הזה. וגם בממוני שיתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. וגם בכבודי שאשוב בשלום אל בית אבי. שהכל ירצו להשלים עמי ולא יעכבו על ידי כלום לגודל חשיבותי בעיניהם שכל אלו הם דברים יצאו מפיו יתברך אם יתוסף עוד ע"ז ענין רביעי אשר אנכי שואל מעמו אשר הוא לא הבטיחני על כך. והוא שאשתלם בשלמות הנפש ועבודתו יתברך דהיינו והיה ה' לי לאלהים שתהיה מעלת אלהותו עלי לעבדו בלבב שלם שיעזרני אלהי ישעי על דבר כבוד שמו וילמדני לעשות רצונו. אז אני נודר שהאבן הזאת וגו' להורות צד הכרה מהחסד הגדול הזה. נמצא א"כ שחלוקה זו של והיה ה' לי לאלהים. הנוגע ליראת שמים. היא שיחה ודבור שיצא מפי יעקב אבינו ע"ה עצמו בדרישתו ובקשתו. ולא שדברו ה'. והורה בזה יושרו וצדקו שעשה חשיבות ועיקר מהרוחניות הנוגע לעבודתו יתברך יותר משאר הדברים אשר כל עצמם הם גשמיים. מעתה בגלות המר אשר היה מעותד לבא על בניו בקץ הימין. אשר בו חסרו כל טוב בד' דברים הנאמרים ועונותיהם מבדילים בינם לבין אלהיהם וסוגרו פתחי הגאולה מחוסר זכות וצדקות. ודלת הפדות סוגרה ומסוגרת. יעמוד להם זכות זה הגדול של יעקב ע"ה. אשר ערב מאד לפניו יתברך צדקו ותום לבבו בהראותו תכלית אהבתו את ה' בבקשו ממנו מה שלא הבטיחו שהוא קבלת אלהותו. וזכות זה עשאו כעין מפתח. כדי לפתוח בו שער הגאולה לבניו. וזה הוא נטל הקב"ה שיחתן של אבות וכו' כלו' השיחה והדבור שהיא שלו שהוא נתעורר עליה ואינה שיחתו יתברך. נטלה הקב"ה ועשאה מפתח להקל ולפתוח פתח של גאולה לבניו. כי אמר הקב"ה אתה אמרת והיה ה' לי לאלהים. ירצה כיון שנוסף על הדברים אשר אני אמרתי ליתן לך. אתה אמרת מהתעוררותך. שמה שאתה חפץ ורוצה ומבקש הוא תקון הענין הרביעי השרשי והעיקרי. לכן חייך שגם בשלשת ההטבות האחרות שאעשה עם בניך. יהיו ג"כ בזה הלשון של והיה. להורות שכלם מודרכות אל השלמות הנפשיי כי הטובות שהם שפע העושר יהיו בלשון והיה. והוא פסוק והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והברכות שהוא עלוי הכבוד שהכל יברכוך ויכבדוך. כענין ברוך תהיה מכל העמים. שאמרו חז"ל שבחה של מטרונה להיות מתקלסת וכו'. ג"כ בלשון והיה הוא פסוק והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. שהוא פרסום גדול ולהתפאר בשופר של חרות והמלוכה כאמור ויתקעו בשופר ויאמרו יחי המלך. שהוא באמת מעלה גדולה ונפלאה להיות הגאולה בתקיעת שופר כי יצא שמעם בכל העולם ותבקע הארץ לקולם. וחצוצרות מרע"ה יוכיחו כי על הוראת ממשלתו היו תוקעים בהם בחייו וכשמת נגנזו משום אין שלטון ביום המות. והנחמות השייכים על הפגרים המתים אשר מתו בצרת השעבוד והצער הגדול יהיו כמו כן בלשון והיה. הוא פסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים שאין לך נחמה נאותה לזה יותר מזו כי במקום היותם עתה מתים מדוקרים יצאו מים של חיים להחיותם ובלע המות לנצח. כל אלו הג' יהיו בלשון והיה מעין הרביעי העקרי שהוא והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. שהוא מבטיח לקנותם מחדש בשם עמו ונחלתו כי יעבדוהו שכם אחד והם יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלהים כבקשת יעקב ע"ה והיה ה' לי לאלהים. באופן שיצדק לומר באמת כימי צאתך