בינה לעיתים חלק א קמט

עלינו כדי למלאות חסרונם. ובספוק צרכיהם אמר כי הרשעים האלה שמו על בני ישראל שרים שיגבו מהם סך גדול. אבל לא היה התכלית לצורך עצמם ולהנאת המצריים לקבל אותו התועלת אבל היה מרשעת כונתם למען ענותו בסבלותם לא היו חפצים אלא שע"י הסבלות ומשאות העולים הכבדים האלו ישארו ישראל עניים דלים ואביונים מבלי היות להם על מה לסמוך. וכ"כ ממון הוציאו מהם באלו המסים עד שהספיקו לבנות ממנו ערי מסכנות. אשר בלי ספק לבנינים כאלה צריך הון עתק. ואם בצער הגוף ביסורים קשים כמות. באה הגזרה האחרת ויעבידו מצרים את ב"י בפרך. וימררו את חייהם בעבודה וגו' שהיו מעבידים אותם עבודה קשה כדי למרר את חייהם ולמרר את גופם. גם בזיונם והעדר כבודם הוא מבואר כי די לשפלות ערכם היותם נקראים בשם עבדים שאין לך שפלות גדול מזה. ומהנוגע לשפלות נפשם כבר נודע מה שהפליגו ז"ל בזה עד אמרם גוי מקרב גוי מה הללו וכו'. וכיון שעברו עליהם ארבעת השפטים האלו רצה ית' לבשרם ע"י מרע"ה כי מכלם יצילם ה' ולא יוסיפו המצריים לשעבדם באחת מה מהנה. וז"א לכן אמור לב"י אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וגו'. כי על העניות שבא להם ע"י כובד המסים שאמרו ע"ז למען ענותו בסבלותם הבטיחן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים אלו הסבלות שמטילים עליכם במסים ועולים לא יהיו לכם עוד. וצער הגופות מפני קושי העבודה שבה מררו חייהם גם בזה והצלתי אתכם מעבודתם. והבזיון והשפלות להיות בגדר עבדים משועבדים לאחרים יתוקן במה שאגאל אתכם בזרוע נטויה ותהיו בני חורין. ולמען יהיה לכם בגדולה וכבוד אעשה בזרוע נטויה גלוי לכל העמים למען יתייקר שמכם ותרב גדולתכם. גם הדבר העיקרי הנוגע אל הנפש בענין האלהות בקבלת עול מלכות שמים אתקן עותתכם במה שאקח אתכם לי לעם ואהיה לכם לאלהים שתקבלו עליכם אלהותי ית'. ואלהינו מרחם שמר הבטחתו וקיים דברו הטוב לא חסרנו דבר מכל אשר דבר. והסתכל כי על כל אלה סדר המשורר ע"ה המזמור המשובח על הגאולה הזו. ובו באר אלו הד' חסדים בד' חלוקות שע"כ אחת אמר פסוק ויצעקו אל ה' וגו' בבאור הצרה. ואח"כ בהצלה ממנה אמר פ' יודו לה' חסדו וגו'. על החסד הראשון מהנוגע אל העניות וחוסר הממון. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. כי תחלה באר צערם באמרו רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' כו'. שמחמת רעב וצמא וחסר כל צעקו אל ה' והוא ברחמיו מלא חסרונם אך היה זה כפי עוצם חכמתו וצדק משפטיו לבלתי תת לכל בשוה. וזה כי לאשר היה נפש שוקקה דהיינו בעלי תאוות שאינם מסתפקים בהכרחי להשיב נפש כדי שבעם אלא הם מהנפש המתאוה שמשתוקקים למותרות בלתי צריכים. לאלו משיב להם כפעלם לבלתי ישיגו רק כדי שבעם ולא יותר. אמנם הנפש שאינה שוקקה והיא בלתי מתאוה אלא היא באמת רעבה בחוסר מה שהיא צריכה בהכרח הנה לזאת לא בלבד ישביענ' לכל הצריך. אלא ימלאנה טוב בשופע ורבוי. ועל החסד האחר מבזיון ושפלות העבדות. יושבי חשך וצלמות וכו' ויכנע בעמל לבם. שמהיותם אסורים בכבלי עבדות. גרם היות לבם נכנע ומדוכא מבזיונם וקלונם וע"כ צעקו אל ה'. והוא יתברך בחסדו הצילם גם מזה שהוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם נתק. ולפיכך יודו לה' וגו'. ועל החסד הגדול מהצלתם מן העונו' אשר היו טבועים בהם. אמר אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו וגו'. שמחמת עונותם היו באמת אוילים וסכלים כדרך החוטאים שנכנס בהם רוח שטות שהוא ממש אשר נואלנו ואשר חטאנו וכשצעקו אל ה' שלח דברו ורפאם הוא דברו הטוב בהיישרת תורתו התמימה שבה רפאם מחלי הנפשות ומלט אותם משחת הגיהנם. מפני כך יודו לה' חסדו וכו'. כי מכאן ואילך יזבחו זבחי תודה להודות על עונם ולהכיר גדולתו עד יספרו מעשיו ברנה. ועל הצער האחר מצרת הגוף הסובלים יסורים קשים מרים ממות. המשיל הדבר ליורדי הים. אשר בלי ספק כפסע בינם ובין המות. הגלים הם רמז להונאות העכו"ם כנודע מדבריהם ז"ל באמרם על כל גל וגל נענעתי לו ראשי וכו'. וכן הוי המון עמים רבים כהמות ימים וגו'. וגם בזה צועקים אל ה'. והוא יתברך משתיק את הכל ומחליש כח האויבים. וזה הוא יקים סערה לדממה ויחשו גליהם וגו'. הנה כי כן לזכר הנסים האלו ארבעתם תיקנו לנו קדמונינו ע"ה אלו הד' כוסות. מכוונים ממש כל אחד לא' מאלו ההצלות. ובגדול החלו הוא השרש העיקרי מפדיון נפשנו והיותנו מקבלים עול מלכות שמים. וכנגדו בא כוס ראשון על קדוש היום שבו אנו אומרים אשר בחר בנו מכל עם וכו'. וקדשנו במצותיו. כי זה הוא מה שערב לנו מאד להיותנו זוכים לשיגיעו לנו מצותיו יתברך שנתקדש בהם. כי זו היא מעלתנו על כל העמים אח"כ בא כוס שני על ההגדה שהיא ספור הגאולה והוציאנו משעבוד לחירות. ואנו מתחילים בה. עבדים היינו לפרעה וכו' וחותמין בגאולה וחרות כי בוז וקלון לכבוד וגדולה הומרו. אח"כ בא כוס ג' על ברכת המזון לתת שבח והודאה לחסדו יתברך אשר השביענו כל טוב ומלא כל צרכנו תחת היותנו עניים בחסר מזון רעבים גם צמאים. ועל הצלתנו מרדיפת האויבים המצערים את גופנו ומכאיבים