בינה לעיתים חלק א קמח

שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אמר לו הקב"ה אתה אמרת והיה ה' לי לאלהים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנ' והיה ביו' ההוא יצאו מים חיים מירושלי' והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול

במקהלות רבבות הסודות הרמזים אשר באו במועד הגדול והקדוש הזה בזבח חג הפסח. נטיתי לבי לעשות דרישה וחקירה פרטית באחד מיוחד שבהם. הוא חיוב הארבע כוסות המוטל על כל בר ישראל ואפילו עני שבעניים ואופן התחלקם אחד לקדוש היום. שני על ההגדה שלישי על ברכת המזון. ורביעי על הלל הגדול, מה גם אשר הסמיכו ז"ל על ד' לשונות של גאולה. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי ולקחתי. כי בלי ספק צריך לתת קשר והתיחסות אל הענינים. לפי פשוטן של דברים מבלי הכנס אל הכונות הפנימיות העמוקות אשר אין לנו כעת עסק בהם. ונאמר כי כאשר נתבונן בכל הצרות והרעות שעברו על ישראל בכל גליותיהם ושעבודיהם נמצאים כלולים בד' סוגים. אשר בהם השתדלו השונאים תמיד להרע עמהם. הא' לחסר מהם ממונם ולהעמידם רעבים בערום ובחסר כל. כי זו היא מהגדולה שבקללות כמאמר מרע"ה. תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובחסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך. ופשטיה דקרא ברעב ובצמא ובחסר כל חוזר על ישראל שיהיו רעבים גם צמאים. ולדעתי יאמר ע"ד וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל לכן אשוב ולקחתי דגני וכו'. כן אמר משה כי לאשר יראה הוא יתברך שהשפעת העושר והטובות לכם. גרם היותכם בועטים כי לא עבדתם את ה' בזמן היותכם בשמחה ובטוב לבב ונמשך זה לכם מרוב כל עשרכם. לכן גם הוא ית' יסבב להאביד מכם העושר ההוא בענין רע במה שתעבדו את אויביכם. ואלו היו האויבים האלו עשירים ומלאים כל טוב. אולי היה מספיק להם היותכם עבדים אצלם. ולא יתנו עיניהם בממונכם כי לא יצטרכו משלכם כלום. אולם לא יהי כן. כי האויבים האלו ישלחם ה' בך ברעב ובצמא וכו'. שיהיו עניים מרודים רעבים וצמאים ויחסרו כל טוב באופן שמחמת רעבונם וחסרונם יצטרכו לתת עול ברזל על צואריך שהוא עול המסים וארנוניית. כדי למלאת חסרון ספוק צרכיהם. ויהיה כן עד גדר שישמיד אותך ויכלה כל אשר לך. שהיא הצרה הא' השנית היא לצערם בגופם ביסורים קשים ורעים עד שפוך דם עליהם וירדו עמם עד לחייהם להגיעם אל שערי מות כדברי המקונן ע"ה על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו שזה נאמר על הצער אשר מצערי' אותנו אויבינו להחליש כחנו ולמרר חיינו השלישית הוא הבזוי והחרפה אשר מחרפים אותנו להשפיל יקרותנו ולהכניע כבודנו. והגיע מגדר שפלות ערכנו בעיני כל שונאינו עד שאמר המשורר ע"ה

תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו. והוא קשה כי מלת למו מורה על הרבים הנסתרים וכיון שישראל הם המדברים בעדם באומר תשימנו מדון לשכנינו. א"כ היל"ל ואויבינו ילעגו לנו. אבל ירצה כי מדרך העולם לא יתקוטטו ויחרחר ריב ומדון אדם עם זולתו. אא"כ הוא שוה אליו או קרוב למדרגתו. אבל איש גדול המעלה עצום ורב אשר יתקוטט וידבר דברי ריבות עם הפחות שבפחותים נבזה וחדל אישים. לחרפה תחשב לו וכדי בזיון וקלס גדול ולא מבעיא גדול המעלה שיתבזה מזה. אלא אפילו עריץ שבעריצים ישמור הענין הזה. והוא אצלי מאמר המלך שלמה ע"ה. בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה. ירצה מסתמא כשבא הרשע לאיזה מקום בא יחד ג"כ הבוז. כי מדרכו הרעה להיות מבזה את הכל ולחרף ולגדף בדברים קשים לכל אדם. אך אפי' הרשע הזה להתנהג בזה הבוז והגדוף עם מי שהוא נבזה ואיש קלון יראה לו חרפה גדולה. ולא ישים לבו אליו לדבר אתו קשות כי לא יחשיבהו ראוי לכך. לפיכך אמר המלך דוד ע"ה כי כ"כ אנחנו נבזים ושפלים בעיני אויבינו ונחשבנו אצלם כחרס מחרסי האדמה עד שהש"י מסבב בעונותינו שהשכנים לנו יריבו ויתקוטטו עמנו בדברי ריב ומדון להגדיל צערנו. ואז אויבינו השונאים אותנו הם מלעיגים מאד מהם מאלו השכנים הרעים. כי היו שחוק בעיניהם לאמר איך יסבלו השכנים האלה חרפה וכלימה כזאת לעשות מדון ומריבה עם אומה שפלה ונבזית כישראל כי אינם נכנסים בגדר בני אדם ראויים לעשות שום חשיבות מהם אפילו לדבר אתם קשות

והצער האחרון הכביד היא הצרה הרביעית הבאה אלינו מחמת שעבוד האויבים והוא חסרון שלמות הנפש מבלתי וכלת לשמור חקי האלהים ומצותיו ככל משפטיהם ודקדוקיהם כי לא יתנונו השב רוחנו לשמור ולעשות בדקדוק ככל אשר צונו ה' אלהינו וזהו כ"י בכלל כונתם באמרם בכ"מ שגלו שכינה עמהם. שהגיע הגלות להזיק ולהפסיד במה שהיה בו צורך גבוה לעבודת שכינתו יתברך ועתה ראה גם ראה כי בד' צרות אלו לקו ישראל במצרים ע"י השתעבדות המצריים. אם בחסרון הממון. הלא באה הגזרה הא' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם. ופירושו אצלי. כי לאשר פירשנו לעיל שהאויבים משימים עול כבד