בינה לעיתים חלק א קמז

בקרבם בעבודת המצריים. תקנו הוא ית' בקרבן פסח. ורצה יורו הוראה גמורה ועצומה כי שבו מדרכם הרעה הזאת בשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו. וכבר נודע כי אות האהבה השלמה עמו יתברך והסימן הגמור לזה הוא לבלתי יכנס בלבו של אדם שום מין פחד ודאגה מאיזו סכנה שתהיה. אבל ישים נפשו בכפו לעבדו אפילו יסתכן בנפשו ויפשיע בינו ובין המות. כל שיש בו סרך ע"ז. ע"כ צוה יתברך יעשו ג' פעולות בזביחת האלוה של המצריים לעיניהם בפרסום גדול ולא יחושו ולא ישיתו לב אל הסכנה העצומה המזדמנת בזה פן יחרה אף המצריים כי לא יוכלו שאת ראות עלבון יראתם ויקומו עליהם להשמיד להרוג ולאבד חלילה כדברי מרע"ה לפרעה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. ועכ"ז עשה יעשו כל ההכעסות האלה בפניהם להקהות את שניהם ויעבור עליהם מה. ואלה השלשה ענינים בלבד. הם מה שרצה מרע"ה לומר לזקני ישראל המעולים והחכמים שבהם. שיבינו תכלית הוראתם שהוא להודיע שלמות התשובה שהם עושים לאהבת ה'

הא' הלקיחה עצמה משכו וקחו לכם צאן. שימשכוהו ויסחבוהו בשוקים וברחובות בבזוי וקלון עד הביאם אותו לביתו בקולי קולות ולא ייראו מן המצריים הרואים אותם יקומו עליהם להכותם הכה ופצוע. הב' יותר ע"כ היא השחיטה ושחטו הפסח שהיתה נעשית בכנופיא ובעסק גדול משפחות משפחות בפומבי גם ע"ז לא יפחדו ולא ייראו מאויביהם. והג' האחרון הכביד כי לא די כל זה. אלא גם אחרי כן בשעת אכלם אותו ובהיותם נושכים את בשרו. יפרסמו זה לכליון עיניהם ולדאבון נפש של המצריים בתת מדמו על המשקוף ומזוזות הבית לעיני כל עובר. והיה מדי עברו המצרי פתח הבית יראה את הדם ויאמר מה הדם הזה על פתח הישראלי. וידע כי הושם שם להכעיס להודיע כי שם בתוך הבית ההוא הם עתה חותכים לחתיכי חתיכות את אלהיהם ונושכים אותו ואוכלים את בשרו. היתכן לא ינתקו מורשי לבבם להקהל ולעמוד בפחי נפש ולהכנס בחרבות וברמחים אל תוך בתי היהודים לעשות בהם נקמה וכל אשר ימצא בתוך הבית ידקר בחרב. ועכ"ז לא יכנס בלב הישראלי מורך כלל מזה. הוא ודאי אות נפלא על ששלמות תשובתו והדבקו בו יתב' והיותו כופר בע"ז. וזה הוא והיה הדם לכם לאות. דהיינו הוא אות לכם על טוב כונתכם ויושר לבבכם עם אלהיכם. וזה ממה שיעוררהו לרחם עליכם ושלא יהיה בכם נגף למשחית כמו שהיה מחייב הדין בעבור הדמותכם למצריים בעבודת הטלה. והנה מרע"ה בעוצם חסידותו אמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ירצה כבר אתם רואים שמצוה זו של שימת הדם היא בעבור שלסבתה הסכנה היא קרובה ומזומנת לבא על המצריים להכות את אשר יהיה בתוך הבית ולבלתי היותכם חוששים לזה תנצלו ברחמיו ית' ע"כ אומר לכם בבקשה מכם אל ירך לבבכם ולא תיראו שום מגור או חששא מזה שבתתכם הדם בפתח תפחדו מלהמצא שם בבית באותה שעה ותרצו ללכת החוצה למען אם יבואו האויבים בחימה שפוכה לא ימצאו אתכם שם אל אחי אל תעשו כך כי עם היות הוא יתברך לא זרזני על זה מ"מ אתם מעצמכם מבלי צוויו יתברך אל תצאו כלל איש מפתח ביתו עד הבקר אלא שבו שמה בתוך בתיכם משועבדים על הסכנה ועם המוטל עליכם לעבודתו יתברך. כי כשהוא יעבור לנגוף את מצרים יכמרו רחמיו עליכם ופסח וכו'. ובמה נתקיים כ"ז בידי כי ראיתי אחרי כן מה שבא במכילתא מחלוקת התנאים אם היה הדם בפנים כסברת ר"ש וא"ר יצחק לא כי אלא מבחוץ כדי שיראו המצריים ויתכרכמו בני מעיהם. וגם לצד השלישי להכניסם בעול המצות אשר היו חסרים מהם צוה להם מצות המצות למען ישתעבדו בשמירת צוויו יתברך ויגרום סיוע לגאולה. וא"כ ג' דברים גם יחד נקבצו באו לקרב גאולתם הא' הפסח בעבור מה שהיה מעכב עון הע"ז ויתר החטאים הנמשכים מזה. והב' מצה להדריכם במצות כיון שהיו חסרים מהן והג' מרירות חייהם בקושי למען יספיק להחשיב להם תשלום הקץ של הד' מאות שנה. ונמצא המרור כפי כונתי הוא אחד ממכשירי ומסייעי הגאולה ע"כ אמר ר"ג ע"ה שמי שלא אמר ג' אלו לא יצא י"ח. כי הם עיקרי ושרשי הגאולה. והושם המרור בסוף להיותו חותם וקץ הזמן המוגבל. ומהם נקח לגלותנו זה כי בלי ספק אותם העכובים לא חסרו ממנו כי מעוט עסקנו במצות הוא נודע ועונותינו העצומים הם מפורסמים. אך הקץ הנגזר אם הגיע אם לא אין זה ממה שאפשר לעמוד עליו כאשר איננו גלוי לנו כ"א לפני כסא כבודו יתברך כאמרו כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני. אמר כי לענין ידיעת הקץ המוגבל ליום נקם הוא סתום וחתום בלב ידיעתו יתברך בלבד. ומה שהוא נגלה הוא ששנת גאולי באה. כבר באה שנה שאנו צריכים להגאל. והוא יתברך ימהר יחישה מעשהו: דרוש ליום ראשון של פסח כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

ב"ר פ"ע. ושבתי בשלום אל בית אבי רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי נטל הקב"ה