בינה לעיתים חלק א קמו

אחד מהם וקפץ על ההרים ודלג על הגבעות כדבריהם ז"ל. ומ"מ השתדל ית' לתת קצת תקון לשלשתם עם שאינו תקון גמור ונתחיל במאי דסליקנא מיניה מן הזמן הקצוב שנתקרב קצו. כי לדעתי לזה נתכוון המגיד כשאמר. ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אשר ראוי להבין בזה מאי עדיפותא איכא אצלו יתברך שהוא שומר הבטחתו. הרי כיון שהבטיח כן ודאי עליו לשמרו ולקיימו. כי לא אדם הוא חלילה להיות מבטיח ואינו עושה. ועוד אמרו שהקב"ה מחשב את הקץ נראים דברים בלי טעם. והעיקר היה לומר שהקב"ה עשה מה שאמר לאברהם אבינו וכו' שהוציאם ברכוש גדול ע"כ נראה כי נתכוונו בזה למה שאז"ל במדרש שוחר טוב מובא בילקוט על פסוק אל באפך תוכיחני א"ר אלעזר למה"ד למלך שכעס על בנו והיה בידו חרב הנדית ונשבע להכותו על ראשו חזר ואמר אם אכה אותו אין לו חיים מי יירש מלכותי ולבטל גזרתי א"א. מה עשה הכניס החרב לנרתקה והעבירה על ראשו בנו נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו. ר' לוי אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים אמר המלך אם ילקה בנו מאה חבלים כלום יש לו חיים מה עשה נטל החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו. ורבנן אמרי נטל את החבל ותלאה בצוארו. ר' הונא אמר משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה ונשבע שהוא זורק בה על בנו אמר המלך אם זורקה אני על בני אין לו חיים מה עשה כתתו ועשאו צרורות קטנים והיה זורק בו אחד אחד נמצא בנו לא הוזק ולא בטל את הגזירה. וכונתם ז"ל מבוארת כי תמיד גבר עלינו חסדו יתב' והוא חושב מחשבות אפילו בעידן ריתחא. למעט בענשנו ולהקל מעלינו כל מה שאפשר למען נוכל לסבלו כפי כחנו וזה כי הוא בחכמתו משער מה שיקשה עלינו בעול הגלות ומשנה אותו לטוב לנו בא' מג' פנים. כי הנה אפשר ישוער כבדו אצלנו לאחד מג' צדדים. אם מצד איכות היסורין שכפי עצמם ומהותם אין לנו יכולת לסבלם. ואם כפי קושיים שהם כבדים ועצומים עד לא נוכל שאת. ואם מפאת התמדתם זמן ארוך. ואין בידינו לסבול כ"כ שנים צער מתמיד כזה. והוא יתברך ברחמיו מעלה ארוכה ומרפא לכל אחת מאלו כפי מה שנזדמן מקשיו. כי אם יראה יצטערו ישראל מאד מצד אופן מן היסורין שאין טבעם לסבול אותו. יחליפהו באופן אחר קרוב ודומה לו עד שלא יהיה הוא עצמו עם שתתקיים הגזרה כאלו יהיה המין ההוא עצמו מן היסורין. כמשל החרב שאם תהיה חרב ממש כבר היה הבן מת. אבל נתחלפה הכאת החרב בכסוי הנרתק ונמצאת ההכאה בדבר אחר ובנעימות נבלעה בו הכאת החרב. ואם יראה כי יצר להם מאד התמדת היסורין בשנים רבות זמן אחר זמן. ישתדל להחליף אריכות הזמן בכובד המכות בזמן מועט ויחשב מה שיסבלו צער קשה ימים מועטים. כאלו עברו עליהם כל השנים הקצובות. כמשל החבלים אשר היה ראוי ללקות מאה הכאות זו אחר זו ויכבד זה על הבן מאד. ונתחלפו המאה הכאות בהכאה אחת קשה. בהיות החבל כפול על מאה. ואם יראה הפך זה שאדרבא הצרות הקשות והכבדות לא יתנום השב רוחם מעול השעבוד. אז יעשה להפך כי יחלקם לזמן ארוך למען יסבלו מעט מעט בכל פעם ולא תכבד העבודה על האנשים. והוא משל האבן כי בהיותה גדולה. פעם אחת שיזרקנה על ראש הבן הוא מת בה. לכן עשאה צרורות קטנות וזרקן זו אחר זו פעמים רבות ואינו מרגיש כ"כ מהצער. והנה גלות מצרים היה מהמין השני אשר בהיות נגזר עליהם שעבוד ד' מאות שנה. ראה יתברך כי לא יוכלו ישראל שאתו עד סוף הזמן המוגבל ולמען לא תתבטל הגזרה העמיק בעצתו לתועלת ישראל. שהמצריים יוסיפו לצער את ישראל יותר הראוי. למען בכובד הצרה יתקרב קצה ויספיק אותם השנים שנצטערו מאד כאלו היו כל הארבע מאות שלמות

ונמצא א"כ שלפי דעתנו להיותנו חסרי הדעת ובלתי משיגים עצמיות הדברים כפי אמתתן. לא ידענו שום קץ אחר לגאולת ישראל רק לסוף ד' מאות שנה שכך היתה גזרת בין הבתרים. האמנם זה הוא מה שחייבנו לשלם תודות אליו יתברך להללו ולברך בשמו. כי בהיותו חפץ לשמור הבטחתו בענין הגאולה. לא רצה לחשוב הקץ כפי חשבוננו בעינינו. אלא הקב"ה יתעלה שמו הוא בחכמתו מחשב את הקץ הוא עושה החשבון אשר יראה בעיניו צודק ומדוקדק לטוב לנו. שהוא על האופן שאמרנו. כי כובד השעבוד עולה לחשבון וסכום הארבע מאות. ואם שלא נתפרש זה בנבואה בהדיא. כבר רמזו ית' בדבריו באמרו. ידוע תדע וגו' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו'. כלומר יש לך לדעת שתי ידיעות. אחת פשוטן של דברים שהוא זמן ד' מאית שנה ממש ועוד ידיעה פנימית שלא יהיו ממש ארבע מאות אלא ועבדום וענו אותם העבודה והענוי יהיה באופן שיחשבו ד' מאות שנה כפי כבדם. באופן שנתקן חסרון הזמן ביתרון עול השעבוד וכובד הצרות גרם מהירות הקץ. ואולם המונע האחר מצד עונותיהם ובפרט מפני ע"ז שהיתה