בינה לעיתים חלק א קמד

מקומו. וע"כ לא נמצא מעולם יאמרו מלוי בו יתברך עצמו. שהוא הוראה על היותו ממלא מה שהיה ריק ממנו. וזה לא יתכן אלא בגשם. אמנם דרך העברה יתייחס המלוי אל הכבוד או אל הימין או אל החסד כיוצא. ומלאכי מעלה מכריזים זה באמרם

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו כאלו יאמרו עם היות אנו מתארים המלוי אל כבודו יתברך. מה שלא יצדק אלא בגשם בעל המרחקים השלשה. הנה הוא יתברך מסולק מכלם ומובדל מהם הבדל גמול. כי הוא קדוש קדוש קדוש מופרש מגשם בין באורך בין ברוחב בין בעומק. ולכן לא נייחס היותו מלא כל הארץ בעצמו. כי זה מכת הנמנעות. אבל נייחסהו אל כבודו שהוא מה שנראה מפעולותיו ע"ז נוכל לומר כי כבודו מלא את כל הארץ. כי הלא זה דברו יתברך באמרו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ועתה אמר אם יסתר איש וגו'

ירצה אם יכנס בגדר האפשרי שיוכל איש להסתר במסתרים ושיהיה נעלם מנגד עיני שלא אוכל לראותו בכל מקום שהוא. אף אני אומר ומקיים שאת השמים ואת הארץ אני מלא אני בעצמי מבלי אכנהו אל הכבוד או על ענין אחר. אבל זה מבואר ההמנעות ובלתי אפשרות. א"כ הוא ג"כ נמנע שיסתר איש מבלי אראהו. ואיך יאמין פתיות כזה על אדם הראשון. כי סוף סוף כתיב בו ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם. ולא יתכן שנאמר היות כונתו כאותם הרשעים שהתרעם עליהם הנביא ישעיה ע"ה באומרו

הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו. פירושו אצלי כי החטאים האלה בנפשותם למען יוסיפו לחטא כפי חפצם המשולח מבלי יעבירו על פניהם פחד השגחתו יתברך הפרטית. לא יתפקרו בפרסום ליחס חסרון בחק ידיעתו יתברך מצדו. אבל ידינו דין אחר לאידך גיסא לתת לו מעלה ויתרון ע"ד רם על כל גוים ה' כי יאמרו לאשר אין שום יחס וערך לגדולתו יתברך אשר היא בתכלית המעלה אצל אישי האדם אשר הם בתכלית המטה. לא יאות למעלת רוממותו. תהיה לו שום ידיעה באלו התחתונים ע"כ אמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה. הוי על אותם אשר הם מייחסים אל עצמם העומק והשפלות אצל רוממותו ית' כי אומרים שהם עמוקים עמוקים במדרגה התחתונה. והיה זה כן מאתם כדי להסתיר עצה בטענה זו הם רוצים להסתיר מבינתו יתברך עצתם הנבערת בבחירתם ברע. כי אחרי היות מעשיהם במחשך במקום חשוך ואפל כזה הוא ארץ ציה וצלמות הלזו. יאמרו מי הוא זה ואיזה הוא אשר יראה אותנו וידע ממנו מאומה. אם לא שיהיה שפל ואפל כמונו. לא הרם על כל רמים יתברך. שמו זו היא טענתם הרעועה ואין ספק כי לא פגע בזה אדם הראשון. כי לפי דרכם על האופן שאמרנו. לא יצטרכו להחבא במקום זולת מקום כי כל העולם החשוך הזה הוא שוה בעמקו. ומכלו בכללו הם מרחיקים ידיעתו יתברך אבל אדם נחבא כאלו יחשיב אף אם יבקשהו לא ימצאהו וזה רחוק מאד ואין לנו עסק בנסתרות הרמוזות בזה

אמנם כפי הפשט אפשר לומר קרה לאדם כמו שקרה לנביא יונה ע"ה כי בהתקיים אצלו לא יבא השפע הנבואיי אלא בארץ הקדושה בלבד ולא בחוצה לארץ רצה לברוח תרשישה למען לא תבואהו שם הנבואה כן לב האדם אחרי הודעו כי חטא לאלהיו ונתיירא מפניו פן יכנס עמו בדברים ולכה נא ונוכחה יאמר לו. ושמע קולו יתברך כי היה מתהלך בגן דהיינו שלא היה בא ונכנס גם בתוך העץ אבל כאלו היה מתרחק בגן חוץ מהעץ. חשב בדעתו כי העץ ההוא אשר בו חטא טמא הוא מצד עצמו ולא תכנס שם קדושתו יתברך. וע"כ החביא שם את עצמו בתוך עץ הגן מפני ה' כי שער בציורו לא יגיע לו שם הדבור לחסרון המקום הרע ההוא כמו שלא תבא הנבואה בח"ל וינצל בזה לשעה מתוכחות על עון. וכששאלהו ית' על עצמו גלה לו כי ממנו יתברך נמשך לו התעוררות זה כי אחרי שמעתי קולך שהיה בגן ולא בעץ. טעיתי בדעתי וחשבתי לא תרצה לבא עד פה במקום הרשע והחטא וע"כ נחבאתי לברוח מדברי תוכחותיך. ועם שודאי לא צדק בזה חפשנו פני ההראות לטענתו למען לא תאמר עליו סכלות גדולים כזאת שהוא יתברך לא ידע מה בחשוכא במחבואות ובמטמונים. והנה כי כן בענין הנפלא אשר בו נתעלה השבת המקודש הזה להקרא שבת הגדול והוא על לקיחת הקרבן פסח אשר האריך בכל חקותיו ובכל משפטיו ומעיקרי מצותו הוא מה שצוה בנתינת דמו על המזוזות ועל המשקוף על הבתים ונתן הטעם לזה

והיה הדם לכם לאות וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים וכן אמר משה ע"ה וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. יצדק מאד הספק המפורסם מה ענין האות הזה ומה צורך יש בו. בין שיהיה פי' ועבר ה' לנגוף את מצרים ע"י מלאך בין יהיה הקב"ה עצמו כאשר בא באמרם ז"ל המחלוקת הזה לכל האופנים תרב הקושיא שאין צורך לאות כלל כי הממנו ית' יפלא כל דבר ולא יראה ולא ידע את בתי בני ישראל מי ומי בתוכם בלי שום אות וסימן ולא יעלה שום ארוכה מה שאמרו המפרשים שהיה זה בעבור המזיקין שלא יחסרו מלכת ג"כ כדברי הר"ן ז"ל. או לסבות