בינה לעיתים חלק א קמא

שהדברים האפשריים יהיו מופת ונס בא' מג' תנאים

הא' בבוא אותו דבר האפשרות בעת מאמר הנביא ממש. על דרך מה שאמר הנביא שמואל

הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך. וראוי להתבונן מה ראה הנביא לתת מופת זה של מטר מזולתו. ונדקדק לשון זה כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' והיה נראה יותר צודק לומר ודעו וראו כי בעיני ה' רעתכם רבה אשר עשיתם לשאול וגו'

ואחשוב כי שמואל רצה לרמוז להם עצמות חטאם מה היה לשלא יאמרו מה פשענו ומה חטאחנו, אחרי אשר שימת המלך היא א' ממצות התורה ומאותן הג' אשר נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כאשר האריכו בזה קדמאי ובתראי והמתיישב על הלב מאד הוא מ"ש הרמב"ן ז"ל כי אין ספק שהמלך הוא ראוי והגון לישראל ומאז בחר ה' בשבט יהודה לכך כאשר התנבא הזקן לא יסור שבט מיהודה. אבל היה צריך שיהיה זה בזמנו הנאות כשתגיע השעה המתוקנת לכך שהוא אחרי כלות זמן מלכות העכו"ם שהיו ראוים למלוך לפני מלוך מלך בישראל באופן תתעכל הקליפה ותתקשט ביני וביני מלכות בית דוד. שאין מלכות נוגעת בחברתה.. אבל הם שאלוהו שלא בזמנו ורצו להקדים את הקץ ואכלהו בוסר ופגה. ובמקום מלכות השבט הנבחר האמתי. הוצרך להכנס שאול ע"ה משבט אחרון שבשבטים. וכיון שישראל נכנסו בגבול האומות. גרמו שגם האומות היה להם מקום להכנס בגבול ישראל בעת מלכותם האמתית. מה שאולי לא היתה אומה ולשון שולטת בהם אילו היו ממתינים לבקש המלך בעתו ובזמנו. ואצלי כן רמז להם הוא יתב' בפ' המלך באמרו

כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה וגו'. שום תשים עליך מלך מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. כי כמו זר נחשב יצטרך ית' להזהירנו שנשים מלך מאחינו ולהקפיד על המניעה מלתת איש כרי. היעלה על הדעת למלוך עלינו מלך אשר לא מאומתנו ודתנו. ומאי מקרב אחיך. יאמר מאחיך. ודבריהם ז"ל ידועים בכל זה. אמנם לעניננו ירצה אחרי אשר תבא אל הארץ ותתיישב בה בישוב גמור. שהוא בודאי כשתכלה מלכות ז' עממין שלא יהיה להם עוד שבט מלכות. אלא כלם יהיו לך כמשרתים ותהיה אתה בתוכם כמלך והם יסובבוך מכל צד כאלו שומרים את ראשך. כשתאמר אז אשימה עלי מלך. כאשר היה לכל הגוים. אשר הם עתה סביבותי סובבים אותי לשמרני. כי אינם עוד מלכים אלא שומרים משמרתנו. ע"ד מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגבורי ישראל וגו'. הנה אומר לך שבהיות הדבר כן שתהיה השאלה הזאת בזמן הנאות הזה. תשים עליך מלך דוקא מקרב אחיך. מתוכיות ואמצעית אחיך שהוא משבט יהודה שאינו משום א' מהקצוות אלא מהאמצע שלם וחשוב שאחר ראובן שמעון ולוי. בא יהודה. כי כשנסלק שבט לוי אשר נתקדש לה'. נשאר יהודה ממש באמצע ובקרב החמשה שבטים שהם אחים גם יחד מאב ואם בני עקב ולאה. שאילו לא היתה השאלה בזמנה הראוי אלא במהר את הקץ. אז לא תהיה שימת המלך מקרב אחיך. אלא מסופן ומהאחרון שבכלם. כמו שהיה בפעל משבט בנימן. ואזהירך שאינך יכול ולא רשאי לעשות באופן שתתן עליך איש נכרי. שיכנס בגבולך וימלוך עליך. אשר יקרה לך כן כשתשאול המלך שלא בזמנו. ברצותך אתה להכנס בגבול הנכרים והם גם הם יכנסו בגבולך אלא תהיה השאלה בזמנה הנאות שאז כל אחד יעמוד בגבולו. ולא יכנס זר בתוככם. באופן ששאלת המלך היא הגונה ורצויה בהיותה בזמן הראוי. אבל כשהיא שלא בזמנה. נמצאת שאלה שלא כהוגן. ואינה אלא לסימן קללה חלילה. והרי זה ממש כעין שאלת הגשמים אשר בעתם הם גשמי רצון ברכה ונדבה. ושואלים אותם בזמנם. אבל בימות הקיץ. אין שואלים הגשמים. ואם שאל מחזירים אותו כי לא לרצון יהיו

והוא המכוון לנביא ע"ה באמרו הלא קציר חטים היום וגו'. כאלו יאמר הלא תדעו כי שאלתכם המלך בעת ובעונה הזאת שלא בזמנה הוא דומה לשאלת שאני אשאל עתה קולות ומטר בזמן קציר חטים אשר לא תאות שאלת כזאת אלא להלן בזמן החורף. שאז היתה שאלה הגונה. כן ג"כ אתם אלו הייתם ממתינים לשאול המלך בזמנו היה דבר רצוי לפניו ית' וטוב לכם. ועתה בהיותכם מהירים להקדים לשאול אותו שלא בעונתו. הסכלתם עשה. כי בזה הוא כאלו אתם מטילים חלילה איזה דופי או מום בהשגחתו ית'. וזה הוא כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' וגו'. כלומר אתם עושים רעה גדולה. כענין עיני ה' המשוטטות ומשגיחות תמיד ע"ד אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אליך בה וגו'. שעיני ה' כנוי אל ההשגחה. ובהיותכם שואלים מלך. אתם עושים רעה גדולה בענין השגחה זאת. כאילו אין עין של מעלה רואה ח"ו ושלכן תצטרכו אל הנהגת המלך. ואיך שיהיה ראינו היה זה אות ומופת עם היותו בדבר טבע. לאשר קדמה מהנביא ע"ה הודעת זמנו. וכזה היה ג"כ בימי ירבעם בעמדו על המזבח להקטיר. בא איש האלהים וקרא על