בינה לעיתים חלק א קמ

וכי אוציא את בני ישראל. שאמר כי אוציא את בני ישראל על חוסר זכות. אלא שהפיס הוא ית' דעתו באמור לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים. דהיינו לומר כי עם היות כעת בלתי כדאים מ"מ מוציאם בשביל מה שיקבלו התורה לעתיד שא"א מבלי היציאה. ובזה אני מבין כונת הכתוב הנאמר לבן שאינו יודע לשאול

והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והיה לך לאות על ידך וגו'. וההרגשים מבוארים. ונאמר בישובן. כי לאשר בן זה הוא פתי יאמין לכל דבר הנאמר מבלי שום הסתכלות אחר. כי אפילו לשאול אינו יודע. לא רצתה התורה לאמר לו שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים. עם בלתי היותם ראויים. על סמך מה שיקבלו התורה אח"כ. כי לחוסר דעתו לא יעמיק בדברים אלא יחשוב דעביד קב"ה ניסא לשקרי. ואל יעכב שום עון מלקבל חסדים טובים ממנו יתב'. ע"כ להסיר מלבו זה למען יהיה מזדרז בעשיית המצות ויתרחק מן העבירה. אמר ית' מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ וגו'. שנכללו בזה שמירת מצות עשה באכילת המצה. והאזהרה מלא תעשה מענין החמץ. והגדת לבנך וגו'. ירצה בהיותך עסוק במצות אלו אז תגיד לבנך הבלתי יודע לשאול ותאמר לו בעבור זה דהיינו בעבור הדבר שאנו עושים משמירת אלו המצות לעבודתו ית' לפיכך עשה ה' לי למעני ובזכותי הוציאני ממצרים. שאלמלא כן לא היה מוציאני משם. ובזה יתחקה בשכלו שצריך להתעסק במצות כדי להשיג חסד מאת הש"י וישתדל בשמירתן וזה הוא מה שתאמר לבן הפתי הזה. אמנם לך כי איש משכיל אתה וידעת לחקור הדברים בעמקן ולא ישיגך שום חסרון מידיעת אמתתן. תהיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. כי לא היתה היציאה מחוייבת מסבת הזכיות שקדמו לה שגרמו להם הגאולה. אלא בעבור העתיד היה למען תהיה תורת ה' בפיך שתקבל התורה. כאמרו למשה ע"ה תעבדון את האלהים וגו'. כי אמנם מצדם. אדרבא היה הדין מחייב שלא להוציאם. עד שהוצרך כח גדול ויד חזקה להתקומם נגד מדת הדין. כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. כי לא נשתנו ישראל מהמצריים ועדין לא הטהרו ממעשיהם הרעים הראשונים לולא חסדיו הרבים. כן יטה אלינו חסד תמיד: דרוש שני לשבת הגדול

הא לחמא עניא די אבלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין יתי ויכול. כל דצריך יתי ויפסח. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין

העצמית שבכונות אשר בהזכרת מפלאות תמים דעים ית' בכל נסי הגאולה הראשונה אנו אומרים תמיד זכר ליציאת מצרים הלא היא לחקות בלבנו אמונת השגחתו ית' ולדעת נאמנה כי לא בכחנו ועוצם ידינו נוכל לצאת מתוך הפכת הצרות והמאורעות ולהנצל מעול הגלות אשר על צוארנו בדרך טבע. כי אם ע"י יכלתו המוחלט ברצונו הפשוט. כי חפץ חסד הוא. שאם ח"ו יעלה בציורנו היות באפשרות לבא לידי כך ע"פ המרוץ הטבעי. תשאר מחשבה זו נשחתת והיא לא תצלח: הוא אשר דבר ית' ע"י משה נביאו ע"ה

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים המסות הגדולות וגו'. ומבלי האריך בדקדוקים יאמר אלו תחשוב שאתה בעצמך תוכל להוריש הגוים ההם. בבטחך על רבוי אוכלוסיך והם מועטים. אז יש לך באמת לירא מהם כי לא בכח יגבר איש. ואין המלך נושע ברוב חיל. אך אם בהפך זה תאמר ותודה בלבבך כי אדרבא כפי הטבע הם רבים וחזקים ממך. ואין באפשרותך יכולת להורישם במנהגו של עולם. אז אני מבטיחך שלא תהיה לך שום מורא מהם ואל תדאג כלל שיוכלו לך. כי הנה ה' יוצא בהשגחתו ויכלתו להצילך מידם בדרך נס ופלא. כי הלא תזכור מה שעשה השי"ת ויתעלה כיוצא בזה בענין פרעה ומצרים. שלא היה אלא כדבר נמנע להגיע אל מצב גאולה. אם לא שהיו שם מסות ואותות ונסים גדולים. הנה כי כן יעשה ה' לכל העמים כשאתה מצד עצמך ירא ופחד מהם. אבל אם תאמץ ותחזיק את לבך בהיותך בוטח על עצמך. יעזבך הוא ית'. ומזה יש לך לירא במגור מסביב. ובזה יפורש מאמר המשורר ע"ה

יום אירא אני אליך אבטח. כשאני ירא ואיני מחזיק עצמי לבעל יכולת. אז אני בוטח עליך ית' שמצד זה תתעורר אתה בהשגחתך בנסיך ובנפלאותיך. וכבר נודע כי זו היתה רשעתו של פרעה בחזק לבו על המכות הבאות עליו. כי עם היותן מסודרות מהשגחתו ית' ע"צ הפלא והמופת הוא היה מחשיבן לטבעיות ולא לדברים נסיים. ומה שהטעהו לזה הוא כי לא היו כלם נסים בענינים הנמנעים בטבע כאשר היה התהפכות המטה לנחש אבל היו על הרוב בדברים טבעים אפשריים. כצפרדע ארבה דבר וברד וכיוצא שדברים כאלו כבר יארעו בזמן מהזמנים ובמקום מהמקומות. אלא שלפי האמת אותם שבמצרים בדרך נס היו ולא מצד המרוץ הטבעי. ואולם מה שיאמר ויכריח היותם מופתיות מיכלתו ית'. ולא היה אז לטבע מבא בהם. הוא מה שראיתי בדברי אורן של ישראל הרמב"ם ז"ל באגרת תחיית המתים.