בינה לעיתים חלק א קלח

היותו מרוחק מרחק רב מהנופלים ברשת שלשתם. והוא מה שאמר לאליהו זכור לטוב

צא ועמדת בהר והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה ויהי כשמוע וגו' וכבר נאמרו דברים רבים בכונת אלו הג' רוח רעש אש. ואני מרגיש למה ברוח אמר לפני ה'. מה שלא אמר ברעש ובאש. ונראה בעיני כי לפי שאליהו ע"ה בדרך ההוא היה בורח מפני איזבל ומהיותו קץ בחייו שאל את נפשו למות. ע"כ באתה הנבואה לחזק את לבו ולהבטיחו אל יחשוב לכלום המון רודפיו ומקולם אל יחת. כי לא יועילו ולא יצליחו. יען היותם רחוקים מאד מהשגת ה' עליהם לטובה כי יעזבם למקרה ופגע להיות נשחתים בדרכם בכל הג' הפחיתיות אשר שנא ה'. ולרמוז זה תראה ה' עובר ובהיות רוח גדולה וחזק מפרק הרים. הוא רוח גבהות האנשים אשר נשף בהם רוח הגאות להשתרר על זולתם. ואפילו על הגדולים רוצים להתגדל וזה הוא מפרק הרים ומשבר סלעים לפסוע על ראשי עם קדש. ומלאם לבם לעשות כן לפני ה'. ירצה מבלי הביטם כי כב"י הם נכנסים בגבולו יתברך ובפניו רוצים ללבוש לבושו אשר גאות לבש. וע"ד אמרם ז"ל אין אני והוא יכולים וכו'. דע נאמנה לא ברוח ה'. לא בחר ה' בגסי הרוח האלה ואין להם חלק עמו. עוד תשוב תראה הנבלים הקנאים רודפי הממונות לא ינוחו ולא ישקטו וברעש גדול בוקעים ושוקעים בתחתיות ארץ לחתור להם עושר רב ויחפרוהו במטמונים. לא ברעש ה'. גם עצת החטאים האלה רחקה ממנו יתברך. ועוד בה שלישית תראה אש זרה וחום נכרי יקד יקוד בקרב איש התאוני וינקפהו יצרו כאש בוער. כההיא דנורא ביה רב עמרם. וזה לא ישקוט עד יצא לפעל תגבורת רצונו הבהמיי. גם זה הוא חוץ ממחיצתו יתברך. לא באש ה'. אך אחרי האש קול דממה דקה. כאשר יהיה שם דקות הקול ושתיקה רמז אל ההכנעה וכבישת היצר וההסתפקות. הנה שם כבוד ה' חונה. ומתחלת ברייתו של עולם היתה כונתו יתב' להשלים המין האנושי ולהבדילו ולהרחיקו מאלו הרעות. והוא מה שכלל בברכה באמרו פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ועוף השמים. ירצה אל תהיו משולחים במדותיכם לנטות אל מה שמפסיד שלמותיכם. כי לבלום התאוה אשר עיקרה בחוש המשוש אמר פרו ורבו ומלאו את הארץ. יהיה תכליתכם בחבור לקיום המין לפרות בארץ ולמלאות אותה כי לא תהו בראה לשבת יצרה. ולגדור גדר לבקשת הכבוד והשלטנות אמר ורדו בדגת הים וגו'. ירצה תשימו בדעתכם כי הרדוי והממשלה שלכם תהיה על החיים בלתי מדברים הפחותים ועל ההסתפקות בהכרחי ולבלתי רדוף אחרי מותרות הממונות אמר הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'. כי יספיק לניזון באכילת הצומח מן השדה וכו' והיתה כונתו ית' יתקיים זה בשלמות בזרע אברהם אוהבו מבחר המין. וככה היו האבות ע"ה מדריכים את בניהם ומלמדים אותם במעלות מדותיות. הפכיות ממש לאלו המשובשות. אכן אחרי אשר נתגלגלו הדברים והיתה נסבה לרדת ישראל מצרימה לא שמרו בני ישראל השלמות הזה. ונשתקעו בשלשת המדות המגונות הנ"ל. עד שנתחייבו הגלות לכלה הפשעים ההם ולהתם חטאתם. וזה ממה שמתבאר אצלי מספור הפסוקים הבא בתחלת ואלה שמות אשר רבו בו ההרגשים ולא נזכיר כי אם קצתם היותר מוכרחים תחלה מה צורך לומר כאן

ואלה שמות וגו'. אחרי אשר כבר נזכר כל זה למעלה בפרשת ויגש וביותר אריכות. ב' אמרו הבאים מצרימה את יעקב ולעיל לא אמר את יעקב. ג' איש וביתו באו הוא שפת יתר ולמעלה לא נזכר. ד' ויוסף היה במצרים. ידענו קושיו. ה' בפסוק ובני ישראל באו הדברים כפולים ומכופלים בכמה מינים. ואיך באה בין הדבקים מלת וישרצו בין פרו ובין וירבו. אשר תמיד הושמו יחד בהרדפת פריה ורביה. ומה טעם בזו ההשרצה. גם ב' במאד כבדה והראוי לומר מאד מאד. על כל אלה יראה לע"ד כי כוונה התורה. קודם שתספר גלות מצרים ושעבוד ישראל. להודיע ולפרסם סבת גלותם וכי עונותיהם הטו אלה. וזה כי שחתו את דרכם הדור ההיא הגולים והמשועבדים. ולא הלכו בדרכי הדורות הקודמים להם. כי הנה מתחלה היו שלמים כלם כאחד אנשים ונשים וטף דומים אל הדור אשר ממנו חוצבו וסרים אל משמעתו. הלא תראה אלה שמות בני ישראל. הסתכל בשמותם המורים על שלמותם בבואם מצרים. אשר באמת את יעקב עמו ועם שלמותו באו כולם דומים אליו איש וביתו לא מיבעיא האנשים אלא גם ביתו אלו הנשים וכל הטף היו שומעים את דבריו נגררים אתו ולומדים ממעשיו. וגם אחרי כן שמת יעקב הזקן ע"ה. סרו משלמותם נשאר יוסף ע"ה במצרים והיה מספיק בטוב טעמו להנהיגם ולהדריכם אל השלמות הצריך להם. אמנם אחרי מות יוסף וכל הדור ההוא יראי ה' וחושבי שמו. אז קם דור אחר אשר לא שמרו חק השלמות הראוי להם והרעו מעשיהם ונתלכלכו בטנופת שלשת המדות המגונות האל המוציאות את האדם מן העולם. וזה כי בני ישראל פרו וישרצו. כאשר באו לכלל פריה. לא היתה פעולתם אל התכלית המכוון בבריאה לקיום המין ואל הפריה עצמה. אלא היו כשרצים