בינה לעיתים חלק א קלז

ביום י' לחדש שהיה בשבת שבו מזל גדי גובר ולכך נקבע זכר הנס הזה הגדול משנה לשנה ביום שבת קדש להקרא שבת הגדול. להודיע שעצומו של יום השבת מגדיל אף מרומם מהות הנס. ועוד יש לשם זה טעם נכון. כי הזמן קונה שלמות והויה כפי מה שקונה בו האדם מהשלמות בהוציאו אותו בענין המושכלות ולמוד תורתנו שתתעלה והוא אצלי מאמר שלמה ע"ה. כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. ומלת ימיך אינה נוחה לי. כי הכנוי מורה שהם כבר לו. ואיך יאמר שירבו הימים שהם שלו. היל"ל ירבו לך ימים וגם שנות חיים קשה. אך יאמר מדברת התורה על עצמה דע לך כי בהיותך עוסק בי ומוציא זמנך בלמודי. תעשה שהימים שלך לא יחשבו כימי שאר האנשים המוציאים ימיהם בבטלה שמאבידים אותם והיו כלא היו. ואתה להפך בהתעסקך בי יהיו ימיך רבים שאפילו יהיו מצד עצמם מעטים אתה ע"י הלמוד תעשה אותם רבים וארוכים. שמקבוץ הימים יוסיפו לך שנות חיים רצונו החיים שאתה חי בהם יהיו נוספים ויתרים יותר ממה שחיית. כי אם דרך משל חיית שבעים שנה. לא יאמר עליך שחיית שבעים שנה. אלא כיון שנשתלם רוב זמנך בעסק התורה. כבר יצדק לומר עליך שחיית יותר ממאה שנה. ולהיות שברגל הזה הבא עלינו לשלום. רבו בו עד מאד פרטי עניניו. אם בהפלגת דיניו. ואם בהשכלת דרושיו ועוצם הספור במהות נפלאותיו והי' זה סבה לתופשי התורה להאריך עליהם ביום השבת הקדוש הזה וכל העם מקצו יטו אזנם לשמוע בלמודים זמן נוסף יותר משאר השבתות. ע"כ נקרא שבת הגדול כי השבת הזה מתארך ומתגדל בדברי תורה הנאמרים בו. מעתה אלופי וגבירי אם דברי אלה יצאו מעט מזער ממחיצת קצורי הנהוג אל אהיה על מעלתכם למשא ועלינו יזרח ה' במאור תורתו והי' מהשקפת גדולי חכמינו ע"ה הראשונים והאחרונים להשתדל בכל עז לתת טעם וסבה אל גלות אבותינו במצרים כי לא מצאנו יתפרסם להם בתורתנו שום עון אשר יענשו עליו אותו הגלות הקשה. ולא אאריך לשון בזכרון כל סברותיהם. אשר קצתם יחסו זה לעון אברהם ע"ה אם לצאתו מהארץ בעבור הרעב. ואם בענין שרה שהכניסה בתגר הלקחה בבית פרעה. וקצת יחסוהו לעון אחי יוסף במכירתו. ואחרים אמרו שלא היה זה צד העונש אלא להכינם ולזכך חמרם לקבלת התורה. ובעניותי היה ענין זה כיתר משפטי ה' הצדיקים דלא עביד דינא בלא דינא ואין יסורין בלא עון בעל היסורין עצמו. ולדעתי הכתובים יורו על סבות מספיקות שבשבילם נענשו ישראל מיוסד הכל על דברי ר"א במשנתנו. כי לאשר צורת האדם כוללת ג' כחות הידועות. היה מחכמת התנא להזהירנו מהפחיתיות אשר יקרו בשלשתן למען נבא אל תכלית הבריאה להבדל מהב"ח. ולהיות נודע אשר הוא אדם. הצומחת שממנה ההזנה והגידול. היא נוטה אל המוחשות והתאוות הגופניות. והמרגשת שממנה הרוח החיוני. בא הקנאה והשנאה והתחרות ורדיפת הממון. והמשכלת העולה למעלה. תתנשא לכל לראש בבקשת הכבוד המדומה. אמר רבי אלעזר כי הנוטה אל שלשת דברים אלו. הוא משחית נפשו שמוציאין אותו מן העולם כי ראוי לאדם להתרחק מבקשת הכבוד. ומהיות לו רקב עצמות קנאת איש מרעהו ילהוט אחר העושר ורבוי הטובות הזמניות. ומתאות התענוגים והעדונים הזמניים. הלא תראה שלמה התפלא עד מאוד מהמשוקע בג' פחיתיות הללו באמרו

תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת. תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם. תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה. והוא מבואר הדיוק. למה עשה שתי חלוקות משלש ומארבע. ולא אמר תחת ארבע רגזה ארץ ולא תוכל שאת. כיון שבאמת הן ארבע. ולמה לא אמר תחת הרביעי ולמה אמר בכלן לשון עתיד ימלוך וכו' ולא אמר מולך. אמנם יאמר בהפלגת התמיהה. כי יש ג' דברים מרגיזים ארץ ממקומה להיותם מדות מגונות וחוץ מהמכוון בתכלית האנושי. הא' הרדיפה אחר הכבוד כ"כ. שיגיע גדר רום לב האדם שאפילו העבד השפל אשר הוא ראוי להיות נכנע לכל כפי מדרגתו. אדרבה מתנשא לאמר אני אמלוך. הב' הלהוט אחר הממון כילי ונבל. כי לפי נבלותו. כל פנייתו ומגמתו הוא שישבע מהלחם ולא יחסר כל טוב שזה משל לשופע ההצלחה. זה ודאי מקום תימה. והג' הנטיה אחר התאוות הגשמית כי נמצא מי שאחזהו בולמוס מלאת רצון יצרו. עד שלפי שעה יהרהר ויתאוה לבעול אפילו השנואה בעיניו לצורך שעה כי לא יעצור כח לרסן תקף תאותו הבהמית המשולחת בלי הגבלה. ויש עוד ענין הרביעי אשר בו נכללו ונמצאו שלשתן. והיא השפחה כי תירש גברתה. כי בהיותה שפחה חושבת מחשבות וחומדת להכשל בשלשתן. כי במקום גדר השפחות שבה. נשא לבה אותה להיות גברת ושלטת. ובמקום היותה חסרת ממון כי קנאוה בכסף. תפצה לירש ממון ועושר גברתה. ובמקום שמצד עבודת פרך שלה. לא היה צד להיות לה שום מחשבת תענוג גשמי ותאות היצר. אדרבא היא מבקשת להכנס במקום הגברת. להיות לאשה לבעל גברתה למלאת תאותה. נמצאו בזו השפחה ארבעה דברים יחד דהיינו שלשת המדות האלה כל אחד בפני עצמה. והמורכב משלשתם בהצמדם יחד בנושא אחד נחשב תמיד לענין בפני עצמו. ולכן אמר עליה ותחת ארבע לא תוכל שאת. וצדק התנא ע"ה בלמודיו אלה. כי ראינו רמוז מפיו יתברך