בינה לעיתים חלק א קלה

יתברך לא אמר למשה אלא ונתן ה' לכם בשר וגו' על זה משיב משה ע"ה שש מאות אלף רגלי וגו' כלומר יש להם כ"כ דעות ונטיות כמנין הגברים. איש לחפצו פנו ואתה אמרת בשר אתן להם. ולא הזכרת כלום מהדגה וא"כ מה הועלנו בתקנה זו. כי הלא אם נניח למונח קיים כאשר הוא האמת בלי שום ספק שצאן ובקר ישחט להם ומצא להם. האם בעבור זה בנתינת הבשר יאמר שאת כל דגי הים יאסף להם וגו'. הרי הם חסרים עדין הדגה. ומי שירצה בדגה לא יתפייס בבשר. אז השיב לו ה' היד ה' תקצר. שבאמרי בשר אתן להם. הנה בזה אתן להם גם הדגה והכל נכלל. וכן עשה בהביאו שלוים מן הים.. כי בהיותם שלוים הרי הבשר. ובהיותם מן הים הם מטעם הדג. ולא עשה כן יתברך, אלא לבל יפקפקו ביכלתו. אבל מיד היו לצנינים בצדם. אכן לא זו הדרך ולא זו המעלה העולה בית אל כי אלו בלי ספק עברו בבל תשחית בבקשם בלענות יתירה. וכבר ראינו כי זו היא גרמת מיתת הבן סורר ומורה בעבור היותו זולל וסובא. ועליו יש לקרות פ' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. כי הזולל וסובא הוא אותו שגוזל משל אביו ומשל אמו כדי למלאת בית הבליעה ואומר אין פשע. כי לפי האמת נדון על שם סופו. ולא מפני שיש בו עכשיו פשע משפט מות. אלא שלהיות כל מעייניו ותאות לבו מלוי כריסו לאכול בשר ולשתות יין מה שאינו צריך. הוא חבר לאיש משחית. שעובר בבל תשחית כיון דאפשר לו וליכא בל תשחית דגופיה. מעתה למען לא יפלו ישראל במכמורת הפחיתות הזה ביום הפורים להרבות הסעודה בהפלגה לתכלית תענוג ומעדני הגוף מפני היותו יום ששון ושמחה. לפיכך תקנו מרדכי ובית דינו ע"ה חיוב הסעודה למצוה. שבהיותם עוסקים בסעודה הגופנית יסתלקו מהנאת החמריות וישתעבדו בההיא שעתא אל הרוחניות יחשב זה אדרבא לתענית גמור ע"ד כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי. וזו היא עצם השמחה הבאה אלינו על ידי מרדכי ואסתר ע"ה כאשר במאמרנו

ולי בו דקדוק. כי בחלוקה הראשונה פי' אותה פסקי פסקי ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר ואח"כ אמר ישמח העם כדכתיב ומרדכי יצא וגו' והוצרך לשני פסוקים ומרדכי יצא וכתיב ליהודים היתה אורה וגו'. ואלו בחלוקה השניה פירשם כלם יחד ובמשול רשע יאנח עם זה המן. ומייתי קרא דוהמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה ולפי זה גם בראשונה היה מספיק פסוק ומרדכי יצא שמסיים והעיר שושן צהלה ושמחה. שהוא מקביל ממש לוהעיר שושן נבוכה

ויראה לי כי רבא ע"ה דקדק אמרו ישמח העם בה"א הידיעה ובסופא יאנח עם בלא ה"א. כ"ש שלא היה צריך לומר בסיפא מלת עם כל עיקר כי באמרו סתם יאנח ממילא היה חוזר אל העם האמור ברישא. על כן אמרו כי ברוח הקדש רמז מה שנודע מדרכי המפרשים ע"ה כי המן הרשע כששלח האגרות המפורסמות לכל העמים. לא גלה להם בפי' שיהיו עתידים להשמיד היהודים. אלא אמר בסתם להיות עתידים ליום הזה מבלי הודיעם על מה ולמה. ולא היה הדבר נודע אלא לגדולים שבמדינות ע"י כתבים פרטיים. וגרם זה שהמון העם היו נבוכים. על בלי יודעי' למה יהיו עתידים לאותו היום אם להרוג או ליהרג. וזו היתה מבוכה כללית לכל מין עם ועם. וזה הוא והעיר שושן נבוכה. ועל זה נאמר דרך רשעים כאפלה. אמנם מרדכי הצדיק ע"ה פתח דבריו האיר בפירוש להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם וזה היה גלוי לכל העמים. וא"כ השמחה לא היתה אלא לישראל העם הנבחר. כי לכל יתר העמים אבל כבד הוא. ועל כן אמר ברבות צדיקים שהם מרדכי ואסתר. דע לך שישמח בלבד העם הנודע הם ישראל ולא כל העמים

ותדע שכן אמר הכתוב ומרדכי יצא וגו'. ומסיים והעיר שושן צהלה ושמחה. אבל לא תטעה להבין ששמחה זו של שושן היא כוללת לכל יושביה. כי מיד כתוב אחר זה. ליהודים היתה אורה ושמחה. כלומר שמחה זו שאמרתי של עיר שושן ליהודים היתה בלבד ולא לזולתם מן העמים. אבל במשול רשע הוא המן הרשע. יאנח עם בסתם מבלי יפרש מי ומי הנאנחים והנאנקים כי הפסוק עצמו אומר והעיר שושן נבוכה העיר בכללה היתה במבוכה כל עם ועם ירא וחרד לעצמו מה שאין כן בעידן חדוה ושמחת עיר שושן. כי לא נאמר השמחה אלא על היהודים בלבד. נפשנו תגל בה' תשיש בישועתו הנצחית. ב"ב אכי"ר: עת צאת דרושים לפסח לחג הפסח מועד צאתנו ממצרים דרוש א' לשבת הגדול

מסכת אבות. רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם

קנה שם טוב לעצמו השבת הקדוש הזה מיתר מקראי קדש כי יקראוהו שבת הגדול. כאלו יגדילוהו על שאר שבתות ה'. מטעם הנס הנעשה