בינה לעיתים חלק א קלא

רבא ע"ה שהיה האחרון הניח הפסוק כפשוטו שמדבר על אחשורוש ממש ומאריך בענינו

אבל רבנן ור' תנחום עליהם השלום הוציאוהו מפשוטו ואמרו. כי בא הכתוב לרמוז שעם היות נמצא קושי והתנגדות לישועת האומה. אם מצד העונש לסבת עונותיהם. ואם מצד המערכה שהיתה מחייבת עלוי המן ושפלות מרדכי. מ"מ את הכל ראה אלהים והנידו והפכו ממצבו להושיע את ישראל מפני דוחק השעה. אם מצדו יתברך. כי עונותם גרמו לסלק ולהעלים השגחתו הפרטית מעליהם ולהיות כישן בלתי מביט בם. והן עתה כביכול נדדה שנתו והקיץ ונתעורר להצילם. ואם מפאת המערכה שהיה המן בגובה רום ומרדכי בשפל המדרגה. גם כל זה נשתנה והיה כאן חלוף ונדידת התנועה. כי נדדו עליונים ונדדו תחתונים. העליונים שהיו למעלה ראש המן ועדת מרעים מרעיו. נדדו הלכו ואך אל תחתית הורדו. והתחתונים רוח שפלים מרדכי עליו השלום וחבריו נדדו ממקומם הנמוך להעלות ולהחיות לב נדכאים

נמצא לפי כל מה שאמרנו היות נס זה עצום ורב משני צדדיו. אם מהשפלת המן שהיתה נמנעת כפי ככבי נשפו. ואם ממעלת מרדכי שלא היה לה מקום כפי המבט השמימיי ובהשנות הפלא בשני הצדדין. לשדד שתי המערכות כל אחד אל ההפך. בהיות לאל לעשות אחת מהנה. כי כבר היה אפשר להציל את העם ולהגדיל את מרדכי במעלה וכבוד נגד הוראתו. עם שישאר גם המן חי ובגדולתו. כי היה מספיק להם להנצל מהמיתה המעותדה להם. או להפך ישדד מערכת המן וישפילנו עד עפר באופן ינצלו ישראל מידו כי אותה היו מבקשים. ולא שיצטרך ג"כ להגביה למעלה למעלה מדרגת מרדכי ע"ה בהריסת הטבע בשני צדדיו. נמשך מזה כי כאשר נעלה בכף מאזני ההבחנה שתי קצוות אלה להכריע איזה מהם גובר על חברו ובמה נתגדל הנס. אם בגדולת מרדכי. ואם בהשפלת המן. הנה ירבו כל כך הטענות לכל אחד מהצדדין עד כי לא נוכל ולא נדע להכריע ולגזור איזה מהם גדול

וזה הוא לדעתי עיקר שמחת היום הזה ועוצם פרסומי ניסא. להרבות הענין ולהעמיק להשכיל ולהטיב בהבחנת עצמות ואיכות הנסים האלה ולתת פני ההראות לכל אחד מהם בהגדלתו. ולפי שראו ז"ל בחכמתם כי טבע האדם לפרסם השמחה ברבוי המשתה. ומה גם ביום זה אשר באמת השתיה כדת הוא וכהלכה בהיותה מכוונת למצות ולקיום דבריהם ז"ל לזכרון האמצעיים שהיו בהצלה שרובם באו ע"י היין כנודע. וחששו פן ירבה לשתות וישכח מחוקק. וישים כל מגמתו למלא כרסו יין חמר ממש שיצא מדעתו לגרמי ויאבד שפיטתו. על כן רוח מבינתם יחלוף באמרי נועם מיחייב איניש לבסומי וכולי. ירצה החיוב האמתי והנכון הוא שיתבסם האדם ויעמיק עיונו בענין הפורים בעוצם הנסים שנעשו בו. וכל כך יתעצם במושכליו ויראה הטעמים והפנים לכל אחד מאלו הנסים. עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. דהיינו שיעמדו לפניו כמה צדדים לכל נס מאלו. שלא יוכל להבחין ולתת איזה יתרון או הפרש בין הנס שנעשה בברוך מרדכי. הוא מעלת גדולתו שנתגדל ונתברך בשדוד מערכתו. ובין הנס שנעשה בארור המן אשר נתקלל והושפל עד עפר נגד הוראתו. וכאשר יהיה הכונה בזה. ודאי קיים מצות פורים כהלכתו

ואי לאו דמסתפינא אמינא דשמא זה הוא מה שנרמז במאי דשחטיה רבה לרבי זירא. שנתעצמו הרבה בויכווח ורבוי הדרושים והטענות. עד שרבה בלבלו לרבי זירא ונמצא נבוך בטענות משונות לצדדים הרבה. ולא ידע ר' זירא לפנות לכאן או לכאן. עד שליום האחר התפלל עליו והחייהו ששב שכלו אצלו בידיעת דברים אמתיים בלי בלבול ומבוכה. וה' הטוב יכפר בעדי כרוב רחמיו. אם ח"ו יצאתי מן הראוי בזה. ובטובו הגדול ירצה בכונתי. ויגלה קץ וזמן אשר בו תגלה ותראה אמתת כל הדברים ויאיר עינינו במאור תורתו: דרוש ב' לשבת זכור

פרק מגלה נקראת. רבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם וכמשול רשעים יאנח עם. ברבות צדיקים זה מררכי ואסתר ישמח העם כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וכתיב ליהודים היתה אירה ושמחה וששון ויקר. ובמשול רשעים יאנח עם זה המן וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה

ימי הפורים האלה הבאים לקראתנו לשלום נזכרים ונעשים בפרסום על ידי ג' מצות שכללו אותם והם מקרא מגלה ומשלות המנות והמתנות ואכילת הסעודה. ואחשוב בכונת מרדכי ע"ה ובית דינו מאתם היתה זאת לסדר כן. למען תקן את אשר עותו אז ישראל בג' דברים אשר בהם פגמו ג' כחות הנפש. כי הוא נודע שהחלק המעולה שבה שהיא המשכלת. תתעצם ע"י המושכלת ותבונת החכמה כדברי אליהוא אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. שהרוח הנקראת כן על החלק החיוני שהוא האמצעי מה שפועלת היא בלבד באנוש בענין