בינה לעיתים חלק א קל

שונות מכל עם ומדתי המלך

וכונתו להטיל ארסיותו באמרו כי הדת אשר ישמרו ישראל אינה דת פרטיית מיוחדת להם שיהיו בו מובדלים ומופרשים מכל שאר מיני הדתות. כי לא היה בזה שום בזוי או העדר כבוד למלך כי גם ליתר העמים יש דתות מיוחדות לכל א' מהם שאינם כדת המלך. אבל אלו היהודים יש להם דתות שונות חקים רבים ומשפטים משונים זה מזה כמו וכלים מכלים שונים אשר דתות אלו שלהם קבצום כלם משאר כל העמים שמכל עם ועם לקחו קצת מדתו ומדתות כלם חברו דתותיהם השונות והיתה רשעתם ורוע לבם שדתי המלך אינם עושים שלא רצו לקחת שום דבר מדתי המלך לערבם עם האחרות כמו שעשו משאר הדתות להיות דת המלך נמבזה אצלם וזה ודאי להם פשע גדול והוא מה שהכניס אכזריות בלב המלך למסרם בידו. ולהיות כי שקר ענה בם שאדרבה כל שאר הדתות לקוחים מדתנו שתתעלה כאשר הוא מפורסם הנה בהתברר אחר כך אל המלך רשעו של המן וכי מפני שנאתו של מרדכי אמר כן השיב לו גמולו בראשו ואותו תלו על העץ ונתגלגלו הדברים שע"י נדידת שנת המלך תתגלה הגדת מרדכי ענין בגתן ותרש ובשביל כך העלוהו לגדולה וא"כ מה היה גודל הנס בזה עד שהסכים הרב הנזכר זכרו לברכה שהיה זה בטול המערכה שהיתה מורה נגד ישראל להוציא כונת המן הרשע לפועל. ומה גם על הדרן האמור שהיתה ההוראה עת מעלה רמה להמן ושפלות גדול למרדכי ושניהם ברגע אחד. ולדעתי לרמוז לזה אמר הכתוב

אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וגו' כי לפי שספר ממה שהגיד מרדכי כונת בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשורוש אמר כמתמיה ראה קושי מזל מרדכי ורוממות המן כי אחר שהוא סמוך תכף ומיד שעברו דברים אלו אשר מהראוי היה לו למלך להגדיל מאד את מרדכי על הצילו את נפשו ואם שבוקש הדבר ונמצא כן לא עשה עמו דבר ולכל המרבה נכתב בספר דברי הימים ונשכח כאלו לא היה ובהאי שעתא בהפך זה במקום גדולת מרדכי גדל המלך את המן וגו' ומזה בין תבין תגבורת המשפט השמימיי איך היה מחייב בכח ועז שפלות מרדכי ועלוי המן ועם כל זה היכול על כל ית' ויתעלה שנה העתים והחליף הזמנים בהריסת הטבע. על זה אנו מפרסמים ומגדילים נס זה

ועוד אני מוסיף להגדלתו מה שעולה על כל האמור. והוא היות עוד סבה מנגדת מאד לתשועת ישראל מצד הדין האלהי לסבות עונותיהם כי רבו בימים ההם. כי המשתאות אשר מהם אכלו ישראל באותן הסעודות. גרמו להם תקלה עצומה לזנות עם בנות הטמאים כי כן היה כל זה בעצת המן הרע וידוע היות זה מהדברים היותר מתועבים בעיני ה' ומבדילים בינו לישראל. כי זה היתה עצת בלעם הרשע ואומנותו תפס המן הרע הזה. ואולי לזה נתכוונו תלמידי רשב"י ע"ה באמרם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ולא אמרו מפני שאכלו מסעודתו והכונה על ההנאה המגונה אשר נמשכה להם מהסעודה הוא הזנות וא"כ זה יוסיף קושי עצום ומניעה גדולה להציל את ישראל ועם כל זה הפליא ה' חסדו לכבוש את מדת הדין כי השעה צריכה לכך. באופן שכאן נמצאו וכאן היו שלש מונעים וסבות מעכבות גאולתן. אם הוראות שפלות מרדכי והכנעתו כפי מערכתו ואם הוראת רוממת המן כפי מזלו. ואם מסבת הדין הגמור לעוצם פשעי ישראל. הן כל אלה חברו להפחיד את מרדכי בתקף צרות ישראל וחש פן יכריעם לכף חובה. על כן בפגעו באותם התינוקות שם ה' בפיהם ארוכה ומרפא לכל תחלואי שלשה שברים אלו המורים רע על ישראל ולנחם את מרדכי לדבר על לבו דברים טובים. הראשון דבר עמו בלשון יחיד. אל תירא מפחד פתאום. אתה מרדכי מצד עצמך. אל תתיירא מהפחד המורה פתאומיית תנועת הגרם השמימיי לשיבואו רשעים עליך בהמון רב להשפילך ולהכניעך. כי הכל יהיה לאין נגד יכלתו יתברך. והשני דבר עם המן הרשע וסיעתו הבאים עמו ואמר להם עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום. אתם הרשעים עם היותכם מתייעצים מה שהוא כבר עצה יעוצה בהוראת משפטיכם. ותדברו מה שנדבר עליכם בשמים ממעל. הכל יופר ויתבטל. כי גבוה מעל גבוה יתברך. הוא עמנו בעזרתנו לבטל הטבע: ועל הנוגע אליו יתברך מאשר חטאו לו. בא השלישי מדבר בשמו יתברך. ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול. עם היותכם רעים וחטאים ובלתי כדאים להעשות לכם נס. מ"מ אני אשא ואסבול עונותיכם לצורך השעה. ולא יהיה כאשר אמרתי נלאתי נשוא. רק אסבול ואמלט אתכם מהצער אשר אתם שרויים בו. ואיננו רחוק לומר שמא לזה רמזו בפ"ק דמגילה באמרם

בלילה ההוא נדדה שנת המלך. א"ר תנחום נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרו נדדו עליונים נדדו תחתונים. רבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש. כי מלבד מה שנרמז בדבריהם ז"ל שבענין זה של הצלת ישראל נתחברו כל הסבות שאפשר לתלות בהן כל דבר שיהיה אם השגחיית וזה הוא נדדה שנת מלכו של עולם. ואם טבעיית. וזה הוא נדדו עליונים נדדו תחתונים שהם כללות הטבע. ואם בחיריית שנת המלך אחשורוש ממש. אפשר עוד לפי ענין דרושנו שיכוונו למה שאמרנו להורות על בטול שלשת המונעים הגדולים. אשר היו בהצלת עם בני ישראל. כי