בינה לעיתים חלק א קכח

טובים. אבל לא יועיל לומר שהחליף ממש הרעים בטובים. כי אם דרך משל נתן לחנוני אלף זוזים רעים יחזיר לו במקומם עשרה טובים שישוו כנגד האלף הרעים. אבל שיחליפם ממש שיהיו כל כך טובים כמו הרעים במנינם צריך שיתן לו תוספות עוד מלבד הרעים שנותנם בשווין. כן זה שיש לו מעשים רעים לא יספיק לו עשות תשובה בלבד אבל צריך שיוסיף עוד לעשות ג"כ מעשים טובים. ולפי כל מה שאמרנו ממה שצריך האדם לראות את עצמו היותו חציו זכאי וחציו חייב. באנו לטעם מחצית השקל. כי להיותו לכפר על נפש החטאים שהוא התעוררות אל התשובה. צוה יתברך יתן כל אחד מחצית השקל לכופר נפשו. להורות כי הוא יודע בעצמו. היותו חציו חייב ושצריך כפרת החצי הזה כדי להיותו מוכרע לכף זכות. כי המחצית האחר כבר הוא תרומה לה' שחציו זכאי. ויש לו מקום להשתדל שיהיה כלו זכאי. כן ה' אלהינו יזכנו להיות תמיד נקיי כפיים וברי לבב ומוכרעים כלנו לכף זכות אמן: דרוש ראשון לשבת זכור מתחת השמים לא תשכח

אסתר רבתי כיון שהגיע מרדכי אצל התנוק' שאל לאחר מהם פסוק לי פסוקיך אמר ליה אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה וכו'

זכרון נסי האל יתברך אשר עשה עם האומה הקדושה בימי עולם ובשנים קדמוניות מועיל מאוד אם בזמן ההצלחה לתקוע בלבנו גדולת יכלתו והשגחתו הפרטית. לבלתי נחשוב היות טובותינו באות בטבע או במקרה רק מפאת רצונו הפשוט היכול על כל. ואם בזמן הצרות והגלות. להצילנו מפח היקוש וממוקש אבדת התקוה ח"ו מפני חמת המציק ותוקף השעבוד כי תהי זאת נחמתנו אחרי שגם לשעבר עברו עלינו רעות רבות וצרות בידי אדונים קשים והקב"ה הצילנו מידם. עוד יעשה עמנו ככל נפלאותיו כרחמיו וכרוב חסדיו. ואולי לזה כיון המשורר ע"ה כשאמר זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו וגו'. הנה רז"ל פירשו טרף מלשון טרוף ויאמר על פי דרכם כי הן אמת הנפלאות עצמם אשר עשה ה' היו מרוב חמלה וחנינה אכן מה שעשה זכר מהם כי רצה וצוה שנזכור בכל דור ודור הנפלאות ההם בלי ספק שבזכר זה הורה הוא יתברך היותו חנון ורחום מאד לפי שימשכו מזה הזכרון ב' תועליות. אחד כי כאשר טרף נתן ליראיו שנתנם ה' לטרף ביד האויבים בגליות וטלטולים. נשים על לב כי מ"מ לעולם יזכור בריתו לגאלנו עוד כאשר בראשונה. וגם בזמן ההצלחה בהורישו אותנו נחלת גוים. נדע נאמנה כי לא כחנו ועוצם ידינו הורישה לנו. אלא כח מעשיו יתברך כי לו זרוע עם גבורה ושמא כונתו באמרו זכר וגו'. כי הוא יתברך עשה מזכרת כללי לכל נפלאותיו התמידים שיורשמו בכללם בשני תארים רחום וחנון שרומזים שני סוגים הא' ההטבה והבאת ההצלחה וע"ז אמר חנון שכל מה שמרבה להטיב הוא מתנת חנם ברוב חסדיו. והב' רחום כי הוא מצילנו מכל מיני צרות ורעות בהיותו מתמלא רחמים על צרת נפשנו. ולא כעונותינו גמל עלינו. ובמקום אחר פירשם בהדיא באמרו. חנון ורחום ה' ארך אפים ורב חסד. לא אמר וארך אפים כי סיפיה דקרא אתא לפרושי רישא דרחום דסליק מיניה. היינו ארך אפים שמאריך אפו לבלתי הענישם כפי חטאתם. וחנון היינו גדול חסד שמרבה חסדיו להטיב עמהם. ואמנם ראינו כי בא זכרון מעשי הנסים במועדי ה' בענינים שונים ומתחלפים להוראת זכרון הנס כגון בפסח אכילת המצה והמרור. בחג נטילת הלולב וישיבת הסוכה וכיוצא. והם כלם דברים מתיישבים על הלב אין בהם מהזרות. אך מה שיראה לכאורה קשה אצל השכל זכרון ימי הפורים האלה אשר אנו עושין ע"י שתיית יין. ויפליא יותר מה שהפליג רבא ע"ה לומר מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן וכו'. איך יצוייר לתלות עצם השמחה וזכרון נסיו יתברך בשכרות אשר בו יאבד האדם שפיטת שכלו אשר הוא עיקר שבכל חלקיו כי בעבורו הוא אדם. ובאופן מה נאמר שיניחו ז"ל שלמות מצות היום ויפליגו הזריזות בדבר שהוא נדחה בשתי ידים מאלהים ואדם והוא גרמת כמה נזקין. והנביא ישעיה עליו השלום צווח. גם אלה ביין שגו ובשכר תעו וגו' כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום את מי יורה דעה וגו' יאמר כי לכל הדברים יש מקומות מיוחדים בהם יתקוממו כל אחד ואחד לפי מקומו הראוי לו באופן שיש התייחסות מה למקום עם המתקומם. והנה השלחן נתייחד לערוך עליו כל המאכלים אשר יאכלו ועדין לא נאכלו אך מה שכבר נאכל ונעשה ממנו המותרות אשר ידחם הטבע יש לזה מקום מכוס' ומוצנע בו יפנו ויריקו האנשים את מותריהם ואלו השכורים אשר הרבו יין משתיהם בלבול בגופים