בינה לעיתים חלק א קכו

ויגיעה וכל זה כללוהו ז"ל בויקרא רבה ועשיתם אותם א"ר חנינא בר פפא אמר הקב"ה לישראל אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם את עצמיכם. והוא מבואר עם מה שאמרנו. שע"י שמירת התורה הרי האדם עושה את עצמו מה שהוא השלמת עצמותו. אשר תחלה היה נעדר וחסר ממנו מטבע הוויתו. ואל זה ההתחדשות בא הרמז בפרשת החדש אחרי שמירת הכונה בג' השבתות הקודמים על האופן אשר אמרנו

ואמנם בפרטות פ' שקלים המיוחדת ליום הזה יש לנו לדבר עוד ביחוד כאשר נבין במאמרנו איזה התייחסות עצמי יש למצות השקלים עם שקלי המן. כי לא יספיק היותם אלו ואלו ממתכת הכסף. ונאמר כי כבר חקרו קדמונינו ז"ל בטעם מצוה זו של מחצית השקל. למה לא באה לתת שקל שלם. והקפיד יתברך יהיה דוקא מחציתו בין לדל בין לעשיר. ומחשובי המפרשים ז"ל אמרו כי לאשר שלמות האומה הנבחרת תלוי בהתאחדם אלו עם אלו התאחדות נמרץ כאומרו יחד שבטי ישראל. וכאשר דרשו ז"ל על האספו ואגידה לכם הקבצו ושמעו וגו'. לכן צריך שיחשוב כל אחד מאישיהם שהוא מצד עצמו אינו שלם. אם לא בחברת ושותפות האחר כי חברו משלים מה שהוא חסר. ונמצא א"כ שכל איש ואיש מיחידי האומה ישראלית הוא כמו חצי חברו וחצי חברו הוא חצי האחר. ובין שניהם בהצמדם יחד עושים אחד שלם וע"כ צוה ית' יתן כל אחד מחצית השקל למען יחשוב כי הוא לבדו לא יוכל להשלים את עצמו עד ישלימהו האחר והגזרה הזאת בעצמה היא אמתית. ותובן בזה אצלי משנתם ז"ל בדברי האלהי הלל ע"ה הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי הורה צורך זה ההתעוררו' אל האד' לחשוב שיתרחק משתי קצוות בהשגת שלמותו האחת שלא יטיל כל השלמת חסרונו על זולתו לומר שעל ידי אחרים ישיג כל מה שיצטרך. עם שהוא לא יעשה מחלקו כלום. וגם לא יחזיק את עצמו לשיספיק הוא לבדו להשתלם מבלי בחינת זולתו. כי אין הדבר כן אלא צריך לאחוז בשניהם. תחלה אם אין אני לי אם איני עושה כלום מצדי למה שנוגע לי אלא אני מטיל הכל על אחרים הלא שקר אני נוחל. כי מי לי מי הוא אשר בהחלט יהיה לי. בהיותי יושב ובטל. וגם כשאני לעצמי כשאחשוב שאני לבדי אספיק לעצמי מבלי הצטרפות זולתי מה אני מה זה אשר אני אוכל לעשות שיגיע אל גדר השלמות. אם איני יכול להשתדל אלא בהצטרפותי עם זולתי. כי אז בין שנינו נשלם תכליתי. ואין מקום לשום הארכת זמן לזה כו אם לא עכשו אימתי באופן שצדקו ברמז מחצית השקל להורות על כונת התאחדות הזה. והוא הנרצה במאמרנו. כי יסוד רשעת המן הרע אשר עליו בנה בנין שאלתו מאת המלך. לשימכור לו היהודים בעשרת אלפים ככרי כסף. הוא מה שהתחיל לטעון. ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וכו' שהטיל זוהמתו לומר היות האומה ההיא ראויה לאבוד לאשר שלט בהם הפרוד ביניהם. וכלם מלאים קטטות ומריבות ולבם רחק אלו מאלו ואולם הוא יתברך הקדים רפואה למכה זו במצות השקלים אשר היא ממש הוראת הפך כל זה בהיותו מזרז לישראל על התאחדות ודבקות אלו עם אלו להיות כלם אחדים כאיש אחד והיא שעמדה להם להצילם כמאמר הצדקת ע"ה לך כנוס את כל היהודים וגו' ורבותינו הקדושים ע"ה דנו היות המצוה הזאת של שקלים בעבור מעשה העגל אשר לדעתם היה מוקדם. ורצה הוא יתברך יתנו כופר נפשם למען יתכפרו מאותו עון ולכן היתה המצוה לבני ישראל בלבד שחטאו אבל שבט לוי שלא היה בהם חלק באותה העבירה לא הוצרכו לכופר נפש וע"פ דרכם ז"ל אולי נתן טעם למחצית השקל בשנדקדק בכתוב מה שנקרא לזה כופר נפש ולא קראו סתם כפרה. ואח"כ קראו תרומה לה'. וגם אלו הכפלים בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ועוד דיוקים אחרים

אמנם נודע כי בעגל היו ד' כתות. הא' שעשו בלא עדים והתראה ולאלו השקה משה ע"ה כהשקאת סוטה. הב' אשר היו בעדים והתראה. ואלו נהרגו מיתת ב"ד ע"י בני לוי הג' בעדים בלא התראה והם העם אשר נגף ה' והד' אשר לא חטאו כלל בפעל. אבל נחשב להם חטא על אשר לא מיחו ואלו נשארו. ובלי ספק עליהם אמר ה' לך נחה את העם אל אשר דברתי לך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. כי השתי כחות הראשונות כבר ספו תמו. ועל הג' אמר מיד ויגוף ה' את העם וגו'. א"כ מה שאמר נחה את העם וביום פקדי וגו' על הזמנים הבאים בהכרח על הבלתי מוחים ידבר. ובראותו ית' כי נשארה להם זו האשמה. ובאמת לא חטאו כלל בגופם. כי הם לא עשו שום מעשה. אלא בשכלם ובנפשם אשר היו רכי הלבב שלא נתאמצו ואזרו חיל להתעורר למחות ביד האחרים. ע"כ רצה לתקן בעדם למען לא יעניש אותם בעת פקדו עליהם כאשר אמר וביום פקדי וגו'. או שלא יהיה העונש בקושי. וזה בתת כופר על הנפש אשר הוא לבדה חטאה ולא הגוף. ובזה יכופר כובד עוונם. ומאשר חבור והרכבת הנפש והגוף הוא האדם השלם וכל אחד מהם הוא חצי דבר לכן היה הכופר נפש מחצית השקל ולא שקל שלם. כי חצי כל איש מהם החוטא ולא חציו האחר ולזה אמר כאשר תבא למנות את בני ישראל כמה נשארו מאותם שמתו בעון העגל. לפי שהיה זה מזכיר