בינה לעיתים חלק א קכג

זולתי לאחד מיוחד שבאחרונים מוהרר"ש הלוי ז"ל יעויין בספרו דברי שלמה. ואני בקצורי אומר. כי אין ספק היות נטיית כל האדם לדעת מה הוא התכלית האמתי לו למען ישתדל בהשגתו כפי יכלתו. וכמאמר המשורר ע"ה הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני. כאלו יאמר חפץ אני לידע שני דברים מוכרחים להשגת הצלחתי. הא' הקץ והתכלית שלי מה הוא שעורו כלומר כמה מהשלמות היה מה שנקבע עלי לתכליתי. והב' כמה היא מדת ימי וסכום שני חיי. כי באלו השני דברים אבוא לידע מה שאני חסר עדין וחדל ממה שאני צריך. כי אעשה חשבון לומר עד עכשיו השגתי כך וכך מהשלמות בכך וכך מהשנים נשאר להשלים השארית עד תכליתו שהוא כך וכך. וצריך להשלימו ביתר שנותי שהם עדיין כך וכך. כי ודאי חשבון כזה יתכן לכל איש נלבב להעלותו על לבבו תמיד בידעו שעל כן שולח הנה לטוב לו. והוא מה שרצה קהלת ע"ה באמרו

ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו. אם מלת לעולם היא כפי משמעותה על הנצחיית. יקשה כי עם היותו הוא יתברך נצחי ובלתי בעל תכלית יתעלה שמו. מ"מ אין כל מעשיו ופעולותיו כלם קיימים לעולם ונצחיים. כי כמה וכמה יש מהנבראים שאינם עומדים אלא כלים ונפסדים. ואפי' יאמר זה על ההשארות המיניי אין הדבר כן. כי לא כל המינים ישארו בהכרח לנצח נצחים. ולדעתי מלת עולם כאן תאמר על המציאות בכללו, כמו עולם חסד יבנה. והכונה מה שהוא נודע מתכלית הבריאה שלא היתה ממנו יתברך לצורך גבוה כדרך הפשט חלילה שישלים גדולת מעלתו עם הנבראים אבל היה להפך לתועלת הנבראים עצמם שיהנו מהיות להם מציאות לזכות מחלק שלמותו ית' הבלתי משוער. וזה הוא שאמר ידעתי כי מה שהוא ית' עושה בכלל אינו אלא לעולם בעבור העולם עצמו ולתועלתו. אבל לא להוסיף שלמות אל שלמותו ית' ח"ו. כי אמנם עליו ית' אין להוסיף שום מין תוספת אחרי תת מציאות לנבראים וגם ממנו אין לגרוע ולהחסיר אילו לא עשאם והיו נעדרי המציאות אלא האלהים עשאם כדי שייראו מלפניו בהשגת עוצם גדולת בוראם וע"י מורא זו המעוררתם לעבדו ולעשות רצונו ישיגו שלמו' אשר לערכה אין למעלה ממנו. האמנם כי לא רבים יחכמו להשכיל להיטיב בידיעת אמיתת התכלית הזה מה הוא. כי היו מאמינים אשר חשבו שכל תכלית ההצלחה שיוכל להשיג האדם הוא העושר ואסיפת הממונות. ועל בקשת ההצלחה המדומה הזאת כבר הרחיק זאת הפנים החכם ע"ה במשליו באמרו

אל תיגע להעשיר מבינתך חדל התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. אמר אין ראוי לך להיות עיף ויגע לאצור הון להתעשר. כי דע לך שהתכלית האמתי בעושר הוא ממש להפך. כי אתה חושב שלשמירת העושר ולקיימו שלא יכלה. צריך שיהיה תמיד לפניך נגד עיניך. ולא יתעלם או יתרחק מראייתך. שאם תרחיקנו ממך הרי הוא אבוד ולא תראנו עוד. ואדרבה איפכא הוא כי כשתרצה להעמידו אצלך שתשלוט עיניך בו תמיד. וזה הוא התעיף עיניך בו. אז איננו. אז יקרהו ההעדר והאפיסה בהיות אצלו יתברך כמה וכמה דרכים להאבידו ממך. אחרי אשר הוא כל כך דבק עמך שלא הוצאת ממנו לעבודת שמים. על דרך עושר שמור לבעליו לרעתו. אך אם אתה תפזר אותו בדברים מעולים העולים למעלה שעשה יעשה לו כנפים לנתר בהם אל העניים והאביונים ושאר הוצאות מכוונות לעבודתו יתברך. אז העושר ההוא יעוף כנשר אל השמים מעל לפניו ית' להיות לך שם קרן שמור ובטוח עם פירותיו שלא תשלוט בו יד הכליון. על דרך מה שאמר המלך מונבז אבותי אצרו וכו' ואני אצרתי וכו'. וכת אחרת מו תכליתם השגת הגבורה לכבוש ולהכניע כל זולתם תחתם. וכל אשר ייראוהו אנשים מפחד גבורתם הוא אצלם המאושר האמתי. וכמה וכמה הודיע התנא ע"ה גדר הגבורה הנאמנה. היותה מנגדת לכל זה באמרו איזה הוא גבור הכובש את יצרו וכו'. ואצלי זו היתה אחת מכוונות השיר המקודש. באמרו

הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. ויש בזה כפלים. גבורים מגבורי ישראל שהיה מספיק לומר ששים מגבורי ישראל סביב לה. וכן אחוזי חרב ואיש חרבו על ירכו. אחד מהם הוא למותר גם מלת על ירכו אינה נוח לי

ונראה לומר בכונתו שהגבורים האלה היה להם ב' מיני גבורה. האחת הגשמית כדרך העולם חזקי הכח והאבירות. אבל לא היתה זאת אצלם לעיקר. אלא הגבורה האחרת והאמתית להתגבר על עצמם ולשלוט ברוחם שנתייחדה גבורה זאת לאומה הישראלית. וזה הוא ששים גבורים סביב לה שהיו ממש גבורי כח. אמנם מה שהיה בהם מהיתרון הוא כי היו מגבורי ישראל מהגבורים אשר בשם ישראל יכנו שעוצם גבורתם תלוי בכבישת יצרם. ובאר הדבר באמרו כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה. הן אמת כי הם גבורי חיל במלחמת הרשות שהם אחוזים מהחרב המורגשת לגבורים מברזל ונחשת. אכן העיקר באלו הוא כי כל אחד מהם היתה חרבו שלו המיוחסת אליו מונחת על