בינה לעיתים חלק א קכב

שהוא החסד והרחמים כנודע. וזה להוכחת הטעם השני

ויש עוד טעם שלישי. כי בזמן אנטיוכוס עיקרי הגזרות והסכנה היה על דבר נוגע אליו ית' במה שרצו לבטל מישראל שמירת המצות השרשיות כאמור. וסכנת הגופות היתה טפלה לזה. והוא מבואר כי בהיותם נוגעים בכבודו ית'. תקל מאד הנקמה מהם. כי יעשה על דבר כבוד שמו. על הדרך שפירשנו בדברי דוד ע"ה מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי וגו' כי מאחר שהפלשתי חרף מערכות אלהים חיים ונגע בכבודו יתברך מעצמו הוא נופל ואשר יהרגהו וימיתהו גברא קטילא קטיל וכו'

אמנם גזרת המן כל תכלית כונתו לא היתה אלא ההריגה וכליון הגופות חלילה. ועם שיש רמז בדבריו שהיה רוצה גם כן להעבירם על דת. מ"מ המפורסם מכונתו הוא להשמיד להרוג ולאבד. ובלי ספק להנצל מזה ע"י נס היה חסד אלהים עצום ונורא מאד. ועוד אני מוסיף בזה טעם רביעי מיוסד על מדרש ז"ל האומר בפ' מגלה נקראת ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. א"ר אבא משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היתה לו חריץ בתוך שדהו בעל החריץ אומר מי יתן לי תל זה בדמים בעל התל אומר מי יתן לי חריץ זה בדמים לימים נזדוגו זה אצל זה אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תלך אמר לו טול בחנם והלואי. וראוי לדעת בכונתם איך יתייחס לאחשורוש היותו בעל התל ולהמן בעל החריץ. כי הלא שניהם הושוו בשנאתם לישראל. ונמצא שגם להמן היו ישראל כתל גבוה ותלול לשכים בעיניו. ואיך א"כ יצדק המשל שנראה שמה שמעיק לזה אינו מעיק לזה להיותם דברים הפכיים. ואין הדבר כן כי שניהם על דבר אחד עצמו נצטערו. ויראה לי כי הם ז"ל אזלי בזה לשיטתייהו שפירשו על ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש תא ואיגרי בהו א"ל מתיירא אני שכל המתגרה בהם אלהיהם עושה עמו דין א"ל ישנו להם מן המצות א"ל אית רבנן בגווייהו א"ל עם א' הן וגו'. ותמצית הענין כי הן אמת בין המן בין אחשורוש כלם שוים לרעה בשנאת העם הנבחר. אבל נתחלפו באופן חשיבות ישראל בעיניהם מן הקצה אל הקצה. כי אחשורוש היו מחשיבם לגדולי הערך ויקרים בעיני ה' ולכן אע"פ שהיה מתאוה וחפץ לאבדם. מ"מ יראת מעלת גדולתם היתה עומדת לפניו. והפך זה היו נבזים ושפלים בעיני המן ובלתי חשובים לכלום עד שבעבור זה אמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי וגו'. כאשר פירשתי במקום אחר כי להיותו מרדכי יחידי וגם ממה שהגידו לו מאיזה עם הוא הנתונים ללעג וקלס. לכן היה לבוז בעיניו לשלוח יד בהם. והשנאה מקלקלת השורה והכריחתו למלאת תאותו ולבקש מאת המלך לאבדם. והוא המשל שהניח ר' אבא ע"ה. כי לגבי אחשורוש היו ישראל כתל גבוה מפני היותם חשובים לפניו במעלה יתרה. ואצל המן היו בהפך חריץ עמוק ושפל לאפס ותהו נחשבו לו. וכל אחד היה מתאוה לכלותם. אבל קפץ בראש המן הרע הזה ועשה השתדלות עם המלך. ומצא מין את מינו ונעור. והיה בעיניו כמוצא שלל רב למצוא מי שירצה להתגרות בהם. ועתה ראה כמה גדול כח נס של המן מנס זה של החשמונאים בלי ערך ודמיון כי אז לא היה שם רק מה שהוא יתברך הוסיף תת כח בכהנים הקדושים להתגבר על אויביהם ולנצח שלא כמנהג הטבע. אבל לא היה בזה שום הריסת הבחירה או מניעת הרצון לשום בן אדם אמנם באחשורוש עשה ה' יתברך מה שהוא חוץ מדרכו ושלא כמנהגו. כי אם היות אחשורוש בוחר ורוצה באבדן ישראל וכבר יצאה הדת מלפניו להשמידם ונקל בעיניו לעשות כן ע"י המן מבלי שיפחד וירא משום דבר. מ"מ הכריח ה' ית' את רצונו לשיהפך מרעה לטובה ובדבור קל שבא מאת אסתר הצדקת ע"ה בטל רצונו מפני רצונה ולא עמדה בחירתו בו. אבל עתה בימים האלו נהללה שם אלהים בשיר ונגדלנו בתודה על אשר הראנו נפלאות אשר עשה. כן יעשה עמנו נסים ונפלאות בקבוץ נפוצותינו אכי"ר: עת נקמה על היותו יתברך נוקם את נקמתנו מהמן הרע בימי הפורים. דרוש ראשון לפורים מחצית השקל בשקל הקדש

פרק מגילה נקראת. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד זה המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם ם לשקלי המן והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים

הוקבעו ארבעה שבתות קודם בוא הרגל המקודש מזבח חג הפסח והם שקלים ביום הקדוש הזה שהוא שבת ור"ח ואח"כ שבת זכור קודם פורים. ושבת פרה. ושבת החדש. ומעט אשר היו לפנינו מהמחברים ראיתי נתנו אל לבם לתת רמז או התייחסות להם בענינם וסדרם.