בינה לעיתים חלק א קכא

ה' בעזוזו ונפלאותיו. הא' בימי המן הרשע אשר לזכר הצלתנו אנו עושים את ימי הפורים בזמניהם. והב' בימי אנטיוכס. אשר לפרסום אותו הנס הוקבעו שמנת ימי חנוכה האלה. ומה זה היה לבן קיש מרדכי אשר הנס הנעשה ע"י. זכה אל כל הכבוד ההוא מעוצם הפרסום הנעשה עליו ביום הפורים בקריאת המגילה וסעודות ומתנות בשמחה גדולה. מי שאין כן בנס זה של חנוכה. כי לא הוקבעו הימים הללו כי אם להלל ולהודות בהדלקת הנרות ותו לא מידי. ומה גם לפי מה שאמרו בפ' אמר להם הממונה א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה דנתנה להכתב קאמינא וכו'. והיא גופא תקשי כיון דהא והא נסי הצלה נינהו. מה נשתנה זה מזה שהאחד לא נתן להכתב כמו האחר. עד שיאמר עליו שהוא סוף כל הנסים. וכבר נקבצו טעמים שונים ליישב ההתחלפות הזה. הא' כי הנס כל אשר יהיה יותר כללי יחוייב יותר הפרסום והתעצמות הזכרון עליו כי בהיותו כולל יהיו רבים אשר הגיעה להם ההטב' ממנו. ובהיותו פרטי לא יתהנו אלא אותם הפרטים ולא יתפשט הטוב ההוא לזולתם. ועל זה אמר המשורר

הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה. וההרגש מבואר ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה. איך יצוה לגוים ולאומים יהללו וישבחו לה' מפני החסד שגבר עלינו כי מה להם מזה כיון שאין להם חלק ונחלה באותו החסד. אבל יראה כי אדרבא יעוררם על תועלת נפלא יגיע לאומות מהחסד האלהי אשר יגבר על ישראל בגאולתנו ופדיון נפשנו כי בעודנו בגלות אין השגחתו יתברך מתפרסמת ולא נכר אלהותו האמתי אצל הכל כי הם נעדרי ידיעתו ואך שקר נחלו אבותם ותהי האמת נעדרת מאמתת אלהותו. אבל לעתיד ע"י גאולת ישראל תתפרסם גדולתו ויכלתו. וכל העולם יכירו וידעו כי אמת מלכנו ואפס זולתו כאמרו אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וגו' היש תועלת גדול מזה לעורים לא ראו אור. לזה אמר אתם הגוים והאומות הללו ושבחו שמו יתברך על כי גבר עלינו חסדו להוציאנו מאפלה לאורה בפדיון נפשנו כי הלא ע"י חסד זה אמת ה' לעולם האמת הגמור מאלהותו ית' מתפשט לעולם בכללי. כי כלם יכירוהו. וכיון כזו טובה גדולה כוללת כל כך גם לכם תתחייבו להללו ולשבחו

והנה נס חנוכה עם היותו בעצמו גדול ועצום מאד לא היה כולל לכל ישראל. כי לא היו כלם במקומות מושבותיהם בסכנה ההיא אלא מקצתם. וממילא לא היה הנס כללי כ"כ ולפיכך יספיק לפרסומו זכרון הדלקת הנרות והלל והודאה. אבל נס אסתר היה כולל לכל ישראל כי כלם היו תחת מלכות אחשורוש והיתה הגזרה כללית להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן וגו'. והיתה ההצלה כוללת את כלם. ע"כ היה מהראוי יהיה זכר הנס מופלג מאוד. ונתנה ליכתב המגלה עם שאר פרטי הזכרונות לסבה זו

טעם שני כי צרות אנטיוכוס היו בזמן היות ישראל בארץ הקדושה ובזמן היות ב"ה קיים אשר בלי ספק זכות המקומות ההם וקדושתם סיוע גדול להקל מעליהם הסכנה ולגרום הבאת הנס. כי תמיד עיני ה' אלהינו בה ואין כ"כ מהתימה יעשה ה' אז נפלאות. אבל בימי אחשורוש שהיו מפוזרים ומפורדים אנה ואנה רובם בחוצה לארץ ובזמן חורבן המקדש כי יפליא ה' חסדו לנו זה ודאי הוא ענין רשום מאד כי נתקיים מאמרו יתברך בהבטחתו

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'. וכפל אף גם מגומגם ולמה אמר בארץ אויביהם. כ"א אין הכונה אלא מטעם השעבוד נראה שהי"ל תחת אויביהם או ביד אויביהם אכן יראה כי בפסוק הקודם אמר אז וגו' יען במשפטי מאסו וגו' שמורה היותם מלאים עונות שזה ודאי מעיק גדול וסבה עצומה לבלתי יתפייס ה' מהם. ואמר עתה כי אע"פ שמלבד חסרון זה הנזכר מרבוי העונות יש ג"כ זאת הגריעותא האחרת. והוא בהיותם בארץ אויביהם. ארץ לא מטוהרה שאין שם זכות קדושת הארץ מסייע כלום עכ"ז לא מאסתים ולא געלתים וכו'. וזה כי אעלה על זכרוני שגם עיקר הגאולה הראשונה כך היתה שאזכור ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מקום שהוא אבי אבות הטומאה וא"כ מצד זה יגדל נא כח נס של פורים בהיותו נעשה בח"ל שלא במקום מקודש. והוא לדעתי מה שאמר אדוננו דוד ע"ה

דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך. יאמר בשם הכנסיה מריש הוה אמינא ודמינו מעיקרא. היות חסדך שופע ומתגלה בלבד בקרב היכלך המקום המקודש. כי ע"י קדושתו ימשך שם השפע וחוט של חסד שלך יסובבנו אבל לא בשאר המקומות הרחוקים אשר לא מצד הקדושה הם. כי שם לא יתפשט צד חסד אלא צד דין גמור בלבד. אמנם אנחנו רואים ומשיגים השגה מוחשת שאין הדבר כן אלא כשמך אלהים כן תהלתך. כעין התפשטות שמך אלהים בעל הדין הגמור שהוא כולל לכל הארצות. כן תתפשט ג"כ תהלתך על קצוי ארץ גם מצד החסד והרחמים כי אפילו בקצוי ארץ שחוץ למקום הקדוש בא הצדק מצד ימינך הפשוטה