בינה לעיתים חלק א קכ

בידם ע"כ לקדש ש"ש. צוה לשמש ולירח. יתבטלו או יתעכבו מתנועתם. ובאר בשעת מעשה התכלית בזה והוא שעמד השמש בגבעון וירח בעמק אילון. וזה עד יקום גוי אויביו לא אמר עד יקום ישראל אלא גוי אויביו. נתכוין אל הגוי ההוא בני גבעון שנתעכבה תנועה זו. עד שהגוי הזה ירוה צמאו להנקם מאויביו כגאות לבו. ואין נקמה זו שלא כתורה חלילה. אלא אדרבה הלא היא כתובה על ספר הישר שלא אסר ספר התורה אלא הנקמה מבני עמנו ולא מזולתנו העכו"ם

ועתה אמר כי באמת לא היה יום כזה מעולם שישמע ה' בקול איש לבטל הטבע כדי לעשות נחת רוח לאשר לא מבני ישראל המה באמת ובאמונה. זה לא נמצא בשום זמן. כי הוא יתברך מדרכו להיות נלחם לישראל בעבור עמו ונחלתו זה הוא מנהגו תמיד. וכן עשה כאן מתחלה בעבור ישראל. אבל עתה שעשה כדבר יהושע בעבור הגבעונים שאינם ממש ישראל מלב ומנפש ראה זה חדש הוא אלא שהוא מקים דבר עבדו. וכ"ש יעשה לנו להנקם מאויבינו. התועלת הג' הוא למעלה הזה. והוא כי אנחנו בעבדותו לא יכולנו לעבוד את ה' אלהינו בשלמות. אם כי יחסרו ממנו ההכנות הצריכות ואם כי לא יניחונו אויבינו כאמרם ז"ל רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שעבוד גליות וכו'. ע"כ אנו מיחלים הישועה למען נוכל לעשות רצונו ולעבדו בלב שלם בלי שום מונע ומעכב והוא מאמר המשורר עליו השלום. תאבתי לישועתך ה' ותורתך שעשועי. תחי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני. אמר בשם האומה כי הוא תאב ומייחל מאד הישועה ימהרנה הוא יתברך ואין עיקר תאוה זו בשביל הישועה עצמה. להנצל מהצרות. אבל השעשועים האמתיים שלי בתשועה. הם תורתך. שיהיה לי ריוח ומקום פנוי בלי שום מעיק לשמור התורה בשלמות. באופן שאז תחי נפשי ונשמתי אשר הוא עתה מתה בלא עתה לחסרון שלמותה. ואז אוכל להללך בפה מלא. והמשפטים שלך אשר אשמור לעשות הם יעזרו לי. מה שאין כן אתה בגלות זה. כי אני תועה ומתעתע כשה אובד וחסר כל טוב השלמות. ולכן בקש עבדך. כי עם שאיני עושה ושומר ממש המצות כתקנן מבלתי יכולת. הנה לכל הפחות איני שוכח אותם ותמיד הם רשומות בזכרוני לומר מתי יבא לידי ואקיימם. והתועלת הרביעי הכי נכבד מכלם. והוא למה שנוגע לקדושת שמו יתברך כי יתפרסם אמתת אלהותו בכל העמים ואליו גוים ידרושו. כי יודו על גדולתו ועל יכלתו המוחלט בראותם נפלאותיו עם עמו ישראל. וזה הוא התכלית המשובח בתקות הגאולה ועל זה אנו אומרים

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. יאמר עם היות כי בגאולה יש דברים נוגעים אליו יתברך ודברים נוגעים אלינו שנשוב לשלותנו כבתחל' מ"מ מה שיגרום הוראת ופרסום שמחתנו בפה מלא. לא יהיה מצדנו בנוגע לנו. אלא מצדו יתברך שיתקדש שמו. כי במה שישיב ה' את שיבת ציון עצמה אין זה עצם השמחה והגילה. אלא כחולמים כמי שחולם חלום. אשר ערבותו הוא דמיוני ולא ממשיי. אמנם מה שימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. הוא שיתגדל שמו יתברך בין הגוים שהם יאמרו בפיהם ויכריזו שהגדיל ה' ונתעלית גדולתו בפרסום לעשות עם אלה. הגבורות והנפלאות שעשה. זה הוא מה שיגרום שהשמחה תתראה חוצה בשחוק ורנה. אבל למה שהגדיל לעשות עמנו מצד הדבר עצמו בבחינתו היינו שמחים אין כאן אלא שמחה סתמית בעלמא כי סוף סוף אי אפשר שלא לשמוח בלבנו ותגל נפשנו בישועתנו. ועתה ראה כי אלו התועליות ארבעתם נתבארו במאמרנו שהיו לישראל בזמנים שונים. אם הראשון בימי כשדים כי היו בעומק השפלות והכנעה. והפליא ה' חסדו להם בדניאל וחביריו ע"ה תהיה להם הצלה פורתא בהתנשאות למעלה להחזיר קצת עטרת גדולתם ליושנה. ואם השני בימי המן. אשר ע"י מרדכי ואסתר עליהם השלום טעמו טעם נקמה אמתית שהיה עיקר הנס ההוא להנקם מאויביהם ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא וגו' ואם הג' בימי יונים אשר תוקף צרותם היה מה שמנעום משמירת הדת במצות העיקריות שבת ר"ח ומילה ונתבטלה גזרתם הרעה ע"י יוחנן וחשמונאים ע"ה. באופן שחזרו לשמירתם והצילו נפשם מני שחת ומלטוה מפח העונות וזכו לשמור את כל דברי התורה. ואם הרביעי בימי ארמיים. כי ע"י חכמת רבינו הקדוש וחביריו ע"ה נודעה אמתת אלהותו יתברך. עד שהגדולים מהם היו מתגיירים כנודע מאנטנינוס ונירון וכמה מגדוליהם שהיו מוסרים עצמם למיתה כדי להציל את ישראל ולבטל מהם הגזירות. והנה לשעבר היו אלה הארבעה זה בזמן אחד וזה בזמן אחר כי עדין היו נשארים בשעבוד. אבל לעתיד לבוא כלם יקבצו יבואו יחד כי אין כל אומה ולשון שולטת עוד בהם וימצאו ארבעתם. מעתה יש כאן מקום התעוררות כי אחרי גלות בבל אשר עדיין לא הטהרנו ממנו מכל וכל. כי לא זכינו לגאולה שלמה אלא פקידה בעלמא כדבריהם ז"ל. שתים הנה קוראותינו מסכנות עצומות השתרגו עלו על צוארינו ומשתיהן הצילנו