בינה לעיתים חלק א קיט

אחר שנה. אלא הוא מה שצברו בשני השבע הראשונים שהיו אז אוצרים וגונזים והיה נסתר מעיני הרואים. עתה בהתחלת שני הרעב הוא עולה ומתגלה. והנה הוא כלו בקנה א'. כי כל מה שיספיק לכל שבע שני הרעב. כבר הוא כנוס ונמצא יחד בזמן אחד. והיינו בקנה אחד ואינו בא שנה אחר שנה. אבל עצמות הרעב ממניעת תבואת השדה. זה יצמח ויתחדש משנה לשנה בכל שבע שני השבע באופן שהיו כל דברי יוסף להגדת פתרון ופירוש החלום בכל חלקיו ולא עצה מוצאת מדעתו. ומה שאמר חלום פרעה א' הוא לומר שבין הפרות הטובות ובין שבלים הטובות כלם מורים על ענין א' של שבע כל חד כי דוכתיה. לאפוקי מסברת פותרי פרעה שהיו מפרשים אותם בענינים שונים. הראשון בשבע בנות והשני בז' אפרכיות. ואמרו על השנות החלום אל פרעה פעמים. ירצה כיון ששנות הרעב תהיינה תכופות מיד אחר שנות השבע בלי הפסק א"כ למה בא חלום זה בשני פעמים ביקיצה בינתיים. שמורה הפסק בענינם. לזה אמר כי היות החלום בשני פעמים לא היה אלא להורות על אמתתו כדרך החלום הכפול. אבל לא על ההרחק וההפסק. כי ממהר האלהים לעשותו: ימהר אלהים לעשות עמנו אות לטובה יראו שונאינו ויבושו ונפשנו תגל בה' בביאת משיחנו אכי"ר: דרוש ב' לחנוכה ויבא את האנשים הביתה

פרק מגילה נקראת. במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר לכלותם בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו להפר בריתי אתם בימי ארמיים שהעמדתי להם של בית ר' וחכמי דורות. כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבא שאין כל אומה ולשון שולטת בהם

אסירי התקוה המיחלים תשועת אלהינו ומצפים לגאולה שתצמח בקרוב. היה זה להם לסבות מתחלפות ולתכליות שונות. ובכללם בשביל ד' תועליות ימשכו מן הגאולה. הא' למה שנוגע לישראל עצמם. להנצל מצרת השעבוד. ולצאת מחשך וצלמות עוני וברזל גם כל חלי וכל מכה אשר הם סובלים בגלות המר. וכהבטחת הנביא ירמיהו ע"ה אשר התנבא כל כך על כובד ורבוי צרותיהם. רצה הוא יתברך כי הוא עצמו ינחמם על ההפך. באמרו. ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. יחזיק ביד האומה לבל יצמח בלבה יאוש חלילה מחמת אורך הגלות. ואומר אל יפחדו ואל ייראו מפני היותו יתברך רחוק מהם שלא התפרסם בפירוש שכינתו ביניהם להיותם בעבדות ושביה. כי הנה זה הוא לטובתם. כי בכך הוא מושיעם ומצילם ממה שהיה רע ומר וקשה מכל זה. כדבריהם ז"ל שברר להם שעבוד לבל יפלו בדינה של גיהנם. וזה הוא הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים. לא אמר אושיעך על העתיד כמ"ש אח"כ ושב וגו'. אלא מושיעך כלומר הנני עתה נותן לך תשועה ופורקן מהיותי רחוק. ואני מושיע את זרעך מתוך ארץ שבים כי על ידי זה הם נושעים תשועת הנפש. והוא ע"ד אומרם ז"ל מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות ומחזירם בתשובה וכו'. והוא אמרו ושב יעקב. מתוך כך ישוב יעקב אל אלהיו וירחמהו. ואז ישקיט ושאנן ויתמיד בשלומו לנצח. מבלי יהיה עוד מי שיחרידהו. התועלת השני הוא למה שיהיה להם מהשמחה בראות נקמת האויבים. כי זה אחד מהדברים היותר נכספים אצל האדם. ועם היות הוזהרנו להתרחק ממדת הנקמה אזהרה יתרה. זה הוא לאנשי בריתנו. כאמרו לא תקום ולא תטור את בני עמך וגו'. אבל לאויבים הצרים לא נאסרה תקות וחמדת הנקמה מהם. כאמרו יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך והגיע מחשק הנקמה להניע את יהושע ע"ה שישדד ויבטל המרוץ הטבעי בעבור הנקמה שאמר שמש בגבעון דום וגו'. והעיד הכתוב

וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו וגו' ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל. וכבר נודע כמה נתקשה פסוק זה. איך אמר שלא היה כיום ההוא. כי כמה וכמה נסים נעשו גדולים כזה ואולי יותר ממנו. ונאמרו בזה דעות שונות

ואני אומר בהבנת הכתיב. כי עיקר מלחמה זו של המלכים האלה לא היתה על ישראל אלא על הגבעונים לפי שהשלימו עמה. ולפי שאנשי גבעון שאלו עזר וסיוע מישראל ועלו לעזרתם. הנה הוא ית' נתנם לפני ישראל והכום והשליך עליהם אבנים גדולות להמיתם. אמנם יהושע ע"ה כבר הכיר טבע הגבעונים ונטייתם כי לא נתגיירו מאהבה אלא מיראה. ובלי ספק לא מבני ישראל המה להעביר על מדותיהם עם בני עמם. כי הלא בקשו הנקמה משאול ע"ה בחיר ה'. כן עתה בלי ספק. לא ישקיטו המית לבם עם מלכי הגוים שכמותם במה שעשו להם ישראל או השי"ת בעבורם. אבל ירצו הם עצמם לקחת נקמתם