בינה לעיתים חלק א יב

שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים שערם ואוכלים ושותים ושמחים יודעים שהקב"ה עושה להם נסים. יראה מזה שראוי להרחיק מהלב מורך או מורא מהדין ושלא יכנס בו שום ספק או חוסר ידיעה איך יצא דינו. אבל יהי נכון לבו בטוח שיעשה לו הקב"ה נסים להצדיקו בדינו וגם שיעשה הוראות ופרסום על זה בהרבות השמחה ע"י אכילה ושתיה ומלבוש וגלוח שכל אלו הם פעולות המוכיחות ומכריזות טוב לב. ובאיזה אופן יכילו בכפי קטן שני ההפכים המתנגדים האלה התפעלות מהפחד ושמחת ההשקט. וראיתי לרב בעל יפה מראה ז"ל נתעורר על זה יעויין בספרו. והנה על סתירת מאמרנו גרידא עם ההוא דירושלמי היינו יכולים לתרץ בשנבין תחלה במאמר מי הכניסם למלאכי השרת לחקור על ישראל אם אומרים שירה או לא כי מה להם בכך וגם למה הוצרך ית' לומר וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני כי היה מספיק לומר אפשר מלך יושב על כסא דין וישראל אומרים שירה. כי מפני היותם עומדים לדין לפניו יתברך ראוי שלא יאמרו שירה אלא יהיו נרתעים ונשברי לב מפחד הדין. אבל היות ספרי חיים וספרי מתים לפניו איזה הקפדה יש בזה. אמנם לדעתי זה תלוי במה שארז"ל בש"ר על פסוק אז ישיר משה אמר רבי יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונים בצרה ואתם אומרים לפני שירה וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה אמר להם הקב"ה יקדמו בני תחילה ולמה כך אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחילה עד שלא ימות א' מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים. משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטין מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדוני מי יקלס תחלה אמר ליה בני מכאן ואילך מי שרוצה לקלס יקלס כך כשיצאו וכו'. וההרגש בזה מבואר כי מעיקרא אמר שטעם קדימת ישראל אינה להשפיל המלאכים אלא אדרבא לגרעון ישראל מפני שהם ב"ו ואפשר שימותו עתה קודם שיאמרו השירה ואח"כ מביא משל המלך שהוא מקדים הבן לבני פלטין שהדבר נראה לעינים כי בעבור שהוא משפילם לפני בנו החשוב וחביב אצלו יותר מהם. הוא רוצה שיקלס תחלה ואין כאן טעם חי או מת כי בענין זה כלם שוים. וא"כ אין משלו דומה לנמשל כלל. כ"ש שלא היה צריך למשל שכבר באר כוונתו בדברי' פשוטים. אבל יראה דאדרבא המאמר עצמו נתכוין להודיע שאין הדברים כן כי הוא שאל למה כך דהיינו מה טעם יש לקדימת ישראל והשיב אמר הקב"ה למלאכים וכו'. כלומר דע בעיקר טעם הדבר הנה הוא ית' כשדבר עם המלאכי' א"ל טעם אחר להפיס דעתן שלא היה זה מחמת שפלות ערכן אלא בעבור היות ישראל ב"ו. זהו מ"ש להם אך האמת הוא לדידן כמשל המלך שמקדים הבן לבני הפלטין ליתרונו עליהם כי לא יכנס מי שאינו בן בגדר מי שהוא בן. וכן אנחנו בגדר בנים אצלו ית' לגבי המלאכים ולכונה זו הוא אומר שיקדמו לומר שירה. ובפי' אמרו בפ' הזרוע אין מ"ה אומר שירה למעל' עד שיאמרו ישראל למטה שנא' ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. ועוד למדנו מהמאמר שאין הקב"ה רוצה שישירו לפניו בשעת קלקול או צרה כאמרו לגיונותי נתונים בצרה וכו'. ולא תאמר שזה דוקא בעבור ישראל הנאהבים שהיו בצער ואילו היו הצרות מגיעות לרשעים היה מקבל השיר בשמחה. כי אין הדבר כן אלא ממדת טובו יתברך כביכול מצטער אפי' מאבדן רשעים כי לא יחפוץ במות המת ובהדיא אמר פ"ק דמגלה אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וארשב"נ א"ר יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מ"ה לומר שירה לפני הקב"ה א"ל מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני. נראה בפירוש שאפי' בזמן מפלת הרשעים ועכו"ם אינו רוצה שיאמרו שירה לפניו כי לא יחפוץ בהשחתתם

ובזה נבאר מאמרנו. כי לאשר ידעו מלאכי השרת שאין להם רשות לומר שירה לפניו יתברך אלא אחר שישוררו ישראל תחלה ועתה בימים הנוראים האלה היו רוצים לומר לפניו שירה מתייחסת לענינא דיומא ולא היו יכולין מפני שעדיין ישראל לא אמרו שום שירה והלל מכוון לעצם היום כשאר הימים טובים. לפיכך שאלו מלפניו ית' למה אין ישראל אומרים שירה בר"ה וביוה"כ כי הם נוגעים בדבר זה שמהעדר וחסרון שירת ישראל מגיע הפסד גם להם שלא יוכלו לשורר על ככה כדרכם. והשיב הוא יתב' כי אין זה לשום סבה נוגעת לישראל עצמם. אלא שהיה כן מרצונו ית' וחפצו שלא ישוררו לעת כזאת לפניו כי לא נופל יום זה מעת שהיו לגיונותיו בצרה כי הלא המלך יושב על כסא דין. והרי יש כאן ספרים פתוחים לפניו של חיים וגם של מתים שהם הרשעים הנכתבים ונחתמים למיתה. ואיך יסבול היותו רואה אל הרשעים בצרה גדולה שנדונו למיתה שלא כרצונו ית' ויאמרו לפניו שירה לפיכך מנע מהם ההלל כי הוא צוה כך מצד חסידותו ית'. אבל לא בעבור שיהיו ישראל עצמם יראים וחרדים מפחד ופסק גזירת הדין כי אדרבה הם לעצמם ששים ושמחים בהיות לבם בטוח יעשה להם אות לטובה כי יפליא חסדו עמהם בנס הכפרה. והוא המכוון במאמר הירושלמי. והרב בעל יפה מראה