בינה לעיתים חלק א קיז

כאשר נעמוד על כונתו. כי יש לדקדק ראשונה בהתחלת דבריו שאמר זה פתרונו למה הוצרך לכך. יאמר הפתרון עצמו וממילא נדע שזה הוא והרי לפרעה לא הוצרך לומר זה פתרונו ואמרו כי אם זכרתני אין לו מובן שאינו נתינת טעם והוא לשון תנאי ומהראוי יאמר לשון צווי או בקשה הזכירר אתך. וגם אמרו ועשית נא עמדי חסד מה כיון בזה. ונראה כי לפי שהוא שאל להם מעיקרא מדוע פניכם רעים ובקש מהם יספרו לו החלום ואמר הלא לאלהים פתרונים. לומר שהפתרון לא יבא להם מצדו שהוא יפתור בחכמתו אלא הוא לאלהים וממנו יתברך יבא הפתרון שהוא ברחמיו יודיעהו. ע"כ כשבא לומר הפתרון רצה לקיים זה שלא יחשוב שר המשקים היות יוסף ע"ה הוא עצמו הפותר כרצונו לטוב למען יחזיק לו טובה ויגמלהו חסד. אלא זה הוא ממש פתרונו האמתי והוא רמוזו של חלום כפי כונתו ורצונו יתברך. ואולי כנוי פתרונו חוזר אל האלהים שהוזכר למעלה.. כלומר זה הוא הפתרון שלו יתברך שגזר כן. ולא שאני פותר לטובה למען יתקיים ככל החלומות שהולכין אחר הפה ותגמול לי בזה שום חסד. כי הלא איזה חסד תוכל לעשות עמי שיהיה בו ממשות של כלום להיותו חשוב אצלי. אם אולי תזכרני אתך עמך בטובתך להטיב לי. הנה לכל המרבה כל החסד שתוכל לעשות עמי הוא נא, עתה בזה העולם בדברים חמריים. אבל לא לעתיד לבא בטובה האמתית. וגם אם תגדיל עוד להזכירני אל פרעה. אף בזה כל מה שתגיעני הוא להוציאני מן הבית הזה דוקא. אבל לא מהבית האחר הוא בית הסהר האמתי בור תחתיות עונשי העוה"ב. ומה שמץ דבר ממשות יש בכל זה לשאשים עליו תקותי. כי אמנם מה שאני מצטער עליו באמת. הוא מה שגונב גנבתי מארץ העברים שגרשוני עונותי מהסתפח בנחלת ה' היא הארץ הקדושה ולהיות נעדר מחברת העברים השלמים. אשר בהיותי מסתופף בצל שתופס הייתי משתלם בשלמותם. ועתה אני חסר כל טוב. וגם פה לא עשיתי מאומה. במקום הזה לא עשיתי מאומה ממה שמוטל עלי לשלמות נפשי. והמופת על זה כי גרם חסרון שלמותי ששמו אותי בבור בהשגחה אלהית. ואלו הייתי עושה המוטל עלי חובה. לא היה הקב"ה מביא תקלה על ידי כי צדיק מצרה נחלץ. זה הוא מה שצר לי מאד ודואג אני עליו. להיותו ענין נוגע לעתיד אל הנפש. אבל כל מה שאינו אלא עתה בזה העולם בעניני הבשר והגוף. לאו כלום הוא. באופן שאין לך לחשוב אקוה ממך שום דבר. אלא אמתת הפתרון הוא מה שאמרתי. וזה היה סבה שלא זכר שר המשקים את יוסף וגו'. כי הוא רחוק יהיה כל כך כפוי טובה במה ששאל ממנו. אלא כיון שיוסף עצמו אמר שאינו חש ומחשיב זכרונו לכלום לפיכך שכחהו

א"כ באמת ובאמונה לא שם יוסף מעולם בטחונו בשר המשקים. ואדרבא הורה בבאור היות שם ה' מבטחו. על הדרך שבארנו שה' עצמו הוא המבטח שלו ולא החשיב עניני העוה"ז לכלום. וזה הוא ולא פנה אל רהבים. שלא היתה פנייתו ומחשבתו אל המצריים. כי באר להם בפי' שאינו חפץ בזכירתם. ורצה הוא יתברך לפרסם טוב כונתו במה שע"י שאמר זכרתני והזכרתני כאשר פירשנו שאינו רוצה שיזכירהו לבלתי שומו לב על דבר נפסד כזה הסכים ה' על ידו שנתעכב עוד שתי שנים למען יאמנו דבריו. שגם שר המשקים הבין כן מכוונתו. הואיל ולא הזכירו כל הזמן זה. ויראו הכל שעם שנתארך זמן מאסרו. לא עשה שום השתדלות במשך שתי שנים אלו להנצל על ידי שר המשקים. אשר בלי ספק ברמז קטן שירמזהו יוסף על ככה היה רץ כצבי להתעסק בהצלתו. אבל בהיותו סובל ושותק הורה כי כנים דבריו. ולא יבא שר המשקים לחשוד את יוסף שדבר במרמה כמתלהלה. למען ישים שר המשקים בלבו להזכירו. ואיננו רחוק שנפרש ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. שכונת הכפל לומר ששר המשקים לא זכר את יוסף. וגם יוסף עצמו שכחו לשר המשקים. כי מעולם לא עלה על דעתו להשען עליו. וזה יספיק כעת לחלק הראשון. ובחלק השני יש מקום להתעוררות הראשונים ז"ל שנתקשו בסכלות פותרי פרעה. שלא ירדו לסוף כונת חלום ברור ומפורסם כזה. כי בשלמא בנבוכדנצר מלבד העלם החלום עצמו. ודאי היה קושי עצום בפתרונו לעומק סודותיו ורמיזותיו שלא באה הוראה עליהם בחלום עצמו. והיה פתרונו רחוק מאד מפשוטו. אבל כאן שטחיות החלום מורה ומלמד כונתו על שבע ורעב בהיות הפרות מורות על זמן החרישה כי רוב תבואות בכח שור. והשבלים על זמן הקציר. ואם כן על מה נואלו שרי צוען. ונראה כי יובן זה במאמרם ז"ל ברבה זה תוארו

וישלח ויקרא וכו' הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חכמי פרעה ויועצי מצרים.. ודעת לנבון נקל זה יוסף. ומבלי האריך בדיוקים נאמר כי מהרר"ם אלמושנינו ז"ל בסוף ספרו הנהגת החיים אמר כי טעית אלי הפותרים היה לפי שציירו שחלים זה הוא כשאר חלומות שאין ענין החלום הוראתו השטחיית ממש. כי לא יתכן כן אלא בהשפעה נבואיית כמו שדבר השי"ת בחלום לאבימלך ולבלעם שאמר להם מה שראהו בפירוש ובבאור לא במשל ורמז. אבל שאר החלומות