בינה לעיתים חלק א קטז

ואם בנטיה אל המוחשות. וזה הוא חמור נוער שהוא ממש צודק אל נעדר השכל ונוטה אחר החומר. והב' כלבים צועקים הם אותה המגנים את ישראל. שהם כלבים נובחים כדברי דהע"ה סבבוני כלבים והכלבים עזי נפש והם סוג לכל הצרות והג' היא המיתה היינו תינוק יונק משדי אמו הוא הגוף שחוזר לינק משדי אמו היא האדמה כי ממנה לוקח ע"ד שאמר איוב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה שמלת שמה חוזר אל אמו. וכפי הפשט היא האדמה שהיא אמנו האמתיית. ואשה מספרת עם בעלה היא הרוח אשר תשוב אל האלהים אשר נתנה. לתת דין וחשבון מכל מעשיה שהוא הספור והויכוח אשר לה עמו כל אלו הדברים נקראו בשם לילה, ונמצא הפכם הוא היום והאור האמתי. וסוג הסוגים לכל מיני האור אשר באורו נראה אור גדול. היא תורתנו שתתעלה כי נר מצוה ותורה אור. אשר בה נכללו החכמה והמדע ושמירת המצוה להנצל מגדר חמור נוער. ועליהם אנו חפשים וחירות מהם ולא יוכלו להיות עלינו כלבים צועקים וממנה תוצאות חיים ובלע המות לנצח כי אורך ימי' בימינה וכראות אויבינו כי כל טוב ישראל ותועלתם הלא היא ע"י התורה. כי בה נפלינו מכל העם אשר על פני האדמה. ונקרינו רק עם חכם ונבון. לכן התנכלו עלינו להאבידה ממנו חלילה. וראו כי היה מהנמנע לבטלה מכל וכל פעם אחת לומר לחלוטין לא תהיה עוד לכם תורה ח"ו כי זה ודאי לא יעלה בידם. לכן התחכמו לבקש בטול הדברים העקריים הגורמים להם קיום למוד התורה. וראו כי היה זה בידם מצד הכנת הנושא והזמן. ע"כ התנכלו עלינו לבטל ממנו אלו ההכנות למען ממילא יבוטל ג"כ למוד התורה. אם מצד הנושא הוא מבואר שלא תחול חכמת התורה בעצם וראשונה לכל ב"י לאשר לו ערלה ואיננו מהול. ומעשה דעקילס הגר יוכיח. לפיכך גזרו לבטל מהם המילה. כי בהיותם ערלים לא יהיו מוכנים לידיעת התורה כאומרו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ואם מצד הזמן כבר ידוע שלא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה. וכן לא איברי סיהרא אלא לגירסא. ולכן גזרו על ביטול שמירת השבת ושמירת ר"ח באופן שבהבטל אלו ההכנות ממילא יבטל מהם כתר התירה ולא יזכו לאורה. וכאשר רבו רחמים משמים. ונתבטלו כל אלו הגזרות. חזרה עטרת התורה ליושנה והעם ההולכים בחשך ראו אור גדול. שהוא התכלית העיקרי מעתה היה הזכר אמיץ כולל כל אלו ההצלות ע"י הדלקת נרות חנוכה. כי בהם אנו מפרסמים מה שזכינו אז לנרות מצוה ותורה אור. אשר כמעט אבדנום חלילה והוא בלי ספק זכרון עצמי יקובץ בו נר השמן שבמנורה כפי פשוטה של הדלקת הנרות. ונצחון האויבים שהוא תשועת נפשם מיד שונא ע"י האורה עצמה שהוא ממש צאת מחשיכה לאורה כדברי הנביא ע"ה אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי וכו'. ואני מפרש פסוק זה ע"פ דבריהם ז"ל בפ' חלק דרש רבי שמלאי מ"ד הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה והיינו דא"ל מינא לר' אבהו אימתי אתי משיחא א"ל לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וכו' והוא מה שאמר כאן הנביא אל תשמחי אויבתי לי. ירצה בעת בא גאולתי ופדיון נפשי אל תשמחי את אויבתי בעבורי לומר כי גם עליך תעבור כוס ישועות ותצפי לאורה כמוני. כי לשוא תצפי על ככה. יען בהיותי בחשך ה' אור לי עלי יזרח ה' ויהי' אור לי לבדי ולא לך ואת כעטלף דחפי ליה חשוכא. א"כ אור הנרות הוא סימן מובהק להגאולה והתשועה. ואולם מהתורה והמצות שנתקיימו בידנו בחמלת ה' עם כל נגליהם זו היא האור האמתית כי אין אור כאור המדע והחכמה הלא ראינו בפ' היום בעבורה עלה יוסף הצדיק ע"ה לגדולה והוציאוהו מאפלה לאורה ועליה שובח מפי פרעה אין נבון וחכם כמוך

ובענין זה של הגדלת יוסף ע"י פתרון החלום ראוי לנו להתבונן על ג' דברים. הא' בהתחלת הפרשה קודם ספור החלום. הב' בענין החלום ושברו. הג' בעצת יוסף ע"ה להפקיד פקידים וכו'. והנה על הענין הראשון קבלו ע"ה כי אלו הב' שנים היו לעונש ממנו יתברך ליוסף באמרו ויהי מקץ. אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים. ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוספו לו שתי שנים. ואם הדברים כפשוטן יש להפליא על יוסף ע"ה המתואר בצדיק יסוד עולם ישים בטחונו בבשר ודם. ואיך לא נתיירא דליקום ח"ו בארור מפי ה' כמאמר הנביא ירמיה ע"ה ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו'. וכבר ביארנו הכתוב בדרוש א' של סכות בס"ד. ויוסף נראה ח"ו שנפל ברשת זו לבטוח באדם ולשום תקותו בשר המשקים. ועוד יקשה על דבריהם ז"ל כי הם פירשו פסוק אשר שם ה' מבטחו על יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר (זכרתני וגו'. והלא מה שאמר וזכרתני הוא ממש להפך שפנה אל רהבים ונענש על כך. והרב. בעל יפה תאר ז"ל פי' דלאו דרך עונש הוא אלא לשלא תהא הצלחתו ע"י אדם אלא בהשגחה וכו'. ואיני נכנס להרהר אחר פי' זה. ואפשר לי בעניותי כי באמת צדקו מאד ז"ל לומ' על יוסף ע"ה אשר שם אלהים מבטחו ושלא פנה אל רהבים כשאמר כי אם זכרתני וגו'