בינה לעיתים חלק א קטו

שאנו מבקשים. לומר שאנו רוצים לשמוח בעבור קיום המצוה ההיא. כאותה דאמר אביי תפילין קא מנחנא וכו'. הא ודאי אין כאן כלום. אלא שמחה של הבל היא ואשמים אנחנו על בקשתה ורק בעבודתו יתברך נשיש ונשמח. כי אח"כ נעלוז על השמח' הזאת ולא נוסיף עצב עמה. ובזה באנו לתת טוב טעם בחג שמיני עצרת זה. שהוא חג בפני עצמו נוסף על חג הסכות וסמוך אליו משא"כ בשאר הרגלים. והוא לענ"ד טעם נאה ומתקבל. להורות על ששמחתנו באלו הימים של הרגל לא היתה כשמחת הרקים בעבור הבלי העולם. אלא שמחה מעולה על ההצלחות הנפשיות המושגות לנו בחדש זה. הוספנו עליהם בחג הסכות בכמה מצות שעליהם נאמר שבע שמחות את פניך. ומי יעיד על שמחה זאת שהיתה לשם שמים. בא האות והמופת כי אחרי כן אין לנו שום התעצבות וחרטה ממה ששמחנו, אדרבא אנו עושים מחדש חג אחר של עצרת שאנו ששים ושמחים מאשר שמחנו וששנו לעבודתו יתב'. כמשוש חתן על כלה ישיש עלינו אלהינו כאשר שש על אבותינו אכי"ר: עת בית ה' לימי חנוכה זמן נעשו בו נסים בשמן המנורה בדביר בית ה' המקודש: דרוש ראשון לימי חנוכה אשר האלהים עושה הראה

פרק מאימתי תני'. ר"א אומר ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וכו' משמרה ראשונה חמור נוער משמרה שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה

יש מקום הרגש בפרסום הנסים שבימים האלו ימי חנוכה. כי ידענו מחמש צרות הצילנו ה' בימים ההם בזמן הזה. הא' צרות השעבוד כי היינו תחת יד היונים והוציאנו ה' מעבדות לחירות ונתן לנו נצחון על אויבינו ע"י הכהנים בני חשמונאי ע"ה. והב' צער חסרון שמן המאור להדלקת המנורה כי לא נמצא רק אותו הפך. והגדיל הי"ת הנס שיספיק לשמנה ימים עם שלא היה בה כדי להדליק אלא לילה אחד. ועוד למדונו רבותינו ז"ל כי גזרו לבטל מהם שבת ר"ח ומילה והפליא ה' חסדו לנו שנתבטלו שלשתם. והנה מה שאין עושים שום מעשי פרטי לזכר הנצחון עצמו אינו מן התימה. כי סוף סוף אין זה אלא דבר הנוגע לגוף ואין להחשיבו כ"כ. משא"כ מהנס הנעשה בשמן שהוא דבר נוגע לשמור מצותיו יתברך. ולפיכך ראוי לקבוע זכר רשום לזה. אך מה שיראה דבר זר הוא. למה לא בא שום רושם או זכרון על ההצלה העצומה בשמירת המצות הג' הראשיות האלו שבת שהיא שקולה ככל התורה כלה. המילה שהיא שרש הכל להיותנו חתומים באות ברית קדש לעבדו יתברך. וגם הר"ח שנודע מענינו ומעלתו שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל. ואיך א"כ לא נתקן שום דבר לזכר כ"ז. כמו שנתקן לזכר נס השמן. ושערי התרוצים לא ננעלו להרבות חלוקים בין עצמות אותו הנס שהיה פעל ממש בגוף אותו השמן רחוק מן המרוץ הטבעי. לאלו ההצלות שנמשך ממילא מן הנצחון בטול הגזרות. אבל מ"מ אפילו יהיו קטנים ממנו בערכה. נראה שלא היה מן הראוי לפוטרם בלא כלום אלא לעשות מהם איזה מזכרת ואם מעט הוא. ואפשר לומר כי לכל חמשה הנסים האלו נמצא זכר למו בהדלקת הנרות. כי עי"ז אנו באים לרמוז כל חסדי ה' עמנו באותן ההצלות. במה שנפרש כונת מאמרנו אשר עליו נאמרו פירושים מתחלפים

ואני משער כי נתכוון ג"כ ר"א ע"ה לרמוז לנו כל הדברים המשולים אל הלילה חשך ענן וערפל. כי כלם נכנסו תחת ג' סוגים שכל אחת מהם נקרא חשך לילה

הא' הוא העדר הידיעה. כי חשך מן האדם השכל והמדע כאמרו יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. ומזה הסוג ההולך אחרי שרירות לבו הרע להחטיא את בשרו ומתרחק ממעלה שמירת המצות כי אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות. ובלי ספק הרשע יקרא עומד בחשך כאמרו ורשעים בחשך ידמו. ואמר המשורר ע"ה יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרו אל

הב' הצרות והרעות המתרגשות בעולם נקראים חשך כי אשר לו חלק בהם עולם חשך בעדו כדבריהם ז"ל. ולכן אומרים תמיד העה"ז דומה ללילה ובפרט הגליות שאין לנו צרה גדולה מהם והם הלילה באמת כדרשתם ז"ל על פ' שומר מה מלילה וכן העומדים בבית ה' בלילות. ולפיכך תקרא הגאולה בקר ואור קומי אורי כי בא אורך וגו'

הג' היא המיתה כי בא השמש של החיים באותה שעה כאמרם עד שלא שקע' שמשו של פלוני וכו' ואמר שהע"ה עד אשר לא תחשך השמש וגו' ואין ספק כי מטובו יתברך על כל אחד מאלו צר לו מאד כב"י כי חפץ חסד הוא ורוצה בטובתן של בריות. והיה חפץ כי כלם ימלאו בחכמה ודעת ויראת ה' ושלא יבואו עליהם לא יסורין ולא גליות ולא יחפוץ במות המת. אך עונותינו הטו אלה וזה הוא שאמר ג' משמרות הוי הלילה. כלומר בג' בחינות שונות הושאל שם לילה שעל כל א' מהן הקב"ה שואג כארי מהיותו בחסדו מצטער על ככה. הא' הסכלתו ההעדרי והקניני אם בחסרון הידיעה