בינה לעיתים חלק א קיד

בבריאה שם אלהים. ועכ"ז לא שמח בעולמו עד לעתיד. ועל הכבוד הביא מאלישבע אשר כבוד גדול נתכבדה בחמשה כתרים ומעלות שראתה ביום אחד. ולי בזה מהקושי והמבוכה שצרפו בכתרים שביום א' פנחס שהיה משוח מלחמה. והרי לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ולא היה משוח מלחמה אלא מזמן מלחמת מדין. וזה היה אחר מיתת אהרן ע"ה ואיך אמר שראתה אלו הכתרים ביום א'. ומ"מ כבר הרוחנו בזה תירוץ למה שהקשו הראשונים ז"ל למה תלה הדבר באלישבע ולא באהרן עצמו. ולפי מה שאמרנו אין שום קושי ואין מקום לתחלת ההרגש. כי הם ז"ל רצו להפליג במי שזכה לראות שמחות רבות ועכ"ז לא היתה השמחה שלמה. והנה אלישבע זכתה לראו' כל חמשה השמחות האלה. ואם היו בזמנים מוחלפים כבר הראתה היות לה זכות לשמחות רבות. ועכ"ז היה לה זמן שנהפכה שמחתה לאבל. משא"כ אהרן ע"ה שלא ראה אלא ד' שמחות. וחסר ממנו כתר פנחס המשוח מלחמה כי לא היה זה בימיו. וצריך שנדחוק שאמרם ביום אחד לאו דוקא. והכונה בימי חייה שנחשבו כיום אחד. שוב ראיתי בקהלת רבתי לא אמר אלא ראתה ד' שמחות ביום אחד ולא מני הך דפנחס ואולי מפני הקושי שאמרנו. ולפ"ז הדר לדוכתיה ההרגש למה תלה הדבר באלישבע ולא באהרן. ואפשר לומר כי אהרן. קדוש ה' לא נתפעל כלל ולא נתחדש בו שום שנוי עכשיו ממה שהיה קודם. והעד וידום אהרן באופן שלא יצדק עליו נהפכה שמחתו לאבל. אבל. אלישבע עם כל שלמותה. סוף סוף דרך נשים לה וקבלה התפעלות. ובה נאמר שנהפכה השמחה לאבל. ואיך שיהיה נמצינו למדים כמה יהביל האדם שמחת העולם בהצלחותיו וטובותיו בהסתכלו מעוט קיומה והתמדתה. כי פתע פתאום הכל נאבד ונשכח. ובזה לא יתפתה ויתקלקל מסבת שמחתו. מעתה זאת היתה מגמת פני הקדמונים ז"ל בראותם שמחת החג הזה בפרטות יותר משאר החגים כי אסיפת הגרן והיקש בצרוף חגיגת הרגל תוסיף תת כח לשמחה יתרה ויש לחוש לקלקול הבא מהשמחה המיותרת. ועל כן בימים האלו בתקף השמחה נקרא בפינו ובשכלנו נסתכל בספר קהלת ונבין עומק אמריו בהראותו גנות העולם ושמחתו מתחלתו ועד סופו. והזכירו המיתה עם כל פרטיה. וזה יהיה לנו רסן והגבלה לבלתי היות שמחתנו גשמית וגופנית. אלא רוחנית ואלהית מדרכת לעבודתו ית' והיא שמחה של מצוה באמת. וכבר יש לי ענין נכון המתיישב בהוראות ההפרש שיש בין שמחת התענוגים הגופניים ושמחת המעלה הנפשיית שעליה אמר שלמה ע"ה ושבח אני את השמחה. והוא שיוכר הבדל עצמי ביניהם במה שהשמחה הגשמית אינה אלא לכל המרבה בעוד התענוג מושג. כאילו תאמר בזמן האכילה והשתיה או בעת הטיול וכיוצא. אמנם אחרי כן לא תשאר אצלו שום שמחה ממה שכבר עבר לו מהתענוגות אדרבה יולד לו עצב מה וכעין חרטה והתנחמות. וזה מוחש מאד דומה לאמרם ז"ל הרשעים מלאים חרטות. מכ"ש בשמחה של מצוה כי אחרי עבור סבת השמחה ועילתה. עוד ישוב לשמוח ולשוש על מה שהי' לו מהתענוג והשמחה. כי ישמח בעבור שמחתו הקודמת. כי עוד תוסיף לו שלמות. וכן הוא אצלי פי' וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישיבו בשמחת והוא מבואר. ובזה יובן מאמר איוב השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. ירצה אותם אשר בשכבר שמחו על דבר מה אינם שמחים אח"כ על מה ששמחו. שזה יורה היתה אותה השמחה של תפלות ותענוג גשמי. הנה אלה יצר להם מאד וידאגו כאשר לקברות יובלו ויקרב יום מיתתם כי הם אובדים כל שמחתם וטוב לא יהיה להם. אך אותם אשר הם שמחים על הגיל והשמחה אשר כבר שמחו. שזה אמנם לא יתכן ואין לו מקום אלא בשמחה של מצוה וגיל רוחניי ונפשיי. אלו ודאי ישישו מאד בשימצאו קבר ובבוא עת פקודתם. כי כל מה ששמחו יוסיף להם זכות ומרבים שכרם לפניו ית' וכל מכווננו זה נכלל במאמר ז"ל פ' אין עומדין

אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטא בהלולא דמר בריה דרב הונא לישרי לן מר אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן א"ל אנן מה נעני בתרך א"ל אי תורה ואי מצוה דבטלינן מינן. אדהכי קאמר להו. הי תורא והי מצוה דמגנו עלן ובאורו כי כשבקשו התלמידים מרב המנונא שישורם להם מיני שירים. שזה יורה היות מבקשים שמחה גילת ורנן כדרך ההדיוטות. הוא ע"ה נתפעל מאד מזה ואמר ווי לן דמיתנן ולא אמר דנימות כלומר אוי לנו כי ע"י תשוקה זו של בקשת שירים ושמחה וגילה הרי אנו מתקרבים למות בעבורה. כל מה שנמשך מזה מהנזק וההפסד. אז אוי לנו כי אנו הולכין למיתה ואנו עתידין ליתן דין וחשבון מאבדת זמננו באלו ההבלים. וככה יפורש אמרו אכול ושתה כי מחר נמות ע"ד שמח בחור בילדותך וכו' ומסיים ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. כן כאן הנביא עליו השלום אמר על המרבים בשמחה ובסעודת הרשות וכאלו יכלול את עצמו עמהם אכול ושתה השתקעו באכילה ושתיה כי סוף סוף מחר נמות ונתראה לפני אלהי המשפט. ושם נתן חשבון ממעשינו אלה. וזה הוא ווי לן דמיתנן. אז כשמעם זה הכירו טעותם ואמר מה נעני בתרך לתקן עוותתנו. והשיב שאין תקון יותר עצמי מהודאת החטא כאמור הי תורה והי מצוה דמגנו עלן ירצה איה איפה כאן איזו מצוה או תורה שיהיה לנו למגן וצנה והתנצלות על השמחה