בינה לעיתים חלק א קיג

אלהי שאר מצות וכו'. ועתה אמר לה כי על מה שעשתה עם חמותה מג"ח. ישלם ה' לה הפעל עצמו כפי מה שהיה במעשיה ממש. ואולם ההתגיירות אשר קבלה ע"י עצמה העונשים והאזהרות ושמירת כל שאר המצות הנה בזה אעפ"י שלא עשתה עדיין בפעל כלם כי לא באו לידה. ודברים אלו נשארים ועומדים עמו ית' ותלוים בידו ורצונו. אם יזמינם לידה או יתן לה חיים אורך ימים לקיימם. ואפשר שלא יזדמנו לה. עכ"ז תהי משכורתה שלמה מושלמת על הכל אפי' המה שהוא עם ה' שעדיין נשאר אצלו ברשותו ורצונו שעדיין לא פעלה אותם. ושכר זה יהי' לך מהאל ית' אשר הוא אלהי ישראל שמתנהג עמה' במדת החסד לצרף להם מחשבה טובה למעשה גם את תהי' כא' מהם לקבל שכר על קבלתך והסכמתך לעשות אע"פ שלא עשית כיון שבאת לחסו' תחת כנפיו. מה שאיני עושה כן לשאר העכו"ם שאינו מצרף מחשבה למעשה

ואמנם בחג הסכות אנו רגילים לקרות מגלת קהלת וכפי הנראה מהעולה מדברי המחברים ז"ל בזה היתה הכונה לאשר החג הזה דומה לימי הירידה וזמן הזקנה והישישות אשר אז האדם מהביל כל דברי העולם והכל כנגדו כאין לפיכך נקרא ספר קהלת כי כלו סובב על מרכז זה. ואפשר לומר קרוב לפשט כי חג זה נקרא זמן שמחתנו מהטעם שאמר הכתוב באספך מגרנך ומיקבך ושמחת וכו'. כי להיות עתה זמן שהאדם אסף בביתו כמעט כל צרכי מזונותיו כי כן קראהו חג האסיף ומזה נמשך לאדם היותו שמח וטוב לב כראותו רבוי טובותיו כמאמר איוב אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה וכו'. והדבר מבואר כי רבוי השמחה והעלצון מביא לידי קלות ראש ומשכיח מן הלב ההכנעה הראוי' לעבודת בוראו כאשר העיד הנביא ישעיהו ע"ה באמרו והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתו יין אכול ושתו כי מחר נמות. וכונת הכפל אצלי כי החטאים האלו בנפשותם משבאו לכלל שמחה של תפלות באו לכלל טעות והתפקרות בשומם כל מעינם ותכליתם האכילה והשתיה למעדנים לא כדי הצורך ומה שיספיק להכרחיי אלא אכילה גסה לצבות בטן בהריגת ושחיטת צאן ובקר לאכול בשר ולא פת במלח. וכן לשתות יין ולא מים במשור' וטוענים כי יאות להם לעשות כן בעודם בחיים חייתם כי אמנם אכול ושתה סתם שהיא האכילה הנאות' והראויה במצוע בהרחקת המותרות זו תתכן סמוך למיתה כשמחר נמות בהתקרב יום המות למחרת. אבל כשיש עדיין שהות ביום אין לאכול ולשתות בדרך סתם אלא אכול בשר ושתה יין וכל זה נמשך מהששון ושמחה. ואין ספק כי תרופה החלי הזה הוא להסתכל ולהתבונן בפחיתות וחולשות השמחה מדברי העולם כמה וכמה ימעט ערכה להיות כלה ונפסדת ואין לה שום העמדה וקיום כי לא הרבה תמשך אצל האדם ובהיותו במיטב שמחתו אף גילת ורנן פתע פתאום שמחה לתוגה נהפכת. ולהזכיר כי זה דרכה כל הימים מאת בריאת העולם וישים לטוטפות בין עיני שכלו כל אותם שהביאו ז"ל בפרשת אחרי מות על פסוק

אמרתי להוללים אל תהולו שאמר הקב"ה לרשעי' הצדיקי' לא שמחו בעולמם ואתם מבקשים לשמוח ומביא מאדם הראשון שהיה תפוח עקבו מכהה גלגל חמה וכו'. ואמר ר' לוי י"ג חופות קשר לו הקב"ה כל אבן וכו' ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב. עוד אמר אברהם לא שמח בעולמו ואתם מבקשים לשמוח נולד לו בן למאה שנה ולבסוף א"ל הקב"ה קח נא את בנך וכו' ראה ענן נקשר על ראש ההר וכו'. עד והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר שמא ח"ו נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו יצאת בת קול ואמר לך אכול בשמחה לחמך. והוסיפו עוד ישראל לא שמחו בעולמם שמח ישראל בעושיו אינו אומר אלא ישמח עתידין הם לשמוח במעשיו של הקב"ה לעתיד לבא כב"י הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אין כתיב כאן אלא ישמח. עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא אלישבע בת עמינדב לא שמחו בעולמה שראתה חמשה כתרים ביום אחד יבמה מלך אחיה נשיא בעלה כ"ג ב' בני' סגני כהונה פנחס בן בנה משוח מלחמה. כיון שנכנסו בניה להקריב ונשרפו נהפכה שמחה לבבל הה"ד אחרי מות שני בני אהרן וכו'. ואולי רצו ז"ל לכלול בזה כי עם היות ראינו לצדיקים נתנו להם כל ההצלחות האפשריות שכללום בח' מדות שהם נאה לצדיקים ונאה לעולם מ"מ לא הוקבעה להם שמחה שלימה. כי על הנוי והעושר אמר מאה"ר שנתעלה בשתים אלו אם הנוי שאפילו תפוח עקבו מכהה גלגל חמה ביפיו וזהר קלסתר פניו אעכ"ו. וכמה הפליגו ז"ל ביפיו של אדם. ואם העושר שקשר לו הקב"ה י"ג חופות ובהם כל אבן יקרה אודם פטדה ויהלום תרשיש נופך וברקת וזהב וכו'. אשר בזה בלי ספק נכלל כל העושר האפשרי אין ערוך אליו. ועל הזקנה והבנים הביא מאברהם ע"ה ואמר עליו נולד לו בן למאה שנה כי באמרו נולד לו בן נתכוון למדת הבנים שהיה בתכלית השלמות שעליו נאמר גול יגיל אבי צדיק ועל הזקנה ושיבה אמר למאה שנה. וכבר דרשו ז"ל עטרת תפארת שיבה באברהם. ועל החכמה הביא מישראל בכלל אשר נאמר עליהם רק עם חכם ונבון וגו'. ועל הכח הביא מאדון הגבורות ובעל היכולת המוחלט יתברך שמו. אשר הורה כחו בבריאת עולם. שע"כ נזכר תמיד