בינה לעיתים חלק א קי

הסכים בנקל להפרד איש מעל אחיו. וברצות האחד להרחיק נדוד ולהסתר איש מרעהו. יעשה האחר כל מאמצי כחו לעכבו אצלו כל מה שיוכל. למען ספות אצלו ההנאה מזיו חברתו באהבתו אותו. והרחק לא הרחיק ללכת מכונה זו לדעתי מנוח אחרי התבשרו מהמלאך על הנער היולד ומעשה תקפו כאשר ספר הנבואה. ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעשה עולה לה' תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא וכבר נתקשו הכתובים למפרשים ז"ל מכמה דיוקים יעויינו במקומם. ואני מדייק עוד אות הב' שבלחמך כי מלבד היותה מיותרת אינה מתיישבת על הלשון כי אפילו ירצה להוסיף אות א'. יותר היה צודק לומר מלחמך. ע"כ אני אומר כי לאשר מנוח נקשרה אהבתו עם המלאך אשר חשבו לאיש כי נהנה מאוד ממנו מבשורתו וטוב טעמו בעניני הנער. היה קשה בעיניו שיפרד ממנו במהרה. ורצה לעכבו שם ע"י סעודה. ולפי שהכיר בו היותו איש אלהים וקדוש. ובלי ספק מן החברים הותיקים הוא שאינם מתארחים בנקל אצל עם הארץ כמשנת המקבל עליו להיות חבר וכו'. ומנוח עם הארץ הי'. חשש פן ימאן לסעוד אצלו כי לא יאמינהו בדקדוקי הבשולים ע"צ החומרות היתרות. אשר יקפידו בהם החסידים ואנשי מעשה. ובעיני עם הארץ הם בלתי חשובים והם נוחים להקל בהם. לפיכך אמר לו כונתי לעצור אותך שתתעכב מיד מעט בחברתנו ותסעוד אצלנו לאות אהבה. ואם חושש אתה שהמאכלים לא יהיו נעשים כדקדוקי הפרושים. הנה אנחנו לא נעשה כלום בינינו לבינינו בלי שתראהו. אלא נעשה גדי עזים לפניך ועיניך תחזינה אופן עשייתו אם יהיה נעשה מתוקן ומקובל לרצונך עד שלא ישאר לך שום חשש. אז השיב לו המלאך והראה לו באמת כי עם הארץ היה. ואמר אם תעצרני לא אוכל בלחמך. ירצ' מה הועלת בכל החרדה הזאת. הן לו יהי כדברך שכשתעשה הגדי יהיה לפני ותסיר טינא מלבי. לבלתי ישאר לי בו שום חשש איסור. מה בכך הלא אי אפשר כפי המרוץ המורגל לאכול הלפתן הזה מבלי לחם ואם חבר אני ודאי אוכל חולין בטהרה והלחם שלך הוא לחם עם הארץ ואינו ראוי לי. וא"כ אם תעצרני לאכול הגדי הנעשה לפני הנה לא אוכל אותו יחד עם הלחם שלך. ואתה לא אמרת כלום מהלחם. כאלו הוא מונח פשוט אצלך שאוכל הגדי יחד עם הלחם אשר הוא כבר אתך בבית וזה אין לו שחר. ואם אולי לא הזכרת הלחם לפי שאין כוונתך על הגדי לאכילה שיצטרך לחם עמו אלא לשם עולה שאינה צריכה לחם. א"כ לה' תעלנה לא לי. ומה שדבר המלאך בלשון הזה כמסתפק שאינו מבין יפה הכונה. עם שודאי המלאך לא יסכל תכלית דעתו בלי ספק. הוא כי לא ידע מנוח וכו'. שמנוח לא היה יודע היותו מלאך וחשבו כאיש בין האנשים. לפיכך רצה להסתיר ענינו ולדבר כמסתפק ובלתי יודע. ומ"מ כדי לעכבו לא נמנע מלעשות הגדי אפי' לשם עולה. כי לפחות בכל אותו הזמן יתהנה מהיותו אתו עמו במחיצתו. ולא יהיה כל כך נחפז ללכת. ודרך זה דרכו רבותינו הקדושים ע"ה בטעם חג זה הנקרא שמיני עצרת באמרם כמלך שזמן בניו לסעודה לימים קצובים כיון שהגיע זמנן אמר בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם וכו'. כאשר הביא מוהר"י אבוהב ז"ל בשם ויקרא רבה. ואני בעניי לא מצאתי שם מאמר זה אלא בסגנון אחר בפ' פנחס ואולם במאמרנו הורו הפלגת האהבה האמתית אשר לו ית' עם האומה הנבחרת שהוא אוהב אותם מצד עצמם שנהנה מעצמותם ממש ולא משום דבר נמשך מהם שאינה תלויה בדבר

ולהמתיק הענין המשילוהו לדבר מוחש ומורגל אצל האנשים והוא כי בהיותם מסובים בסעודה אם יהיו שם רבוי מאכלים. הוא מבואר שאם ימשכו אחרי תענוגי המטעמים ההם. יצטרכו זמן רב לאכול מכלם. ולא יהיה להם זמן פנוי להשתעשע יחד הם בהם בדברי רצוי ואהבה וחבה. כי יעצרם הגשם. הוא רבוי הסעודה ונמצא שעיקר ההנאה למסובים אינם מעצם האהוב המסב עמו בחברתו אלא מהאכילה עצמה. אבל בשבתם יחד לקבוע על דבר מועט. אשר אם נביט אל כמות הסעודה ודאי במעט רגע תכלה. פשוט הוא כי לא עשה עיקר אלא מההשתתף בהצמד' יחד והם נהנים כל אחד מחבירו בנועם שיח ההתוכחות והשתעשע בדברים זה עם זה. כן עשה הוא יתבר' ע"ד המשל והדמיון. כי לגבי העכו"ם אשר לא יחשיבם מצד עצמם להיותם בגדר עבדים אמרו שבקש סעודה גדולה כי עשה עיקר מהסעודה עצמה והלואי תספיק בהיותם גדולה לשישגיח או יביט בהם. כי מצד עצמם אינם כלום. אבל לישראל שהם בגדר בנים או האהוב החביב אמר שיעשה סעודה קטנה שלא לאבד הזמן בעסק האכילה המרובה. ובאר הטעם כדי שאהנה ממך למען תהיה לי ההנאה הנכספת ממני שהיא ממך עצמך. כי לא אתהנה אלא מעצמותך מידידות חברותך ונועם פניך. ואלו היתה הסעודה רבה הייתי משליך רוב הזמן לאכול ולא אפנה להשתעשע עמך כנפשי שבעי. ולהתעוררות זה צוה לבלתי הקריב בשע"צ זה אלא פר א' בלבד כדי להתעצר ולהתעכב בידידות ישראל עמו. ואני בקיצורי שערתי עוד כונת העצרת זה ובענין הפר יחידי שבו. כי דקדקתי בכל הימים אשר בא מין זה מהפרים לקרבן עולה לא נמצא שיצוה יהיה פר א' לבדו אלא בשלשה כי בר"ח נאמר והקרבתם עולה לה' פרים בני בקר שנים ובפסח והקרבת' אשה עולה לה' פרים בני בקר שנים. ובשבועות והקרבתם עולה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שנים. ובשבעת ימי החג כבר ראינו שהפחות שבהם הוא של ז' פרים. אמנם הושוו ג' ימים