בינה לעיתים חלק א קח

והוראותיהם. ורואים ויודעים בברור כי רעה נגד פניהם כפי משפטם ועכ"ז אינם מחשיבים. זה לכלום. אלא הם משעבדין לבם לאביהם שבשמים. מודים בלבם ומשתעבדים להאמין כי היכולת המוחלט הוא לסבה הא' יתברך שהוא רוכב שמים ואדון עליהם. אז היו מתגברים. אם כשהיו מסתכלים במשפטי הככבים והיה לבם ירא וחרד מהם. אז היו נופלים כי זו אמונה רעה הורסת הנהגתו יתברך. ומסלקת כל מעלת ויתרון ישראל על העכו"ם

וכיוצא בדבר בענין נחש הנחשת ספרו הכתובים ויסעו מהר ההר וגו' ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם וגו'. כי לפי שחזרו לאחוריהם כקבלתם ז"נ באופן שהוצרכו להאריך הדרך. קצו בנפשם לומר שבסיבת אריכות הדרך ישיגם ליאות ויגיעה רבה כדרך הטבע כאמרו ענה בדרך כחי. ודברו נאצות על זה באלהים ובמשה ביחסם הליכת הדרך ההוא אל המרוץ הטבעי וכאילו שכחו שכל מוצאיהם למסעיהם לא היו אלא ע"פ ה' בהשגחתו וכשרצה נשא אותם על כנפי נשרים בלי עמל ויגיעה. על כן אמר שצוה ה' יתברך את משה ע"ה יעשה נחש נחשת.. לתקן עותתם. וזה שע"י כך יתעוררו לשאת עיניהם למרום. וכשישראל יסתכלו כלפי מעלה בהוראת מבטי הככבים מצבא המרום במרום. שמהם הסבה העצמית בכל שמירת הסדור הטבעי ויראו שהם מורים הוראה מה לטוב או להפכו. ועכ"ז לא יתנו לב על זה אלא ישעבדו את לבם לאביהם שבשמים כאשר אמרנו אז ודאי הם מתרפאים. כי נעתקו מהטבע אל ההשגחה. וזהו ושים אותו על נס. כלומר תשים ענין הנחש על הנס והפלא שיתייחס הכל אל הנס שהוא למעלה מן הטבע ואם לאו אלא שבהסתכלם למעלה יאמינו במשפטיהם וידבקו רק בטבע. הם נמוקים. וע"ז אמר המשורר ע"ה

אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ירצה הנני מזהיר אתכם. אל תתפתו מהוראת המזל העליון. ולא תרימו קרנכם וראשכם למרום בצבא המרום ובראותכם המערכה מורה הצלחה עליכם אז תתגאו ותדברו בצואר עתק. בחשבכם שעכ"פ תתקיים ותתמיד כן. כי דעו נא וראו שאין הדבר כן. שלא ממה שמורה הזריחה והשקיעה של השמש וכן שאר המוני מעלה. מזה בא הרוממות וההתנשאות. אלא צריך להשתעבד לאדון השמים. הוא האלהים יתברך אשר מכלכל דבריו במשפט וצדקה. וזה האל הוא המשפיל וזה הוא המרים. ואין עוד זולתו יכול לעשות מאומה והדבר הזה הוא כ"כ פשוט ומבואר מעצמו. כי אפי' הצד המנגד עצמו צריך שיודהו בע"כ כדברי הנביא ע"ה

ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. ירצה כמתמיה על המתפקרים הרוצים להדמות צורה ליוצרה. ולהחליט כח גמור אל המערכה כמוהו ית' חלילה. איך יחשבו כזאת. כי הלא אותו אשר אתם מדמים ומשוים אותו אלי הוא עצמו יאמר אלי קדוש. היותי מופרש ומובדל ובלתי נערך עמו כלל. ע"ד מ"ש מרע"ה. כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. אשר הכונה אצלי אין ספק שלא יתכן שום ערך ודמיון לאלהינו יתברך. עם שום מנהיג זולתו כי גדול אדוננו מכל אלהים. ולא תחשוב שאני נוגע בדבר ואומר כן ולא יאמנו דברי. כי דעו לכם היות הדבר כל כך מבואר מעצמו. עד שיהו אויבינו ומנגדינו עצמם פלילים ושופטים בדבר. ובלי ספק בטוב השפיטה הם עצמם יודו על ככה ויאמרו אמת. מעתה אחר אשר בצאת ישראל ממצרים לא הטהרו מאותם האמונות הרעות לייחס כל הדברים אל הטבע המוחלט המונהג על פי צבא השמים על כן הוליכם במדבר ארבעים שנה מוקפים מענני הכבוד אשר היו להם לצל יומם מחורב ומסתור מזרם וממטר. ובזה היו רואים בעיניהם. הנהגתו ההשגחיית ושאין לטבע מבוא אצלם

ולהיות בחדש זה של תשרי נברא העולם. אשר הבריאה אינה אלא הקמת הטבע והעמדתו על תלו. רצה הוא יתברך. כי בחדש זה עצמו. נעשה מצוה פרטית. אשר תרשים בנו רושם חזק אמונה זו מההנהגה הפרטית ההשגחיית. שהיא מבטלת הכוללת הטבעית. והיא מצות הסוכה. אשר הוראתה לצאת חוץ מהבית אל תחת השמים. לומר שאינו מתיירא מהם ואינו מחשיבה לכלום. כי הוא מסוכך ומסובב מסוכת ענני הכבוד ומסתופף תחת צלו יתב' הדורך על הככבים ומכניעם

ובזה יובן מאמרנו אשר יש לנו להתעורר עליו תחלה לשון זה תנה לנו מראש. מה ראשית שייך בזה והיל"ל תנה לנו עכשיו ונעשה או כיוצא. ב' כי נראה לא תתייחד תשובתו ית' לשאלתם. כי הם שאלו לעשות התורה. ולא שאלו קבול שכר. והוא משיב מי שטרח בע"ש יאכל וגו'. כאלו יסרב לתת להם שכר. ולא היל"ל אלא היום לעשותם ולא למחר לעשותם. או כדומה לזה שיובן ממנו שלילת המעשה באותו הזמן. ג' במה שמקשה ומי מצו אמרי הכי והאמר וכו'. כי הלא הקב"ה מקשה להם זה עצמו באמרו מי שטרח וכו'. ועם שיש שנוי בלשון הכונה אחת היא. ואפי' לגיר' ומי מצי אמר הכי שחוזר להקב"ה. מכל מקום קשה זה כי סוף סוף הוא ית' עצמו אומר להם אעפ"כ מצוה קלה יש לי וגו'. משמע שעם שאין הדין כך רוצה לעשות עמהם לפנים משורת