בינה לעיתים חלק א קו

כי האחרון שהוא הבית השלישי שיבנה ב"ב הנה יגדל כבודו מאוד. לא בלבד יותר מזה. אלא אפילו מן הראשון ותהי נחמתכם שלמה. וזה ממש אמר ירמיהו ע"ה כסא כבוד מרום מראשון. יהיה לכם כסא של כבוד וגדול חלף בזיונכם וקלונכם. כי יהיה מרום ונשא וגבה מאד יותר מהראשון. מקום מקדשנו שיבנה לנו אלהינו ית'. כי יעלה למעלה מהראשון. ועל ידו ישוב כבודנו כבראשונה

הד' מה שנוגע לממון כי חסרנו כל טוב ההצלחות והרי אנו נודדים ללחם איה. וע"ז אמר ואביא לכם ראשון זה מלך משיחנו אשר בבואו יתקיימו כל יעודי ההצלחות. וכל הכבוד היקר הזה אנחנו מפרסמים בנטילת הלולב. וע"כ יצדק בו הנושא שלנו פרי עץ הדר כפות תמרים שהכפות תמרים והלולב יהיה כל פריו קדש הלולים שבת ויקר וגדולה וכבוד הוד והדר לכל עדתנו לשם עולם לח יכרת אמן: דרוש ב' ליום שני של סוכות חג הסוכות תעשה לך

פ"ק דע"א אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח בע"ש מהיכן יאכל בשבת אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסכה שמה לכו ועשו אותה. ומי מצו אמרי הכי והאמר ר' יהושע בן לוי מ"ד אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן. אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס. מיד כל אחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכל אחד ואחר מבעט בסוכתו ויוצא שנא' ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מיד הקב"ה יושב ושוחק שנאמר יושב בשמים ישחק

הסכימו גדולו חכמינו ע"ה. כי עם היות טעם מצות הסוכה בזמן שמחתנו זה. לזכר העננים אשר צללו על ישראל במדבר בצאתם ממצרים. והיה מן הראוי יצונו לחוג את חג הסוכות בחדש ניסן כי אז התחיל נס זה. מ"מ הוקבעה בחדש תשרי להורות היותנו עושים הסכה לקיים גזירת מלכו של עולם ב"ה. בזמן שאדרבה דרך בני אדם להאסף אל הבתים. ואלו היה מצוה לעשותה בניסן. היה נראה כי להיות אז זמן תחלת הקיץ. אנו עושים סוכה לעונג גופני לישב בצלה מחמת החום. ומוסיפים עוד לרמוז צא מדירת קבע שלא יחשוב העוה"ז להיות לו לבית מושב אלא כסוכה דירת עראי כאורח נטה ללון. ומ"מ נראה כי עדין צריכין אנו לבקש איזה טעם שתתיחס מצוה זו של סוכה בחדש זה של תשרי. ונאמר כי נבין ענין זה במה שידענו. כי מאז נברא העולם ועד עכשו. נמצאו שני מיני הנהגות. הא' טבעית כוללת וזו מסורה למערכות השמים וכל צבאם. והב' השגחיית פרטית שמורה וכמוסה אצלו. ואמנם ההנהגה הראשונה הטבעית מצד המערכה היא אשר מסר ה' לכל העמים אשר תחת כל השמים ר"ל שהם נתונים תחת כחות השמים והוראותיהם. אכן לנו עמו וצאן מרעיתו. נתן מדרגה מעולה מזו כי לקחנו לחלקו להשגיח בנו בפרטיות. והוציאנו מתחת יד צבא השמים וכסיליהם. ואין להם עסק עמנו כלל. הוא שאמרו רבותינו ע"ה בפ"ג דר"ה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים הם מתגברים ואם לאו היו נופלים. כיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו'. וכי נחש ממית או נחש מחיה וכו' וראוי להתבונן מה ענין ההסתכלות למעלה לענין השתעבדות הלב כי אדרבא בתפלה מצאנו בהפך. אמרו בפ' מצות חליצה א"ר יוסי המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו והיו עיני ולבי שם כל הימים. נשא לבבנו אל כפים. ומפשוטו נראה כי הנכון בתפלה הוא כדי להסכים עם הכונה שיהיו עיניו למטה ולא להסתכל למעלה. ואולי כונת רבי יוסי ע"ה היא לומר כי למען יהיה האדם נכנע בשעת התפלה. צריך להשכיל להטיב בשני דברים: ההפכיים. הא' שפלות ערכו כי הוא חרס מחרסי האדמה הולך לעפוש וסופו רימה ותולעה. ולעומת זה יצייר בדעתו גדולתו ית' גבוה מעל גבוה שאין למעלה הימנו. ויערוך שפלות עצמו וזה הוא יתן עיניו למטה. אצל מעלת רוממותו יתברך. וזהו ולבו למעלה. ואז יחשוב בנפשו. איך ירים ראש לדבר לפניו ויכנע מאד ויועיל לו לכוין בתפלתו ולאמרה בכפיפת רוח ובנמיכת קומה. אבל שירים עיניו למעלה אין זה אלא גודל לבב ולא יתכן בהתייצבו לפניו יתברך. ואיך אמר בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים כו'. ופסוק שאו מרום עיניכם וגו' ענין אחר לו כאשר הוא מבואר במקומו

אמנם יראה כי הכונה בזה להיות ארץ מצרים מלאה לה איצטגנינות ולא היו מתנהגים כי אם על פי הוראות השמים. והיתה כונתו ית' להרחיק את ישראל מאלו המחשבות וידעו נאמנה כי לא תשלוט בהם המערכה שהקב"ה משדדה בעבורם כמאמר הנביא ע"ה מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. הנה