בינה לעיתים חלק א קה

ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם אנו יודעים דישראל אינון נוצחין לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון. ולא נאריך בדקדוקים כי אם במה שא"א להעלים עין כי הוא שאל אם שמחה למה חגיגה וכו' ולא ידעתי איך מתרץ זה עם המשל שהביא. אך אמנם יראה כי הם ז"ל הרגישו בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון. כי הנה ידענו שהשמחה והחגיגה הם דומים יחד הם ענין קרבנות שלמי שמח' ושלמי חגיגה. והנה קודם פ' זה אמר תחוגו את חג ה' שבעת ימים שהוא על החגיגה. וא"כ מהראוי היה שיאמר מיד ג"כ ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' על השמחה ולא להפסיק באמצע במצות ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא מענין אחר ועם שאח"כ אמר ג"כ וחגותם אותו חג לה'. מ"מ כיון שהזכירו מתחלה היה לו מיד לחבר ולסמוך לו ענין ושמחתם. ולתרץ זה בלבד דיוק מלת לכם. הקדים באמרו השבע מצות אשר לנו בחג הזה כי להם רמז דוד ע"ה באמרו שבע שמחות שנכללו בהם הוראות שלטנות ישראל וממשלותם והסבה המביאה לזה. ולפי שיקשה למה צריך חגיגה ושמחה שהם כמו שתי שמחות. לזה הביאו המשל כי בו יתיישב ג"כ הפסוק. והכונה כי שתי שמחות יש. הא' שמחת הנצחון עצמו. הב' פרסום זה הנצחון כנגד האויבים ע"י הלולב כי אין שמחה גדולה מזו. החגיגה באה על עצמות הנצחון. אמנם השמחה באה מצד מה שמפרסמים נצחונם בלקיחת הלולב. ולפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון. כלומר כדי שידעו הכל ויתפרסם היותכם אתם הנוצחים ובזה ושמחתם לפני ה' אלהיכ' תהיה לכם שמחה זאת מלקיחת הלולב שמודיע הנצוח וא"כ בא על נכון אמרו ושמחתם אחר ולקחתם. והנביא ע"ה אמר והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד. כל המפרשים ז"ל הסכימו שאמרו לנס עמים מדבר לעתיד להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו. והוא מבואר כי מלת עומד מובנה להווה. והפי' אצלי כי דרך המלכים ובעלי המלחמה כשכובשים או מנצחים עיר א' או אדם הנוצח את חברו. משימים במגן שלהם צורה ותמונת אותה העיר או האדם שנצחו להיו' להם לזכרון על נצחונם. ואמר ה' כי שרש ישי. אשר עכשיו בעונותינו הוא עומד בזה הגלות לנס עמים שהעמים מרימים נס ממנו ומציירים בו מלכות בית דוד שכבשוהו. הנה לעתיד בקבוץ גליות אז אליו גוים ידרושו ויהיו סרים אל משמעתו. ולא יצטרך לרכוב באניות ולדלג על ההרים ללכת אנה ואנה לכבוש ממלכות רחוקות כדי להשיג הכבוד המהלל והשבח כדרך מלכי האדמה אלא והיתה מנוחתו כבוד. בהיותו שקט במקומו במנוחות שאננות. בלי שום עמל ויגיעה יהיה לו הכבוד המוחלט. מה שלעת כזאת עונותינו הטו ומנעו הטוב ממנו בגלותנו המר כי אבדנו כל ממשלתנו ואדרבא עבדים משלו בנו. הרי אנו ובני בנינו היינו משועבדים תחת עכו"ם., וזה מתחלף מאד מכונת נטילת הלולב אשר אמרנו. ע"כ בא רבי חגי ע"ה במאמרו לדבר על לבנו דברים נחומים כי עם שלעת כזאת בטלה הוראתה בפעל נגלה. הנה זכרה לא יסוף מלפניו יתברך. כי בראותו היותנו מקיימים בכל לב מצות הלולב. יעלה זכרוננו לטובה לפני מזבחו הטהור לקיים רמזו ולהחזיר עטרת תפארת ממשלתנו ליושנה כבראשונה בהעביר מעלינו כל צרות השעבוד אשר, נכללו בד' סוגים כאשר הרחבנו בזה בדרוש מדרושי שבת הגדול בס"ד

הא' והוא העיקרי ממה שנוגע לנפש היותנו חסרים השפע האלהי מחמת חסרון כשרון מעשנו. כי לא יתננו לקיים כל המצות על בורין מכמה סבות המעכבות מחמת השעבוד וכאמרם ז"ל רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד. וע"ז אמר שבזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון כי תעשו הטוב והישר בעיני מבלי שום מעיק ומונע. ותזכו להגלות שכינתי שתשרה ביניכם

הב' הנוגע לגוף מכמה יסורים קשים עושים בנו אויבינו הכה ופצוע וכמה מיני מיתות משונות באכזריות חמה. וע"ז אמר ופורע לכם מן הראשון שהם העכו"ם וידיהם דמים מלאו אראה לכם נקמתכם ממנו:

הג' מה שנוגע לבזיון אשר היינו ללעג וקלס ומחרפים ומגדפין אותנו בדברי קנטורין לבושת וגם לחרפה אשר הוא באמת צער עצמי היותנו שחוק לכל אויל ומשתגע תחת היותנו לכבוד לתפארת לכל גויי הארץ. ועל זה אמר ובונה לכם ראשון הוא בית המקדש אשר יתגדל ויתרומם כבודכם בו דכתיב ביה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ואני מבין זה על האופן עצמו שהתנבא חגי ע"ה באמרו. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. וכבר נודע הוכוח שבא ע"ז הכתוב על איזה בית ידבר כי מלת הזה מורה על הבית השני אשר היו אז בבנינו. ואיך יאמר עליו האחרון. אכן ידוייק בכתוב שלא אמר הבית האחרון הזה כאשר הוא דרך המקרא לומר על הרוב תחלה התארים ואח"כ מלת הזה כגון ההר הטוב הזה וכיוצא

וירצה כי לאשר מקצת מהזקנים ההם כשהיו בונים אותו הבית השני היו בוכים מפני שראו כבודו של הראשון ובאותו השני חסרו כמה דברים כנודע. לכן נחמם חגי ע"ה בשמו יתברך ואמר דעו כי כבוד הבית הזה אשר אנחנו בונים יהיה גדול לשם ולתפארת. עם שלא יהיה ממש כגדולתו של הראשון. אמנם אבשרכם בשורה טובה.