בינה לעיתים חלק א קד

מהכפליים וצורך החיוב והשלילה בשניהם ומלת רק שנתוספת בשניה ולא בראשונה. אכן יאמר להורות על הממשלה ההחלטית והכוללת שאמרנו ישיגו ישראל ע"י ההשתעבדות למצותיו יתבר'. כי הוא מבטיחם באמרו יתנך ה' לראש ולא לזנב. תהיה ראש קציץ שוטר ומושל. ולא תחשוב שתהיה כמו ממשלת אדם הראשון בתחילת בריאתו שהיה ראש בלבד לפחותים ממנו. כי אתה תהיה ראש בשלוח. שהסתמיות מורה ראש לכל הנבראים אפילו העליונים. ולא לזנב. לא תהיה ראש לזנב למי שהוא פחות ושפל ממך. כי אם היה כן נמצאת בב' מדרגות אחת למעלה ואחת למטה. כי בערך השפלים היית אתה למעלה מהם. ובערך הגבוהים ממך. היית אתה למטה מהם. אמנם עתה שתהיה ראש בסתם שיכלול גם לגבוהים. ולא ראש לזנב ולשפל בלבד. א"כ לא יקובצו בך שני המצבים גם יחד המעלה והמטה. כי לא תהיה רק למעלה בלבד על הכל. ולא למטה מהעליונים. וכל זה תשיג כשאתה תשמע ותשתעבד בשמירת ושמיעת קול ה' אלהיך גו'. וכל זה הורה הוא ית' הוראה עצמית בחג המקודש הזה הנקרא זמן שמחתנו. להודיע ולפרסם כי בחסדו יתברך זכנו ה' להשיג השלטנות המוחלט על כל הנבראים. ושתהיה לנו מעלה זו בשמחה וטוב לבב לכבוד ולתפארת ולא בבושת פנים. כי נשיג אותה ברוב טובו ע"י זכות השתעבדותנו אליו בהסתופף בצל עבודתו

ועל זה באו בו שתי מצות. הסוכה והלולב בהוראות מוחלפות והפכיות. הסוכה רומזת השתעבדות והכנעה והלולב שלטנות וממשלה. כי מכונות הסוכה הכוללת היא לצאת מדירת קבע הנאות העולם ותענוגיו. ולהכנס להסתופף תחת צל ענני כבוד. כעבד היוצא מביתו והולך להכנס בבית סגור מקום המשתמר מאדוניו. כאומר הנני מוסר עצמי ברשותך תחת שלטנותך עשה בי כרצונך. והכנעה זו גורמת ומביאה הממשלה והנצחון הרמוזי' בלולב ובמיניו שמורים הוראה עצמית בנענועיו. כמי שרומז בשבט מושלים ושרביט הזהב אשר בידו לכל רוחות העולם ולמעלה ולמטה שכלם יסורו אל משמעתו. ובא הרמז בארבעה המינים לכל הנמצאים כלם באופן נפלא. כי הנמצאים התחתונים שיש להם כחות הנפש. הם הצומח והמרגיש והמדבר. על הצומח בא הלולב אשר בקומתו מורה בברור על הגידול והצמיחה. ועל המרגיש בא ההדס הדומה לעינים להורות על המרגיש אשר המעולה שבחושיו הוא העין. ועל המדבר באה הערבה שהיא דומה לשפתים שהם כלי הדבור הנראים והנגלים לצד חוץ. ובאו שלשתן קשורים יחד שהיא אגודת העולם השפל. אמנם האתרוג בא לבדו. כי הוא רומז על העליונים אשר אין להם הצטרפות עם התחתונים. וצורת האתרוג בכדריותו. מורה על תמונת הגלגלים העגולים ויש בו כמה דברים זה לפנים מזה כעין הגלגלים. ומלחותו יוצא מיץ כשסוחטין אותו והוא ההשפעה שמשפיעין ומריקין צבאות מעלה על התחתונים כמיץ. ויש בין אותו הליחות קליפות דקות לבנות. יוצאים מהחלק התיכון האמצעי. כעין קווין שהם מתרחבים עד העגולה הסובבות הליחות ההוא. עושים ממש כתמונת אופני העגלה שהוא רמז מוחש לתנועת הגלגלים. והרי אנו אוחזים אותו בידינו לומר כי השמים ושמי השמים הם נתונים בידינו לשתהיה תנועתם משועבדת לנו כפי רצוננו. וכיון שהם מתנועעים ע"י נבדליהם ואנו מעכבים התנועה נמצא שגם מניעיהם שהם השכלים הנבדלים. הם נכנעים תחת יד ישראל. ויען כי עדין לא נתבאר בדברינו טעם חלוף מנינם. אני אומר עוד בישוב הכל במה שנודע מהתחלות ההנדס' כי כל גשם הוא בעל ג' מרחקים שהם אורך ורוחב ועומק או גובה. ולמטה ממנו הוא השטח כי אין בו אלא אורך ורוחב. וחסר ממנו העומק. ולמטה הוא הקו. שהוא נעדר הרוחב והעומק. ואין בו אלא האורך בלבד. ויש עוד חוץ מאלו הנקודה שאין בה שום א' מאלו המרחקים. והג' הראשונים נכנסים במאמר הכמה. אבל הנקודה אינה בעלת כמות. והוא מבואר כי כל הנמצאים כלם נכנסים תחת ד' אלו. והנה האתרוג הוא כנגד הנקודה שדומה אליה בתמונתו כי אם תצוייר בו איזה תמונ'. היא הכדוריית. והיא עצמה לא תקרא בשם ואין בה שום א' ממרחקיית א"כ תרמוז אל השכלים הנבדלים משוללי הגשמות ולא יצדק בהם הכמה. וע"כ היה האתרוג לבדו ביד אחת נפרד מהאחרים. וביד האחרת בא הלולב כנגד הקו אשר בה גבול האורך לבדו כאשר נראה ממנו ולכן היה הוא יחידי. וכנגד השטח שהוא בעל שני מרחקים האורך והרוחב.. באה הערבה כי נודע מענינה אין בה לא טעם ולא ריח כענין השטח שאין בו בצד מה ממשות. והיו שני בדים להורות על שני הגבולים. אמנם ההדס הוא ג' בדים ובעל ג' עלים לרמוז אל הגשם שהוא בעל ג' מרחקים. ולכן נקרא עבות שהוא גס ועב כמו שהוא הגשם שיש בו ממש לפי שאלו השלשה נכנסים בכמה המתדבק. ע"כ היו באגוד א'. ובזה נכנסו ג"כ הגרמים השמיימים אשר הניחום בעלי גשם נתנו להם ז"ל העובי כאמרם ועובי הרקיע מהלך ת"ק שנה וכו'. וא"כ כל הממשלה הזאת נתנה לישראל בהיותם משועבדים לעבודתו יתברך. ובזה היתה השמחה אצלם שלמה. והביטו נפלאות מדבריהם ז"ל בויקרא רבה פ"ל. אמרו ד"א שובע שמחות אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות אלו שבע מצות שבחג ואלו הן ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה א"ר אבין משל לשנים שנקראו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב בזיין בידיה אנן ידעין דאיהו נצחייא. כך ישראל ועכו"ם באים