בינה לעיתים חלק א קג

יתברך לא שלח ידו להם. שלא לערבב השמחה כדבריהם ז"ל. ועד"ז יבא על נכון מאמרם ז"ל בחזית על פ' ראשון

ר' סימון בשם ר' שמעון בן חלפתא לבוליוסטוס שהוא גדל בביתו של מלך א"ל המלך שאל מה אתן לך. אמר אבוליוסטוס אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי אבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי אמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל אשר ההרגש בו מבואר. כי בשאלו הכסף והזהב אין עצם דאגתו מה שיתן לו הכסף והזהב שישאל אלא מהדברים האחרים שלא ינתנו לו. וא"כ לא היל"ל היא נותן לי אלא לא יתן לי עוד או כיוצא. אבל במה שאמרנו הדברים מבוארים כי להיות זה הבוליוסטוס מחשובי המלכות שגדל בביתו של מלך. וראה שהמלך אמור לו היותו חפץ ליתן לו בתורת חסד ודרך מתנה איזה דבר שישאל ממנו וזה הוא שאל מה אתן לך. כלומר שאל מה שהוא דבר שאני אתנהו לך שתהיה מתנה מאתי. ע"כ חשב כי לפי מעלתו לא לכבוד יהיה לו שיתן לו המלך שום דבר ע"צ החסד והחנינה. אלא יהיה דבר ינתן לו כמעט כפי הדין. לזה אמר אם אשאל כסף וזהב. והנה זה לא אקבלהו אני מצד הדין והיושר. אלא הוא נותן לי. תהיה מתנה מתייחסת לו מטוב חנינתו. וכן באבנים טובות ואין זה מה שיאות לערכי. אלא מה שראוי לי הוא להמציא ענין שיותן לי הכל כמעט דרך חיוב. וזה כשאשאל מן המלך בתו לאשה אשר אם אין ספק הוא מתחסד עמי לתת לי בתו. הנה גם הוא בצד מה מקבל תועלת ממני בקחתי אותה עם היות המרחק רב ממדרגתי למדרגתו מ"מ לעולם האיש אפי' מאן דהו חשוב מן האשה. ונקרא האב מקבל תועלת ממי שלוקח בתו כאשר כתבו הפוסקים ז"ל ואז ממילא יהיה הכל בכלל לא בתורת חן וחסד אלא אזכה בו כזוכה בשלו בנדוניית בתו. ולא אתבייש ולא אכלם כלום בקבלתו

הוא הדבר אשר דברו ה' הן האדם היה כאחד ממנו וגי'. כי היה דעתו ית' בלי שום ספק יהיה האדם שלם בתכלית השלמות בכל המעלות. ובפרט באלו השתים שהן הידיעה הכוללת בכל הדברים בין לטוב בין לרע וגם הנצחיות לחיי עולם. ולמען בהם יתפאר האדם בתוספת שמחה וכבוד. לא היה חפץ להטביען בו שיהו אצלו טבעיות. כמו שהוא ראיית העין ושמיעת האזן וכיוצא מיתר הדברי' הבאים בדרך טבע כי כל זה הוא חסד אשר הוחן בו כל נברא ונברא מרוב טובו ית'. אלא היה רוצה שהאדם יקנה מעלות אלו בזכותו מצד שמרו מצות אלהיו שע"י שמירה זו ישיג הידיעה והחיים הנצחיים ולפיכך שם עץ החיים בתוך הגן באמצעיתו. וסמוך לו עץ הדעת טוב ורע וצוה לאדם לא יאכל מעץ הדעת. שאלו יאכל ממנו. תהיה הידיעה בו טבעית מטבע הגן ולא תתקיים כוונתו ית' וכ"ש שלא יאכל מעץ החיים שהוא יותר פנימי כי לא הותרה לו אלא אכילת כל עץ הגן שהם מפוזרים בגן ולא בתוך פנימיותו. אשר אין בטבעם אלא כח ההזנה. ואלו היה האדם שומר מצוה זו לאלהיו. אז היה זוכה שתושפע בו הידיעה דרך שכר חלף עבודתו והיה לו לכבוד ולתפארת. אכן בהתפתיותו אחר עצת אשתו בהסתת הנחש. אכל מעץ הדעת באופן שבאה בו הידיעה מצד האכילה והיא טבעית אצלו מבלי ישיגנה בזכותו. ולא נתקיימה בזה הכונה הרצויה וזה אמרו הן האדם היה כא' ממנו לדעת טוב ורע. היה מדבר עם המלאכים כקובל על האדם שעל רוע בחירתו היה כא' ממנו כעין המלאכים כפירושם ז"ל. לענין הידיעה של טוב ורע כי באכילתו מן העץ גרם שתהיה ידיעתו כידיעת המלאכים שהיא מוטבעת בהם בחסדו ית' ואינם קונים אותם מצד כשרון המעשה. ועתה אני חושש פן יקרהו מקרה כזה גם במעלה השנית מהשגת חיי עולם. שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואז יחיה לעולם מפאת האכילה שיהיה נצחיית טבעיי כנצחיות המלאכים ולא מושג מכח מעשיו. ואין זה ממה שארצה בו. ולכן גרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. ובאר התכלית לזה והוא לשמור דרך עץ החיים כדי שישמור וינצור. מה שהוא דרך והרגל וטבע עץ החיים. שהחיים שיבאו מדרך טבע העץ ישיגם הוא מפני שמירתו

ונבא בזה לעניננו כי רצה הוא יתב' לתת לישראל שלטנות גמור וממשלה כוללת. על כל הנבראים וצבאות מעלה ומטה שיהיו כלם משועבדים תחתם לא כממשלה שנתן לאדם הראשון שאמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' שנמצא שולט בלבד על אשר הם פחותים ממנו במדרגה לפי שהיא ממשלה טבעית להיות הנקלה נכנע לנכבד. וא"כ העליונים שהם יקרים מן האדם כפי איכות נושא'. הם שולטים עליו וגדולים ממנו. לא כן חפץ הוא ית' שתהיה שליטת ישראל. אלא כוללת ומוחלטת על הכל אפילו על העליונים. באופן שלא יהיו הם שולטים על קצת הנמצאים וקצתם שולטים עליהם. אלא כלם יכנעו תחתם וזה ע"י כניעה א' לבדה והשתעבדות פרטי שיהיה להם למי שהוא גבוה מעל גבוה יתברך שמו. כי בהכנעם תחת ממשלתו ישארו הם מושלים גמורים על כל הנבראים. וישיגו מעלה זו בדרך גמול וכשרון המעשה. והיה להם לשם עולם. והוא מה שבאר מרע"ה בברכותיו

ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע בקול ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות. ואין להתעלם