בינה לעיתים חלק א קא

השיבו ה' ואינך מהם וגו'. כן קרה ליעקב ע"ה. כי אחרי רואו אלו המעיקים והעכובים ובפרט רוע כונת עשו לשפוך חמה ולנקום נקם. נתיירא שמא כונתו יתברך לעשות מזרעו כאשר עשה מזרע אברהם ע"ה ומזרע יצחק ע"ה כי בכל אחד מהם לא נבחר כל זרעו להקרא על שם אביו אלא קצת ממנו היותר שלם. והאחר לחסרון שלמותו לא יתייחס אחרי אביו. כי לאברהם ע"ה נאמר ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק לומר שדוקא יעקב הבא מיצחק יקרא זרעו ולא עשו הבא ממנו וזה הוא אלהי אבי אברהם. רואה אני כי אברהם יקרא בלבד אבי שלי ולא אביו של עשו וגם יצחק הוא אבי בלבד ולא אביו של אחי. ואם כן שמא גם בי יהיה הענין כן שלא כל זרעי יקרא על שמי אלא קצתו. ואולי הבנים האלו כיון שנולדו בארץ טמאה חוץ ממקום הקדושה. הם הסיגים לבלתי הועיל ולפיכך לא יקפיד ה' אם יהרגם עשו כי עקר הזרע לא יהיה אלא אחרי בואי אל הארץ הקדושה שאז יתקיים בי זרע. וסימנין מצא לחששא זו מדברי ה' עצמו שאמר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. כי עתה אגלאי מלתא שכונתו היתה לומר שישוב אל ארצו ולמולדתו ואז אחרי שובו שם יהיה עמו וישגיח עליו להשכיל להטיב לו. אבל קודם לכך לא תתגלה עליו השגחתו לחסרון קדושת המקום. וזה הוא ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך. ירצה רואה אני כי מה שאמר אלי ה' הוא שתחלה אלך אל ארצי ואח"כ יטיב עמי וא"כ עתה בדרך הזה אולי יניחני למקרה ופגע לענין שיבא עשו במחנותיו והוא לבדו ישאר להחיות זרע קדוש בבואו לארץ. ע"כ התפלל אליו יתברך ואמר

קטנתי וגו' ועתה הייתי לשני מחנות הצילני וגו' יאמר הן אמת דברך אחור לא ישוב ריקם. ובלי ספק לא יבצר מהיות לי זרע נכון לפניך אך שאלתי ובקשתי היא כי כיון שכבר הגדלת חסדך עמדי עם קוטן ערכי ומעוט זכותי שחננתני שכבר עתה הייתי לשני מחנות ואלו הבנים בני כבר באו לעולם אל תאבה שיאבדו אלו לתקות אחרים שיהיו לי אחרי בואי אל ארצי. אלא הצילני נא עתה בהווה תצילני ותפלטני מהצרה הזאת. ויחיו אלו הבנים כי ירא אנכי מעשו שיכם וימותו ויתקיים בי הזרע על האופן שנתקיים בנושא אחר הוא זקני אברהם ע"ה כי הנה אמרת היטב אטיב וארבה את זרעך כחול היום וגו'. ודברים אלו נאמרו לאברהם ע"ה אחר העקדה כי ברך אברכך דהיינו היטב אטיב עמך והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים. לא חש יעקב להאריך בכל הדברים. אלא רמז אליהם וזה הוא ושמתי את זרעך כחול הים הרי שהבטיחו על רבוי הזרע ולא נתקיימה בו הבטחה זו אלא בקצת זרעו ולא בכלו ואולי יהיה כן גם בי בזרע אשר יתן ה' לי להבא לכן אחלה פני אל הצילני נא עתה ולא תמתין לעתיד. באופן כי ראינו היה צד מקום ופני ההראות למוראו של יעקב ע"ה אע"פ שקדמו לו דברי ה' בצאתו מבית אביו ובצאתו מבית חמיו. אכן לא היתה זאת כונתו יתברך ואחרי שעבר על יעקב מה שעבר נראה אליו ואמר לו קום עלה בית אל ואז הודה יעקב ע"ה כי האל ענה אותו בעת צרתו והיה עמו בדרך אשר הלך. ולא המתין להיות עמו אחרי שובו לבית אביו כאשר חשב. ויצא לנו מכל זה כמה וכמה חייוב אצלנו להיות בה' מבטחנו לחסות תחת צל כנפי חסדיו ולבלתי בטוח בשום נמצא זולתו. ולהדמות בזה להלל הזקן ע"ה. אשר עליו נאמר אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך ה' יום יום. מדי יום ביומו היה בוטח ברחמיו יתברך. יזמין ספוקו והעבט יעביטנו די מחסורו. והוא הנרמז בנושא זבח ונסכים דבר יום ביומו והכונה מבוארת. ונחתום בדברי הנביא ירמיהו ע"ה כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו והיה כערער וגו'. ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והכפלים מבוארים בשתי החלוקות ובשתיהן חסרה אות הבי"ת בכפל השני כי היה ראוי לומר ושם בבשר זרועו. או בשר לזרועו. וכן והיה בה' מבטחו מיבעי ליה. אך נאמר כי שני דברים עצמיים צריך ישמור האדם במה שיקוה ויחפוץ. הא' בבחינת מי שאליו יקוה. והב' במהות הדבר המקווה עצמו. אם הראשון שלא ישים בטחונו אלא במי שיש בו היכולת המוחלט יתברך שמו ולא באדם הכלה ואבד כאשר אמרנו בתחלת דברינו. ואם השני שלא יקוה וישתוקק דבר גשמי וגופני ואליו ישים פני מגמתו. כי זה אין ראוי לעשות חשיבות ממנו לייחס עליו בטחון. אלא תהיה תשוקתו דבר רוחני ואלהי. נוגע אליו יתברך לשלמות עבודתו. וזה אמרו ארור הגבר אשר יבטח באדם על הדבר הראשון. ושם בשר זרועו על השני ירצה שכל זרועו חזקו ותקפו. הוא הבשר והחומר וכל חמודותיו ואליו הוא נושא את נפשו בבטחונו. אבל בהפך יהיה ברוך הבוטח בה' בהכירו כי לו לבדו הגדולה והגבורה. והיה ה' מבטחו צריך ג"כ שמהות ועצמות הבטחון יהיה ה' עצמו דבר אלהי נוגע לעבודתו יתברך. וכל זה נכלל בהסתופף תחת צל הסוכה בתוך הזמן רמזיה וסודותיה. בצל שדי נחסה למסתור ולמחסה במהרה בימינו אכי"ר: