בינה לעיתים חלק א ק

נצטרך לזה. ראה עצמו עני וחסר כל טוב מהממון עד כי בבאו לשכב לקח מאבני המקום וישם מראשותיו. לא נמצא אתו כר או כסת או איזה דבר אחר לשים תחת ראשו. עד שהוצרך לשים מראשותיו מאבני המקום. ואחר כל זה חלם החלום ולבסוף

וייקץ יעקב משנתו. ובאמת מלת משנתו אין לה טעם כי אין מי שיקוץ אלא מהשינה ולא מן היקיצה. אבל הכונה אצלי עוד טעם אחר לספקו. כי מכלל האותות בחלומות הצודקים. הוא שתכף אחרי כלותו לחלום יקיץ החולם ולא יישן כלום אחרי חלומו. וזה הוא שנאמר בפרעה

וייקץ פרעה ויישן ויחלום שנית ולבסוף וייקץ פרעה והנה חלום. לומר שתיכף אחרי חלומו הקיץ ומה שישן עוד היה אחר היקיצה ולא אחר החלום ואז חלם שנית וייקץ פרעה והנה חלום. שהקיץ מתוך החלום כאלו עדיין בעת היקיצה היה חולם עד רחושי מרחשן שפוותיה. וזה גרם ששפט היות חלומותיו מהצודקים ולא מהדמיון וע"כ ותפעם רוחו והשתדל על הפתרון

אבל ביעקב ע"ה לא היה כן כי לא הקיץ מתוך החלום אלא אחרי שחלם וישן עוד בלי חלום באופן שהקיץ משנתו ולא מחלומו ולזה ג"כ נסתפק בו אולי הוא חלום בעלמא. ואז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי הוא דבר זר יתפלא מהיות שם ה' והוא לא ידעו. וכי היה מוכרח שידע דבר זה. וכמה דברים אחרים לא ידעם. אלא נראה כי כאן חתם הסבה העיקרית לבלתי חשבו היות זאת מראה נבואיית הושפעה לו מאת ה'. כי כיון שהמדרגה היותר צריכה להשיג הנבואה היא החכמה והידיעה. הוא היה מחשיב את עצמו לבלתי יודע וחסר החכמה. וע"כ אמר מתמיה אפשר שבמקום הזה יש ה' ר"ל השפעה נבואיית ממנו יתברך הושפעה אצלי. ואנכי לא ידעתי. אני בעצמי איני יודע כלום כי אני חסר כל ידיעה וכל חכמה ואיך אתנבא בהיותי בלתי יודע. ואמר זה כן לרוב ענותנותו. ובהיותו נבוך בספק זה נדר לאביר יעקב אם יהיה אלהים עמדי וגו' לומר שאם כל מה שנראה לו בחלומו יתקיים כן בפועל שיהיה אלהים עמו וישמרהו וגו'. שאז יתאמת אצלו היות ה' לו לאלהים שהשרה הוא ית' שכינתו אצלו בהשפעת נבואתו. הוא נודר האבן הזאת לשומה מצבה וגו'. אך אם יחסר איזה דבר מאשר ראה שלא יצא כן בפעל. יתגלה אליו למפרע שהכל היה חלום סתמי מפעולת הדמיון ולא ה' דבר בו. והוא ע"ה חשב כי קיום השמירה בדרך להשיבו בית אביו. תלויה במה שיסיר ה' כל מעיק ומזיק מלפניו באופן שילך בטח לדרכו. מבלי שום פחד ומורא אין שטן ואין פגע רע וישים בלב עשו ושאר אויביו מוראו וחתתו של יעקב באופן יברח עשו ש מלפניו כבורח מן הארי. אמנם כאשר ראה כי בצאתו מבית לבן תכף בא לו עכוב מלבן שרדף אחריו ולולא הסיוע האלהי לא היה יכול להנצל מידו. ועוד מעט בשלחו מלאכיו לעשו לדעת אם הוא שקט בביתו ובלתי חושב לרדוף את יעקב. הגידו לו כי אדרבא הוא הולך לקראתו בצבא מלחמה ומבקש להנקם ממנו. אז

ויירא יעקב מאד ויצר לו. נכנסה בלבו יראה גדולה מפחד עשו. ויצר לו מאד מיראה זו כי היא הוראה שאותה המראה לא היתה מראה נבואיית מאחר שהוא עתה ירא. כי אם היתה הבטחה אלהית ממש לשמרו בכל אשר ילך תספיק סגולת ההבטחה להחזיק את לבו ולהרחיק ממנו כל מין יראה אבל מאחר שהוא ירא ודאי הוא חלום דמיוני וזה הוא מה שצר לו יותר מהצער עצמו שהיה בו. ולהורות על כונה זו שם הכתוב מלת מאד בין הדבקים ולא ערבינהו וקאמר ויירא יעקב ויצר לו מאד. כי הם שני ענינים נמשכים מסבות מחולקות. ואמנם עמקו מחשבותיו יתברך כי אדרבא רצה לגלגל כל אלה הגלגולים שיבא עשו לקראת יעקב ויירא ממנו ואח"כ בהגיעו אליו יעברו כל הדברים שעברו עד שישוב עשו שעירה ויעקב לסכות אשר בנה שם בית וגו'. שכלם היו סימן לבניו ורמז למה שעתיד לבא עליהם בגלותם תחת אדום. באופן שאין תפיסה על יעקב מצד מראת הסולם

אך עדיין נשאר מהקושי. כי זולת חלום הסולם עוד הובטח ממנו יתברך אחר כמה שנים בשעת צאתו מבית לבן כי שם נאמר לו בפירוש שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. וזה נתאמת אצלו שהיה בלי ספק דבור אלהי כאשר רמז הוא ע"ה באמרו ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך ואחר היות לו הבטחה זו מאת ה' מאין בא לו מורא ופחד. ולא ראיתי למפרשי' ז"ל בזה דבר ישקיט הלב ואפשר לי לומר במה שדייק אמרו אלהי אבי אברהם וגו'. כי מה להקדמה זאת ולקרא לשניהם אבי ותחלה אמר ה' האומר אלי בכנוי אלי ואח"כ אמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך ולא אמר אלי. ועוד למה שנה מאמר ה' כי הוא יתברך אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ולא אמר לו כחול הים. והוא אמר ואתה אמרת ושמתי את זרעך כחול הים

אמנם יראה כי חששת יעקב ע"ה ומבוכתו היתה ש ע"ד שדרשו ז"ל בפ' אין עומדין גבי אל הנער הזה התפללתי. שעלי ע"ה היה רוצה להעניש את שמואל ע"ה ולבקש רחמים ינתן לה זרע אחר והיא אמרה אל הנער הזה וגו' שלא היתה רוצה לאחר. וכן כשאמר יתברך למשה ע"ה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. אמרו ז"ל כי על שהקשה משה לפניו ית' מהבטחת האבות על זרעם