בכורי יוסף צח

בתר רוב הגנבים ואם אין הגנבים שכיחים בשוק הוי תרי רובא דסתרי ואין לומר דרוב השוק מברר דהוא ממיעוט הגנבים דמאי חזית דאזלת בתר רוב השוק ניזול איפכא דרוב הגנבים מברר דהוא ממיעוט השוק ופשוט דהוי תרי רובא דסתרי אהדדי ונראה דיש לדון בזה לקיים שניהם דהא כ' הש"מ בב"מ (כ"ז) דמש"ה מהני סימנים במציאה ול"ח דילמא מכרה לאחר דאוקמה אחזקה ע"ש וא"כ כאן דממקום הגניבה יש לדון כך משום רוב וממקום המציאה יש לדון להיפוך ג"כ מכח רוב וכיון דקיי"ל דרוב וחזקה רובא עדיף וא"כ פשוט דכדי לקיים שני הרוב י"ל דאפקינן לה מחזקה ואמרי' דלקחו רוב הגנבים ומסרום לרוב השוק ושני הרוב קיימים. וא"כ לדון בזה לדינא הנה יש להסתפק אצל מי נעשה השחיטה אי אצל הראשון או השני ובודאי נוקמה בחזקת חי ונעשה אצל השני ועוד יש חזקה שאינה זבוחה וזה הוי חזקה בהחלט דשחטה העובד כוכבים דשחיטתו נבילה בין אם הוא ראשון או שני וא"כ כשהראשון רוב עובדי כוכבים הוי תרי חזקה דסתרי והוי ספק נבילה וכשהשני רוב עובדי כוכבים שני החזקות מעידין דנעשה אצל העו"ג שהוא השני והוי נבילה ודאית ויש להקל גם לענין אותו ואת בנו לשחוט בנה אחרי' אף שיודע שנשחטה בו ביום וצריך ישוב לדינא וסנה כ"ז בדליכא רוב טבחי ישראל אבל ברוב טבחי ישראל פשוט דשרי אף ברוב גנבי עובדי כוכבים) כמו דמסיק בפרק א"מ דשרי אף ברוב עובדי ע"ג כיון דרוב. טבחי ישראל והכא נמי אף ברוב גנבי עו"ג ומש"כ הרא"ש שם דבנגנבו בעי רוב גנבי ישראל קאי ע"כ לפי ס"ד דהתם דאיירי ברוב ישראל ממש והטבחים לא הוו רוב מישראל וא"כ אי הוי רוב גנבי עובדי כוכבים לא אזלינן בתר רוב העיר כנ"ל ומש"ה בעי רוב גנבי ישראל אבל ברוב ע"י לא איכפת לן כלל דהא שרי אף בשר הנמצא ביד עובדי כוכבים והא דכתב הרא"ש לפי הס"ד אף דמסקנא לא קאי הכי התם ואוקי ברוב עבודת כוכבים ורוב ט"י משום דמ"מ דין זה אמת בכה"ג דרוב ישראל והל"ח בפ"ק דחולין סי"ז הבין דברי הרא"ש לפי המסקנא ותמה עליו דלמ"ל רוב גנבי ישראל ולפי ענ"ד נראה כמש"כ. ומש"כ שם הרב ליישב סברת הרא"ש דבעי אפי' ברש"י ג"כ רוב גנבי ישראל דאי ל"ה כיון דהי' ביד עובד כוכבים לא סמכינן אשחיטה דאינה סימן להתיר ע"ש ולא הבנתי כלל דהא ג"כ במציאה ברוב עובדי כוכבים תלינן דהי' ביד עובד כוכבים אלא דשרי משום דהעובד כוכבים נמי גבי טבחי אזיל ואין ההיתר כלל משום סימן השחיטה דאדרבה בלא רוב ט"י אסור ולא סמכינן על סימן השחיטה אלא משום דרובא אזלי גבי טבחי ובעוף דדרך לשחוט בעצמו הביא הש"ך סקי"ח דאסור ע"ש אלא מה שיש לדון בזה דאפשר דגנב מירתת לילך לגבי טבחי וכה"ג אמרינן בר"פ ג"פ כל דמזייף לאו לגבי ספרא אזיל ע"ש וצ"ע והנה לענ"ד היתר זה דרוב עובדי כוכבים ורוב טבחי ישראל דווקא לדידהו דלא היו מוכרין נבילות לעובדי כוכבים אלא אם היו מכריזין וא"כ ה"נ ג"כ אף אם נתקלקלה בהמה בשחיטה אצל עובד כוכבים היו מכריזין דלא לזבוני מיני' ומש"ה שרי אבל לדידן דאין מכריזין כלל ובשר הנמצא ביד עובד כוכבים אסור כמבואר לקמן (סס"ג ש"ך סק"י) ע"ש ואף דהתם הוה משום חשש טריפה ומתקנת חכמים מ"מ כאן לענין השחיטה יש לחוש מדינא שמא נתקלקלה שחיטתה וכ"כ דלא סמכינן ארמא"ש מ"ה כ"ז אינו למעשה בזמנינו אלא היכי דנמצא במקום מוחזק להיתר דאם הי' מקולקלת הי' אוסרה לנו אבל בלא"ה לא וא"כ כאן במקים שאין מכריזין אין ביד העובד כוכבים בחזקת היתר ודו"ק

ש''ך (סקכ"ה) העלה בשם האחרונים דלכתחילה אינו שוחט קטן אפי' אר"א דווקא שמוחזק לנו שיודע לאמן ידיו לשחוט ויודע הלכות שחיטה ע"ש א"כ איכא תרי גווני דאסור לכתחי' וכשר דיעבד באינו מוחזק שיודע לאמן ידיו או אינו מוחזק שיודע הלכות שחיטה ויש ליישב בזה שי' רש"י גבי הא דדייק רבא שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחי' ופירש"י אפי', אר''א והקשו עליו התו' ריש מכילתין ד"ה שמא יקלקלו דהא ידעינן מסיפא וכולן ששחטו דמשמע דיעבד דווקא ע"ש ולפי"ז י"ל דאיצטריך משנה יתורא לאידך גוונא וי"ל דחד מינייהו הוי מסתבר טפי לאיסורא ומחד מתני' לא הוה מוקמינן לי' אלא בחדא ואצטריך יתורא לאשמעינן אידך ואף דרבא נקט סתמא ז"א אין מוסרין כו' י"ל משום דלא מסיימו מתני' איזו מיעוטא קאי אהאי ואיזה אאידך והיינו דאמר סתמא ז"א מיהו בחד גוונא וכיון דאיכא נמי דיעבד דסיפא אתמעט כולהו גווני ולק"מ וא"כ הא דנקטו הפו' בפשי' לאסור אפי' להשליך לכלבים והוא מפי' ר"ת ליישב הך דרבא לפי"ז אין לו הכרח וצ''ע

ט"ז (סקט"ו) הביא דעת הטור דקטן מומחה ואומן ביד כשר בדיעבד אפי' בלא אר"א והקשה דהא אין נאמנות לקטן בדאוריי' וכמו שקיי"ל לענין טבילת כלים ותי' דכאן אינה מתורת נאמנות אלא כיון דהוא מומחה מסתמא שחיט שפיר ע"ש והנה סברא זו צריכה ראי' וראיתי בפלתי שכ' ראי' דהא שרינן אפי' בנמצא בשוק אף שאין כאן מעיד לפנינו שהיא כשירה וע"כ משום דרוב מומחין שוחטין שפיר עיי"ש וכ"כ דהתם ההיתר מכח דנמצא במקום מוחזק להיתר ואי הי' אסורה הי' אוסרה לנו וכיון דרוב מצוין אשמ"ה הם המעידים עלי' דכשירה היא וא"כ כאן גבי קטן הדר לא שייך זה דאין סומכין על עדותו אבל יש ללמוד לכאורה ממומר לתיאבון דבודק סכין ונותן לו ואי הוי חיישינן לקילקול שחיטה לא הוי מהני מידי עדות מומר וע"כ דרוב מומחין אין מקלקלין וה"נ לענין קטן וכבר הבאנו דברי הרשב"א לענין בדיקת סימנים אף דקיי"ל דצריך לבדוק ולא סמכינן דאינו מקלקל ע"ש. ולענין קטן י"ל בזה בלא"ה כיון דבדיקת סימנים מדרבנן כמש"כ התו' בד"ט דרוב שחיטות כשירות א"כ הדר הוי דרבנן דקיי"ל דנאמן גם קטן בדבר שבידו כדאיתא בריש פסחים גבי בדיקת חמץ דהימנוהו רבנן בדרבנן ומ"מ אין זה הכרח לדין הטור דהא י"ל דדוקא מומר לתיאבון דבמידי דלי"ל טירחא סמכינן עלי' דלא שביק התירא ואכיל איסורא והוי כעד גמור עכ"פ דלכתחילה מיכוין לשחוט בהכשר והדר סמכינן כיון דהוא מומחה מסתמא לא יקלקל כשרוצה לשחוט יפה אבל קטן י"ל דכהתירא דמי לי' ואינו מקפיד כלל לשחוט יפה ואפשר דאינו כלל ברוב מומחין אין מקלקלין ונראה לי סעד גדול לדין הטור מסוגי' דסוכה (מ"ב) דקטן היודע הלכות שחיטה אוכלין משחיטתו ואר"ה והוא שגדול עומד ע"ג ופי' כל הפו' דאיירי לכתחי' ע"ש והנה ר"ה דאיצטריך לאשמעינן דבעי גדול עע"ג אף דכבר תנן במתני' דחולין דדווקא אר"א צ"ל דאתי לאשמעינן דאפי' יודע הלכות שחיטה צריך גדול עע"ג אבל עדיין יש להקשות דמאי קמ"ל פשיטא דאין נאמנות לקטן וכדפריך בריש פסחים אטו אמירה דהני מששא אית בהו וכדתנן בסופ"ב דכתובות (כ"ח)