בכורי יוסף צז

והא דכשר באר"א ודאי הוי פשי' כדאמר לקמן (י"ב) אי דלא ידע דלא גמיר פשי' דכשר באר"א ע"ש וא"כ לא הוי חידוש כלל בוכולן דתני סיפא וא"כ אין לו לשנות פסולין לכתחילה עם הכשירין וכנ"ל וע"כ דהוי דיעבד דווקא אכולהו גם בא"מ והיינו חידושא דסיפא ג"כ וראייתו מוכרח'. ובזה א"ש דלכאורה לפי דקדוק ר"ב זה תיקשי דהא ה"נ יש לדקדק באידך לישנא דרבינא דהכל מוחזקין כו' אעפ"י שאין מומחין ומסיק דוכולן קאי אשאין מוחזקין וליתא קמן דנשאלי' וא"כ ה"נ נדקדק דאפי' אר"א דיעבד דווקא וזה לא מסתבר כלל דמשמע שלפנינו שחיט שפיר אעפ"י שאינו מוחזק ועוד דמעיקרא במאי יתחזק ודוחק לומר בבהמה טמאה דווקא או להשליך לכלבים אבל לפי דברינו א"ש דדווקא אאין מומחה דיקדק ר"ב משום דאי ל"ה פשיטא למה תניא כלל וכדביארנו אבל להך לישנא בשאין מוחזקין שפיר הוי רבותא הא דכשר באר"א דאפשר דהו"א דאחרים אין יכולים להבחין היטיב בעילופו ואף דאפי' בחש"ו כשר הו"א דקאי דווקא במוחזקין כמו רישא דהכל שוחטין וא"כ כיון דהוי רבותא דכשר שפיר י"ל דאפילו לכתחילה ודיעבד נקט משום אידך וניחא לי' לכלול כל הני דאיירי בהו ברישא בוכולן וכמש"כ התוס' (דט"ו) שהבאנו ואין כאן דיקדוק כלל ודו"ק ואין להקשות לפ"ד בשיטת ר"ב דהאי וכולן קמ"ל דדיעבד דווקא וזה הוי רבותא א"כ הא דפריך לקמן (די"ב) אר"נ דאמר אם ראוהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור ופריך אי דידע דלא גמיר פשי' ולישני הא קמ"ל דאפי' ראוהו דווקא דיעבד דבלא"ה קשה דלישני כדשני התם אדשמואל דאמר כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו דקמ"ל אפי' שחט קמן תרי ותלתא זימנא ושחיט שפיר מהו דתימא מדהא שחיט שפיר הא נמי שחיט שפיר וע"כ צ"ל דהתם קשיא לי' הא דאמר מתחילה ועד סוף דמשמע דזה הוי חידוש דצריך מתוע"ס והא הוי קשיא לי' פשי' ומשני דאין ה"נ דהוי רבותא דהוי ס"ד דבשחט חד סימן קמן שפיר מדהא שחיט שפיר אידך נמי שחיט שפיר קמ"ל ע"ש והוא מוכרח ומיושב הכל ובמ"א הארכנו ליישב דברי ר"ב עפ"י דקדוק דבריו שכ' מדאמר אי אשאין מומחין בבודקין אותו סגי ולא אמר לכתחילה נמי שחיט ע"ש דמשמע דדיקדק מקו' הש"ס ולא ממסקנא וכאן אין מקום להאריך וראיתי בחי' הגרע"א שכ' די"ל דזה דווקא בלא ידע דגמיר לרבינא דלי"ל רמאשמ"ה דאיכא למיחש דילמא אתי למסמך עלי' אבל בידע דל"ג לדידן י"ל דשוחט לכתחילה דלא אתי למסמך עלי' ואין זה מוכרח דכמו דלרבינא דלי"ל רמאשמ"ה חיישינן דילמא אתי למיטעי בהא ה"נ לדידן בידע דלא גמיר יש לחוש דילמא אתי למיטעי בדר"נ דכשיראו דשחיט חד סימן שפיר יסברו מדהא שחיט שפיר הא נמי שחט שפיר ואנן קיי"ל דבעי אר"א מתוע"ס ומיהו לפי מש"כ לעיל בש"ך סק"ה לחזק שיטת הריב"ן דגם לרבינא לא מיתסר דווקא באפשר למרדף אבתרי' י"ל דדווקא בכה"ג חיישינן דאתי למיטעי דלא מיתסר בדיעבד ומש"ה דווקא אסור לכתחילה אבל בפסול גמור ל"ח וצ"ע ועהג"א פ"ק סוסט"ו שכ' בהדיא אההיא דלעיל דאוקמה בהדיא בידע דלא גמיר דמשמע דווקא דיעבד ודו"ק

ש''ך סקי"ז כ' דהולכין אחר רוב המצוים אפי' רוב השוק והעיר להיפוך ואם מצויין שוין הולכין אחר רוב השוק אפי' רוב העיר להיפוך ואם שוין בשוק הולכין אחר רוב העיר וכ' שכן משמעות כל הפו' והנה בעניותי ראיתי שצריך לבאר כל דבריו הנה מש"כ דאם המצוין הוא להיפוך מרוב השוק והעיר הולכין אחר רוב המצוין נראה דהיינו טעמא כיון דאנו רואין שכאן מצוים רוב עובדי כוכבים כדומה אין לנו לילך כלל אחר רוב העיר והשוק דזה הוי כיושבת בין ההרים דמסקינן בב"ב (כ"ג) דלא אזלינן בתר רובא דעלמא והיינו דאנו יודעין דלא שכיחי התם אינשי דעלמא וכן כל כיוצא בזה וכדאמרינן התם בסוגיא גבי זיקי דאשתכחו בי קופאי אף דרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים רובא דשפוכאי ישראל ולא אזלינן אלא בתר רובא דשפוכאי כיון דאנו יודעין דע"כ מהם נפל וכן גבי בשר מבושל תנן בפ"ב דמכשירין דהלך אחר רוב אוכלי בשר אף שרוב העיר להיפוך וכ"כ התוס' סופ"ק דיבמות גבי עו"ג שקידש בזה"ז חוששין לקידושיו חיישינן שמא מעשרת השבטים ומסיק בדוכתא דקביעי ופי' דאפי' אזיל איהו לגבה דאמרינן מרובא פריש בדוכתיי' אינהו הוי רובא ע"ש והיינו נמי טעמא דלא אזלינן שם בתר רובא דעלמא משום דאנו יודעין דבדוכתיי' אינהו שכיחי טפי מרובא דעלמא וכ"ז הוי כיושבת בין ההרים וז"ב ומש"כ דהולכין אחר רוב השוק אפי' נגד רוב העיר ע"כ ג"כ דאנו יודעין דלא שכיחי רוב העיר התם כגון שכונה בפ"ע וזה שכ' לעיין בסי' קכ"ט סי"א היינו דין שכונה בפ"ע ע"ש וכ"כ התו' בב"מ (כ"ד) ד"ה בטמון ולא בעי לאוקמה במקום שאין הרבים מצוים שם מדמפליג בין רוב העיר עו"ג או ישראל משמע שמצא במקום שרוב העיר מצוים שם דאי מצא במקום שאין רבים מצוים לא הו"ל למנקט רוב העיר אלא אם רוב עו"ג או ישראל שכיחי במקום שמצא שם ע"ש היטיב ודוק אבל זה שכ' דאם המצוין שוין הולכין אחר רוב השוק ואם שוין בשוק הולכין אחר רוב העיר אם נפרש דאנו יודעין שהן שוין צ"ע דלכאורה כמו באנו יודעין רובן אין הולכין אחר רוב העיר והשוק אפי' הוא להיפך ה"ל ביודעין שהן שוין והכי תניא בהדיא בתוספתא פ"ד דדמאי רבו במדינה ולא רבו בעיר במדינה מותר בעיר אסור ע"ש והיינו כשאנו יודעין דבעיר שוין אין הולכין אחר רוב המדינה כיון דאנו רואין דכאן הן שוין וה"נ כשאנו יודעין דכאן מצוין שוין מה לנו לרוב השוק וה"נ כששוין בשוק כיון דבני העיר לא שכיחי הכא מה לנו לרוב העיר ע"כ נראה דצריך לפרש ששוין היינו דאינו נודע לנו מאי הוי רובן ע"כ תלינן בסתמא בתר רוב השוק וכן כשאין אנו יודעין רוב השוק אזלינן בסתמא דרוב העיר מסתמא הוי רוב השוק וצ"ע לדינא והרב ש"ך קיצר בזה במקום שצריך אלינו לבאר וה' יאיר עיני

סקי"ט כ' דבנגנבו הולכין אחר רוב ננבי אפי' רוב העיר להיפוך והוא מבואר כבר בדברינו בסקי"ז דבכה"ג אין הולכין אחר רוב העיר וכמו ברובא דשפוכאי ישראל וכן גבי בשר מבושל דהולכין אחר רוב אוכלי בשר אף שרוב העיר להיפוך וכן הוא בהדיא בסקכ"ט סי"א ע"ש ולענין רוב השוק אם הוא להיפוך מרוב גנבי הנה אם הגנבים שכיחים בשוק פשוט דזה הוי ממש כרוב העיר דכאן אין אנו דנין אלא על הגנבים ולא איכפת לנו ברוב שאר אינשי אבל אם הגנבים אינם שכיחים שם א"כ רוב השוק סותר רוב גנבי צ"ע לכאורה וראיתי בפלתי שכ' ללמוד זה מהא דאזלינן בתר רוב המקום שנמצא שם אף דרוב העיר להיפוך ואינו מובן לי כלל דהתם כיון דאנו רואין שכאן אין שכיחים רוב העיר בודאי אינו סותר לנו כלל רוב העיר וכן ברוב השוק כבר ביארנו דהיינו דלא שכיחי התם בני העיר אבל כאן כיון דנגנבו ע"כ אית לן למיזל