בכורי יוסף צד

דווקא ומש"ה הוא דפריך כשיבא משה רבינו עמהם. דע"כ ז"א דהא צריך להבין דהא ההלבשה הוה מדין מלואים ומנ"ל שיהי' אז דין מלואים מחדש ובשלמא אם נאמר דקאי הבעיא לאחר הבנין השלישי ב"ב שפיר פשיטא לי' דיהי' דין מלואים כמו דאמרינן במנחות מלואים הקריבו בימי יחזקאל אבל לאהרן ובניו גופיי' לאחר התחי' מנ"ל ועוד דהא כ"כ התוס' דקיי"ל דמצות בטילות לאחר התחי' ולא שייך כלל דין ההלבשה וכ"ש דתקשה השתא סוגיא זו ואפשר לומר דכוונת הש"ס לכשיבא משה רבינו אינו אלא להפלגה בעלמא כמו עד עמוד הכהן לאורי' ותומי' דפירש"י בכתובות (כ"ד) דהוה הפלגה וכוונתו כשיבא משיח וה"נ כוונת הש"ס כאן ועיקר הפירכא דהוה הלכתא למשיחא וכן משמע בתו"י שם (די"ג) ד"ה הלכה כר"י ע"ש אבל מ"מ קשה המשנה דמע"ש דכ"ש שלא היו צריכין לעשות תקנה בשביל אותו הזמן וצע"ג וה' יראנו נפלאותיו

אמר הכתוב ועתה חזק זרובבל וכו' וחזק כל עם הארץ נאום ה' ועשו כי אני אתכם וגו' (חגי ב' ד') שהקב"ה עוזר האדם לאחר ההתחלה וכבר אמר החכם ההתחלה עושה מחצה ואמרו רז"ל סנהדרין (ל"ח) אדם נברא בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד שמתוך שיתחיל במצות יעזרהו המקום לגמור כל ימיו במצות: ע"כ ראיתי להתחיל כאן ספרי על יו"ד ולסדר כאן חידושי כל הסימן הראשון וה' יזכני להוציאו כולו לאור בקרוב וינחני בדרך אמת. יורה דעה הלכות שחיטה סימן א ס"א הכל שוחטים אפי' נשים כו' התוספות הביאו דברי הלכות א"י דנשים לא ישחטו לכתחלה והתו' דחו דבריהם מריש כל הפסולים ששחטו דדייק דעבד אין לכתחי' לא כו' ומשני משום דתני טמאים כו' ולא משני משום נשים דתני מעיקרא. וראיתי שהאחרונים חתרו להעמיד דברי' ולענ"ד יש ליישב בפשוט דודאי הוי ידע גם המקשה דנשים דיעבד דווקא אלא דהוי קשה לי' דהא תני התם ארבע פסולין זרים נשים ועבדים וטמאים ולמ"ל למתני תלתא אטו חדא וכה"ג פריך בריש קידושין גבי האשה ניקנית בג"ד ותני תרתי אטו חדא וכה"ג בכ"ד ומשני דגם טמאים דיעבד דווקא והוי תרתי אטו תרתי ותני טפי לשון דיעבד דזה חשיב לי' רבותא טפי הא דבהני דיעבד דווקא וכה"ג מצינו בכ"ד ודו"ק

בהג"ה וי"א דאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד. עע"ז סק"ג דהביא דהקשו הראשונים על שי' זו דרוב מצוין א"ש מ"ה דיעבד דווקא דא"כ לוקי מתני' דהכל שוחטין בהכי ולענ"ד י"ל בזה ג"כ בפשוט דהא חזינן באמת לפי המסקנא דאוקי מתני' באוקימתא אחריני ולא מצינו שום משנה דאשמעינן הך דינא דרוב מצוין א"ש מ"ה וע' תו' מנחות (דמ"ג) ד"ה תפילין יש להם בדיקה כתבו גבי המוצא תפילין דסמכינן אר"מ אצל תפילין מו"ה וכ"כ הראב"ד הביאו הרא"ש פג"ה סי"ט גבי מי שניקר והלך לו דסמכינן דר"מ אצל ניקור מו"ה ולא אשמעינן בשום דוכתא האי דינא וע"כ דזה סברא פשוטה וא"כ י"ל ה"נ דמש"ה לא אוקי מתני' בהכי דס"ל דרוב מאשמ"ה הוא פשיטא וליכא לאוקמי מתני' בהכי כלל ומתניתא דדי"ב דהרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא שחוט והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט י"ל דלא איצטריכא משום רוב מאשמ"ה אלא דרישא קמ"ל אף שמצא בשוק מותרת לאפוקי מר"י ע"ש בתד"ה כי פליגי וסיפא דאמר לשלוחו כ"כ התו' שם דקמ"ל אף שהשליח מצא שחוט א"כ ע"כ השוחטה שחט בלא דעת הבעלי' אפ"ה שחיטתו כשירה אבל הך דרו"מ שפיר י"ל דהוא פשיטא אף דרבינא לא ס"ל מ"מ לדידהו הוה מילתא דפשיטא וליכא לאוקמי בהכי וא"ש בפשוטי ומהתוספתא שהביאו שם התוס' מנחו' דלקח מאינו מומחה צריך בדיקה והיינו שאין אנו יודעין שהוא מומחה דהא באמת בבדיקת ג' איתא התם דכבר הוחזק למומחה ואפ"ה לכתחילה לא סמכינן ארובא א"כ יש ללמוד בפשוט דכ"ש הכא דאיכא חזקת איסור ואולי י"ל דשאני בדיקת חסירות ויתירות דתקיפי ואינו נראה: ומש"כ הרב דלדידן דרגילים לטול קבלה לפני חכם א"צ בדיקה כלל דכל המצוין א"ש כבר נטלו קבלה ביאר יותר בד"מ דבכה"ג כו"ע מודו דלא שכיח כלל ע"ש. ונראה לי דעיקר הטעם אף דגם בהאי רובא דרוב מצוין א"ש מ"ה כ' הרא"ש בסע"ז בשם ר"ת דהוי מיעוטא דל"ש מ"מ התם אפשר לו להשתמע דגמר ושכח וכההיא דשבת (דק"כ) אבל כאן רגיל הדבר להתברר ויתפס בשקר ולא חציף אינש כו"ה וע' כתובות (כ"ד) גבי מעלין מנשיאות כפים ליוחסין ודוק

ש''ך סק"ה הביא שי' ראב"ן דהא דאמר בש"ס אליבא דרבינא דליתא קמן אסור היינו דווקא במצינן למטרח ולמרדף אבתרי' וכ' דהוא דוחק ולענ"ד יש סעד גדול לשי' באוקימתא דרבה ב"ע דאוקי הכל שוחטין אפי' טמא בחולין כו' ובמוקדשין לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה כו' ואם שחטו ואחרים רואין אותו שחיטתו כשירה כו' דליתא קמן כו' וכ' התו' אע"ג דעזרה רה"ר והי' לנו לטהר מספק רוב פעמים אינו יכול לזהר מליגע ע"ש ויש תימה שלא הקדימו דבריהם מעיקרא אהא דבעי ברי לי ולפי דבריהם א"ש דצריך דווקא ברי לי כיון דרוב פעמים אינו יכול לזהר אבל בנדה (ד"ה) ד"ה ואם א"א אלא א"כ נגע כו' כ' אהך דברי לי דהכא דברי ל"ד דעזרה רה"ר וספיקה טהור ולכאורה הם כחולקין אדבריהם כאן ואם באנו להשוותם י"ל בדוחק דכך כוונתם שם דבתחי' כ' שם אהא דאמר התם נוי שהי' עטוף בטליתו וטומאות וטהרות בצידו ספק נגע טהור ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא דא"א ל"ד דא"כ פשיטא וכ' שכן בחולין