בכורי יוסף צג

וע"ז דדילמא הוה הנרצח או הרוצח טריפה אין להוכיח דדילמא כשהרוצח היא אשה מעוברת וכן הנרצח דהא הפרשה כולה בלשון זכר נאמרה וכן מרבינן הורג קטן מאיש כי יכה כל נפש אדם ואף דליתא בעיבור אבל מהך דר"מ ודאי מוכח שפיר ומ"מ אפשר לדחות דאף דהעיבור לחודי' מוכיח דאינו טריפה מיקרי חזקה שלא נתבררה כיון דרגע העיבור אינו נודע לנו ואח"כ כשהוכר העובר אפשר שכבר נטרפה אח"כ ומ"מ אינו דומה לסברת התוס' גבי טריפה אינה חי' דהתם אין גוף הבירור אלא מלאחר יב"ח אלפני יב"ח אבל כאן הברור לשעתו אלא דאנן לא ידענו וצ"ע בזה

וע' פלתי (סוספ"ו) דכתב להביא ראי' דגוף העיבור א"א בטריפה דאיל"ה בסו"פ א"ט שם דדחיק לאשכוחי פלוגתא דר"א ור"י גבי ולד טריפה למ"ד טריפה אינה יולדת בעיברה ולבסוף נטרפה ואי דהעיבור אפשר בטריפה אלא שא"א לה להוליד א"כ לימא דאיירי באמת שהאם מתה בשעת לידה ואח"כ כ' דאפשר דזה הוה כיוצא דופן שפסול להקרבה ולמה אר"א יקרב ותמיהני שלא הזכיר סוגיא מפורשת דחולין (ל"ח) דמתה אמי' והדר ילדתי' הוה יו"ד ואפי' זה פירש למיתה וזה פירש לחיים פסול משום יתום ע"ש וא"כ הכא אפשר דהכי קאמרינן דא"א כלל אם לא תמות תיכף ודו"ק

סימן נה במה שהאריך שם ענין הלמוד גדול הנה שי' רש"י בסופ"ק דב"ק דמשמעות המסקנא בברייתא דקידושין דאמר גדול הלמוד שמביא לידי מעשה מוכח דמעשה גדול דמי נתלה במי קטן נתלה בגדול ואהא מסיק בב"ק דלמגמר מעשה גדול ולאגמורי תלמוד גדול ושי' ר"ת שם דמסקנא דקידושין משמע דתלמוד לעולם גדול אפילו למגמר ופי' סוגיא דב"ק בשי' אחרת ע"ש (מיהו בתו' קידושין משמע דלפי המסקנא גם לשיטת ר"ת מעשה גדול וסוגיא דקידושין בלאגמורי ע"ש וצ"ע והנה לכאורה הבאתי סוגיא מפורשת כשיטת רש"י מריש מגילה ד"ו) משפחה ומשפחה להביא משפחות כהונה ולוי' שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה כו' מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ח"ת לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה ומה עבודה חמורה מבטלין ת"ת לא כ"ש ועבודה חמורה מת"ת והא כתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו כו' א"ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים וענשיו בטלתם ת"ת א"ל על איזה מהן באת א"ל עתה באתי כו' ומסיק הא דיחיד הא דרבים דת"ת דיחיד עבודה גדולה ות"ת דרבים ת"ת גדולה והוא ממש כעין פירש"י אבל אחר העיון בדיקדוק הסוגיא מוכח להדיא בהיפוך כשיטת ר"ת דלכאורה קשה טובא דלמה קבעה הש"ס סוגיא זו בכאן דאיירי בדיני מגילה ולא הביא הך דעבודה גדולה אלא אגב גררא ולא קבעה בקידושין דאיירי בעיקרא דמילתא אי תלמוד גדול או מעשה גדול ומסיק לפי פירש"י דמעשה גדול וליפרוך מהכא דאמרינן עתה באתי אלמא דתלמוד גדול ע"כ נראה דבאמת לפי המסקנא דקידושין תלמוד גדול וליכא למפרך מינה אהך דעתם באתי דהתם נמי אמר דתלמוד גדול ולהיפוך נמי ליכא למיפרך מינה אהך דסמכו של בית רבי דהא התם מוכח דתלמוד גדול כהך דעתה באתי וליפרוך טפי מברייתא דקידושין מדפריך ממימרא דויהי בהיות יהושע ביריחו די"ל דהא הוה פשיטא לי' דתלמוד גדול ממעשה דיחיד והך דסמכו של בית רבי דאמר עבודה חמורה התם הוה עבודה של קרבנות ציבור דהוה עבודה דרבים ובזה הוה ס"ל דעדיף מת"ת דיחיד ול"ק לי' מסוגיא דקידושין דהתם לא איירי אלא ממעשה דיחיד ובזה ודאי ת"ת עדיף אבל הכא במגילה הא איירי בעבודה דרבים ומש"ה עבודה עדיף ופריך מהך מימרא דעתה באתי דהוה נמי עבודה של רבים ואפ"ה ת"ת עדיף ומשני דהתם התלמוד נמי דרבים וא"כ לפי המסקנא תלמוד דרבים עדיף ממעשה דרבים ותלמוד דיחיד עדיף ממעשה דיחיד ולעולם תלמוד גדול עוד יש להוכיח כן ממ"ק (ד"ט) דרמו קראי אהדדי כתיב וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה דאפי' חפצי שמים לא ישוו בה ומשני כאן במצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים וע"כ צ"ל דגם לענין התורה איירי שגם האחרים אם לא יעשו המצוה ילמודו דאי ל"ה פשיטא שיקיים שניהם המצוה והתורה ולמ"ל קרא אפי' נימא דהמצוה גדולה מ"מ ודאי אם האחרים א"א להו ללמוד טפי עדיף שילמוד הוא כדי לקיים שניהם וע"כ דגם האחרים ולמודו וא"כ גם התורה אפשר לעשות ע"י אחרים כהמצוה ואפ"ה אמרינן האדם יברור לעצמו תורה הרי בהדיא דתלמוד גדול ואפשר לדחוק קצת דדווקא לענין זה תלמוד גדול וצ"ע

עומד אני כעת בדברי התוי"ט (פ"ה] דמעשר שני (מ"ב) גבי תקנה דמע"ש שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי היא אימתי שיבנה המקדש יחזור הדבר לכמות שהי' שכ' שהוצרכו לתנאי דשמא לא יהי' אז ב"ד הגדול ולא יהיו יכולין לבטל תקנת ב"ד זה דאמרינן בירושלמי שבנין הבית יהי' קודם מלכות ב"ד וכ"ש קודם תחית המתים ואפשר שלא יהי' ב"ד הגדולי הנה בעיקר דבר זה דבנין קודם למלכות ב"ד מפורש בהדיא במגילה (י"ז) וכיון שנבנית ירושלים בא דוד כו' ע"ש ולתחית המתים יש הוכחה ברורה דהא כתבו התו' בר"פ הספינה דמש"ה אנן לא רמינן ציצית לתכריכי המת אף דאמר בש"ס ההיא שעתא ודאי רמינן להו דהתם קאי אליבא דשמואל דסבר מצות אינן בטילות לע"ל וא"כ הוא גנאי שיעמדו בלא ציצית אבל אנן קיי"ל כר"י דמצות בטילות לע"ל ע"ש וא"כ הא אמרינן בביצה (ד"ה) דאף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה מ"ט מהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו כו' וכן אמרו במנחות (ס"ח) ובסוכה לענין חדש ואי דהבנין יהי' אחר התחיה א"כ קיי"ל דאז יהי' מצות בטילות וע"כ שאפשר דהבנין יהי' קודם וא"כ אפשר דלא יהי' ב"ד הגדול אבל מ"מ קשה טובא שיצרכו לתקן תקנה בשביל אותו הזמן דהא אפי' כל הלכות ששייכי לאחר הבנין פריך הלכתא למשיחא כ"ש שיתקנו עכשיו תקנה בשביל אותו הזמן ובשלמא שיתקנו עכשיו תקנה בשביל גזירה שאח"כ לא קשה מידי כיון דלאח"כ יהי' מסור לכל וכדאמרינן התם בביצה ע"ש אבל תקנה על אותו הזמן פשוט דלא עדיף מהלכתא למשיחא וביותר קשה סוגיא דיומא (ד"ה) גבי כיצד מלבישן לעתיד לבא ואמר לע"ל לכשיבא משה רבינו עמהם ע"ש ומשמע לכאורה פשטות לשון הסוגיא דס"ל דתחה"מ קודם הבנין ולא הוצרכו לסדר ההלבשה עד שיבא משה רבינו קודם ודוחק לומר דבעיא דההלבשה לא קאי אלא על אהרן ובניו דבהו כתיב קרא וא"כ גם הבעיא קאי א התחי' דוקא