בכורי יוסף צב

אביי עדיו בחיתומיו זכין לו היינו אפי' בשטרי מתנה ומו"מ דאם נכתב לאחד קודם אף שבינתים כתב ומסר לאחר קודם שמסר לזה אם מסר אח"כ להראשון לזה שכתב לו קודם קונה וע' רא"ש סופ"ק דב"מ גבי מצא שובר דשי' הרי"ף אינו כן אבל רש"י ס"ל דאף בזה אי עדיו בחתומיו זכין לו וכבר כתבו התו' בב"מ שם דלאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ליכא למיחש כלל לקנוניא ובריי' דהתם דלא יחזיר ע"כ איירי בבריה דלא מטי לידי' בחיי האב ולא שייך עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ ליכא למידק ממתני' כלל דיכול לחזור בו ושפיר איצטריכא י' לשמואל לאשמעינן ובהכי א"ש הא דדחיק בסוגיא דב"מ (די"ג) לאוקי שמואל כאביי וע' בזה בתו' כתובות (צ"ד) ד"ה כתב כו' ודוק ובהכי א"ש דמדאיצטריך לשמואל לאשמעינן דיכול לחזור בו וע"כ דלא שמעינן לה ממתני' דמצא מתנות וע"כ הא דלא חיישינן לקנוניא משום דס"ל כאביי דעבחז"ל וא"כ כ"ש הכא בב"ב דאביי גופא הוא דאמר איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כו' ולדידי' א"צ כלל לומר דיכול לחזור בו דבלא"ה ליכא למיחש לקנוניא דעבחז"ל ודו"ק

עומד אני כעת בתו' שם (ד"ז) ד"ה והוא דקרי לי' ב"כ כו' גבי הא דאמר התם דהאומר ב"כ אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אלא לתך הגיעו והוא דקרי לי' ב"כ דהקשו דנימא הדמים מודיעים כו' ותי' כגון דאוזיל גבי' ואינו נותן לו אפי' דמי לתך כו' ולפי"ז הא בנותן לו דמי ב"כ אינו יכול לומר לו שמא בעלמא זבינא לך והנה צ"ל אע"ג דאנן קיי"ל כרבנן דלי"ל הדמים מודיעין מ"מ דעתם דבכה"ג גם לרבנן אמרינן דהדמים ראי' כמו לקמן בר"פ המוכר פירות גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דרובא לרדיא זבני פריך ונחזי אי דמי רדיא לרדיא וע"ש בתו' כיון דרוב וחזקה סותרין אהדדי לכו"ע יש להודעת דמים לסייע לאחד מהן וה"נ הרוב ודאי מכווני לב"כ ממש והוה כרובא לרדיא ודוק ומ"מ משמעות הפו' בחו"מ סרי"ח אינו כן ולא הזכירו כלל הך מילתא דאוזיל גבי' ובאמת תמוה לענ"ד מסוגיא דר"פ המקבל (דק"ד) גבי יבש המעין מנכה לו מחכירו ופריך ונימא לי' שמא בעלמא זבינא לך מי לא תניא האומר לחבירו ב"כ עפר אני מוכר לך כו' והא התם קאי בהדיא בגוונא דהדמים מודיעים וצריך לנכות לו ואפ"ה פריך ונימא שמא בעלמא כו' ואין לומר דבמשהו כהאי לא שייך הודעת דמים דהא בהמפקיד (ד''מ) גבי לוג ומחצה שמרים למאה אמר התם ר"י לטעמי' דלי"ל מחילה דאמר הדמים מודיעים גבי צמד ובקר אלמא דאין לחלק בזה ואפי' במשהו שייך הודעת דמים ואפ"ה אמרינן בפ' המקבל שם דיכול לומר שמא בעלמא זבינא וצע"ג

סימן נד

לענין טריפה אינה יולדת הנה אם כבר נתעברה הלידה ודאי יכול להיות אפי' כשהיא טריפה כדאמרי' בהדיא בסו"פ א"ט דלמ"ד טריפה אינה יולדת פלוגתיי' דר"א ור"י כשעיברה ולבסוף נטרפה הרי חזינן דהלידה יכול להיות כשהיא טריפה וה"נ אמרינן התם אליבי' דביעי דס"ט שיחלא קמא משהינן לי' אי הדר טענה שרי אבל בהא דהטילה השיחלא קמא אין ראי' כיון דכבר נתעברה יכולה להוליד אבל העיבור לבד אי הוה ראי' דאינה טריפה או דבעי דווקא תרויי' עיבור ולידה הנה ראיתי מי שהביא ראי' לזה מחולין (י"א) דבעי ראב"י למילף דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה דל"ח שמא היא טריפה ודילמא הביאו פרה מעוברת אלא ע"כ דהעיבור לחוד אינו ראי' ולענ"ד אין מכאן ראי' כלל חדא דפלוגתא הוא בריפ"ב דפרה אי פרה מעוברת כשירה ועוד דא"א לומר כן כלל דהא הקשו התו' בב"מ (ד"ל) ד"ה אף כו' דהיכי נכשיר פרה מעוברת הא עלה עליה זכר פסולה ותי' דאיירי שלא ידע בשעת עלית הזכר ולא ניחא לי' בהא ובעינן עובד דומיא דעבד ע"ש וא"כ אי לא תתכשר אלא במעוברת א"כ ע"כ יהא צריך לעלות הזכר ופסולה לכו"ע משום עול וע' בר"ש רפ"ב דפרה שם דהביא תוספתא דלדעת בעלים אפי' לר"י במ"ד שם פסולה וצ"ל דפלוגתיי' בסתמא דבלא ניחא לי' ודאי גם לרבנן כשירה כדמוכח סוגיא דב"מ וע"ש תוד"ה אף ודוק אבל יש להוכיח מהא דפריך התם ור"מ היכא אכיל בישרא דילמא במקום שחיטה נקב הוה וכ"ת ה"נ פו"ק מאי איכא למימר כו' והנה קיי"ל דברובא וחזקה לא חייש ר"מ וע' תו' זבחים (ס"ט) ד"ה אי טריפה כו' דהביאו הגי' בחולין רמ"א סימן לטריפה ל"י ואף דאנן גרסינן רבי כ"כ סעד לגי' התו' דבנדה (כ"ד) פליגי אמוראי אליבא דרבי אי טריפה חי' ע"ש וע"כ דל"ג הכא רבי אלא ר"מ כגי' התו' והנה אין להקשות דא"כ מאי פריך היכא אכיל בישרא הא י"ל דאכל אותה שחי' ל"י דע"כ אינה טריפה לר"מ דכבר כ' התו' לדידן בי"ב חודש כה"ג גבי פ"א שם דזה אינה חזקה מבוררת דלא נתבררה מעולם דלאחר הזמן מתברר שמקודם יב"ח לא הי' טרי' אבל אפשר שנטרפה אח"כ בתוך הזמן אבל ע' בתוס' ע"ג ד"ו) ד"ה אלא כו' דלמ"ד טריפה יולדת כ"ש שחי' א"כ לר"מ שאינה חי' כ"ש שאינה יולדת והנה אם נאמר דבעי דווקא תרתי עיבור ולידה א"כ בשעת העיבור עדיין אינו נודע לנו שהיא אינה טריפה אלא עד שעת הלידה ואח"כ כשילדה שמברר דלא הי' טריפה בשעת העיבור מ"מ כבר אפשר דנטרפה קודם הלידה דלידה לחודא ודאי אפשר בטריפה כנ"ל וא"כ אפי' מעוברת הוה חזקה שלא נתבררה אבל אי עיבור לחוד א"א בטריפה א"כ העיבור מברר שאינה טריפה וא"כ אפשר דאכיל מעוברת ואף דזה גופה דאינה חי' לא הוה אלא רובא ור"מ חייש למיעוטא מ"מ בתרי רובא ל"ח ר"מ ק"ו מרובא וחזקה כ"ש תרי רובא דרוב עדיף מחזקה ואיכא הכא תרי רובא רוב בהמות אינן טריפות ורוב טריפות אינן יולדות ואח"כ אית לה חזקה מכח רובא ובכה"ג לא חייש ר"מ ומאי פריך היכא אכיל בישרא ואין לומר דנפרש כדברי התוס' בדכ"ח ד"ה אתא דה"ק וכ"ת ה"נ דאכיל ע"י בדיקה פו"ק מאי איכא למימר ע"ש וה"נ נפרש לפי דרכנו וכ"ת ה"נ דאכיל מעוברת פו"ק מאי איכא למימר דפסח דדינו זכר בן שנה א"א במעוברת וכן יש קדשים כגון עולה דבעי זכר דז"א דכיון דהמעוברת הי' לה חזקה א"כ גם הולד תו יש לה חזקתה דהי' כשירה בשעה שנוצרה דהא בן ח' חי לכו"ע שרי במעי אמו אפי' הוא טריפה ותו יש לנו להעמידו אחזקתו שהי' במעי אמו כמש"כ התוס' שם ד"ה לר"מ לענין ספק בכור דמעמידין אותו אחזקתו שהי' חולין במעי אמו ע"ש ואי להאם גופה לא הי' חזקת כשרות א"ש דא"כ כ"ש שהולד אין לו חזקת כשרות אבל אי האם אית לה חזקת כשרות גם הולד אית לי' וא"כ גם מפו"ק לק"מ וע"כ דעיבור לחוד ל"מ והוי חזקה שלא נתבררה כנ"ל ומיהו מהא דבעי למיפשט התם מרוצח