בכורי יוסף צא

שטהורים בזב וטמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שטמא במת וע"ש בתוס' דדחיק לומר פכין קטנים שיהי' טהור בכל טומאת הזב ואי בנושא נבילה ג"כ קל כ"ח משאר כלים למ"ל למנקט פכין קטנים לנקוט סתם כ"ח וליעביד הק"ו מנושא נבילה דמפץ טמא בו וכ"ח טהור בכל טומאותיו דהא אינו מטמא כלים אלא בחיבורים כשהוא נושא הנבלה ואמרינן דכל כ"ח טהורין וע"כ דבאמת ס"ל להש"ס דגם כל הכלים טהורים ואינו מטמא אלא בגדי לבושו וליכא ק"ו מנישא נבילה עוד יש להוכיח כן מנדה (ד"ה) דיליף משכבות במעל"ע שבנדה מק"ו מכ"ח המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת אינו ניצול במעל"ע שבנדה משכבות שאין ניצולים באוה"מ אינו דין שאין ניצולים במעל"ע שבנדה וע"ש בתו' דאין הקו' לגמרי כדין אוה"מ שהרי באוה"מ אינו מטמא לטמא אדם ובגדים אלא דהק"ו כמו דכ"ח המוקף צמיד פתיל דקל שניצול באוה"מ הרי הוא במעל"ע כבנדה עצמה כ"ש משכבות ומושבות דחמירי שיהי' במעל"ע כבנדה עצמה (וצ"ל דלא שייך לומר הכי בב"ק (כ"ה) גבי מפץ במת דפריך דנימא דיו ע"ש וע' תו' פסחים (די"ח) ד"ה דיו ודוק] וא"כ הי' יכול למצוא קולא גם בכל כ"ח דקילא בנושא נבילה והם במעל"ע כבנדה עצמה כ"ש משכבות ומושבות שיהיו כבנדה עצמה וע"כ דליכא שום קולא בכ"ח לענין נושא נבילה אלא בכל הכלים טהורים ולא מטמא אלא בגדי לבושו ושפיר הוכיח מינה לענין מצורע בימי ספורו דטומאה בחיבורין שאני כפירש"י וגירסתו ודו"ק

שוב ראיתי שהרמב"ם פסק בהרבה מקומות כשי' התו' וכבר נתעורר הרב מל"מ בפ"א מאה"ט דאינו לשי' רש"י אלא שהביא דהרמב"ן דחה ג"כ דברי רש"י ולא זכיתי ליישב כעת הסוגיות שהבאתי לפי שי'. גם בעיקר מש"כ לענין נכנס לבה"מ דידיו בחוץ כשאינם רך לבישה טהור מצאתי במל"מ בפי"ז מט"צ דכ"כ הר"ש בפי"ג הנגעים דכן הסברא אלא דבתוספתא איתא דטמאים מיד והוא ז"ל תמה עליו דכבר קיי"ל דכללא הוא דכל המטמא בגדים מטמא כל הכלים בחיבורים וכיון דאינם דרך מלבוש אינם טפלים לו וטמאים מיד ע"ש ותמיהני שלא הזכיר דשי' הר"ש כשי' רש"י דמטהר בכל מקום שאר כלים לבד מבגדים שהוא לבוש גם מש"כ בטעם התוספתא לשי' הרמב"ם דכל כלים טמאים ומש"ה כאן הם טמאי' מיד לפי שאינן דרך מלבוש ואינם טפלים לו לענ"ד צ"ע בזה כיון דאתי מריבויא דבגדים לא עדיפי מבגדים והא דאמרינן בחולין דבשלא בדרך לבישה טמאים מיד היינו כשנכנסו גם הכלים לבית וטמאין מכח עצמם אבל כשהן טמאים מכח האדם ויליף מריבויא דבגדים ודאי לא עדיפי מבגדים וצ"ע ולענ"ד דהתוספתא הוה מדרבנן כמו סיפא דהתם דתני פלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דכ' התו' הנ"ל דהוה מדרבנן ע"ש עוד ראיתי בדבריו סעד לפירש"י דלשי' הפו' דכל הכלים טמאים כבגדים א"כ מנ"ל למדרש דשיעור שהי' קאי גם על הבגדים הנכנסים עמו לבית ודווקא בגדים דבטילי גבי' דילמא קאי אם הכלים וכשהם בחוץ דאין עליהם אלא טומאה בחיבורים ואין טמאים עד שישהו כשיעור אבל בפנים אינו מציל כלל וע"כ כשי' רש"י דלא מצינו אלא טומאת בגדים. ולענ"ד גם לשי' רש"י יש להקשות דמנ"ל דאיירי כשהבגדים בפנים ויש עליהם טומאת עצמם דילמא לא איירי אלא לענין בגדים שבחוץ נגון היו ידיו לחוץ וטבעותיו באצבעו דאין עליהם אלא תורת טומאת עצמו ומש"ה כשלא שהו טהורים אבל נכנסו הבגדים לבית דיש עליהם תורת טומאת עצמם לא הקיל כלל משום קולא דבטילי גבי' ע"כ נראה כמו דאמרי' בשבועות (י"ז) דהבא אל הבית משמע דרך ביאה ה"נ משמע לענין בגדים דהוה דרך ביאה שנכנס אדם כשהוא לבוש ואפ"ה לא טמא הכתוב את הבגדים אלא בשהה כשיעור שהי' וע"כ דאין עליהם טומאת עצמם דהאדם מציל וה"נ לשי' הפו' דכל הכלים טמאים בחיבורים בביה"מ כ"כ דאין ה"נ דילפינן לכל הכלים דאין עליהם טומאה אלא בכשיעור שהי' אבל מה שלמדנו עוד קולא אחרת דהבא אל הבית משמע בדרך ביאה כשהוא לבוש ואפ"ה אין עליהם טומאת עצמם אלא טומאת האדם בכשעור שהי' קולא זו לא מצינו אלא בבגדים ואמרינן דדווקא בגדים דבטילי לגבי' אבל שאר כלים לא שייך קולא זו ודו"ק

קשה לי כעת דברי התו' נדה (ל''ב) ד"ה למעוטי אשה מלובן דהקשה ריב"ן דלמ"ל למעוטי אשה מלובן הא קיי"ל דארבעה דמים טמאין באשה ותו לא ממיעוטא דדמי' דמי' ולענ"ד י"ל דההיא דדמי' לא ממעט אלא דין נדות אבל לובן לטומאת ערב לא הוה ממעטינן אשה מאיש כמו בכ"מ דאשה בכלל איש ואין לומר דטומאת ערב בלא"ה ע"כ איכא כדאר"י לקמן (מ"א) דמקור שהזיע כשני טיפי מרגליות טמאה טומאת ערב והא דבעי תרתי אינו אלא משום דחדא אמרינן דילמא מעלמא אתי אבל אי ידעינן דממקור אתי הוה טמאה בכ"ש דז"א דהתם אינו אלא טומאת נגיעה משום דמקור מקומו טמא אבל מיעוטא דקרא הכא הוה דאינו דין טומאת קרי דלכו"ע רואה הוה לענין לסתור בזיבה ע' לקמן (מ"ב) ולענין שילוח מחנות כמש"כ התו' (דכ"ב) ד"ה למימרא ע"ש ודו"ק

סימן נג

במה שהעיר בישוב שי' רש"י בב"ב (קל"ה) אמר אביי הכי קאמר איזהו מתנות בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאח"מ כל שכתוב בה מהיום ולאח"מ ופי' רש"י דה"ה כמתנת בריא דאינו יכול לחזור בו והתו' ד"ה כל הקשו עליו דבב"מ גבי מתני' דדייק גבי מצא מתנות הא אמר תנו נותנין מוקי לה בשכ"מ דבר מיהדר בי' וליכא למיחש לקנוניא והא קתני התם מתנות והיינו מתנות בריא שהיא כמתנת שכ"מ שכתוב מהיום ולאח"מ דל"ק אלא לאח"מ וש"מ דבכה"ג נמי יכול לחזור בו [וע' תו' ב"מ שם ד"ה והא אידי ואידי כו' דיש לו לרש"י שי' אחרת שם ודוק] והנראה לי בפשוט דהנה לכאורה לפי שי' יש להקשות לשמואל לקמן (קנ"א) דקמ"ל שם דכל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו אפי' לא עמד וס"ד שם דווקא לעצמו אבל לאחר לא ומסיק אפי' לאחר ומאי מספקא לי' בהא דהא מתני' היא דאיל"ה תיקשי מתני' דב"מ שם דדייק הא אמר תנו נותנין והוא דיוקא פשיעא כדפריך שם (י"ח) ר"ז מ"ט לא אמר כרבה ותיקשי למה ל"ח לקנוניא וע"כ דבשכ"מ מצי למהדר בי' ומאי קמ"ל שמואל ומיהו אי לאו האי ס"ד דשמואל דווקא לעצמו הוה א"ש דהא ממתני' לא מוכח אלא דלעצמו יכול לחזור בו וכיון דלעצמו יכול לחזור בו א"כ תו ליכא למיחש לקנוניא דלמה צריך לקנוניא כיון דלעצמו בלא"ה יכול לחזור בו ואשמעינן שמואל דאפי' לאחר יכול לחזור בו אבל לס"ד דר"ש שם דשמואל דווקא לעצמו קשה טובא אבל באמת לשי' רש"י והתו' גופיי' לק"מ דהא שי' רש"י דהא דאמר