בכורי יוסף פט

שבחוץ לעיגול ואייתרא קרי לי' מה שבפנים וסוגית הש"ס דפרק מקום שנהגו הוה כהך לישנא קמא וא"כ מבואר ומיושב הכל דהך דר"א נמי הוה כל"ק ומה שקורא הש"ס ע"ג קיבה ובתוך הקיבה היינו דאקשתא ע"ג קיבה ודאייתרא בתוך הקיבה כמו שקורא רש"י שם חוץ ופנים ומה שנהגו בו טובת עין היינו ע"ג קיבה לחוד וכן הוא מפורש בתוספתא דקאי ע"ג קיבה לחוד ע"ש והא הוה איסורא לכו"ע והך ע"ג קיבה דאמר שכהנים נהגו בו היתר היינו מה שקורא כאן שבתוך הקיבה והיינו דאייתרא וכמפורש שם בל"ק דבהכי פלוגתא דר"י ור"ע אלא שלא דקדק שם לפרש בתוך הקיבה עד לבסוף וזה שדקדק רש"י לפרש דשבתוך הקיבה היינו חלב הקרום היינו דלא נטעה לפרש בתוך הקיבה ממש אלא דפירושו חלב הקרום והיינו דאייתרא שהוא קרום לבד ואינו תותב והיינו פלוגתייהו דר"י ור"ע ובהא אמרינן לעיל דכהנים נהגו בו היתר כר"י אבל שע"ג קיבה שנתנוהו לבעלים זה הוה איסורא לכו"ע ואין להקשות דאי איסורא לכו"ע ואפ"ה מדינא הוא לכהן הא כ' רש"י לקמן (קל"ו ע"ב) דטריפה פטורה מן המתנות דכתיב ונתן א ולא לכלבו והרי החלב הוא אסור וע"כ אינו לכהן ובשלמא ללישנא דאקשתא פליגי י"ל דע"ג קיבה דהכא הוה לר"י דשרי אבל להך לישנא דאייתרא פליגי קשה לכאורה אבל באמת ז"א דהך מיעוטא לא קאי אלא אהא דשרי בסתמא דהיכי דהאי איסורא כגון טריפה פטורה אבל מה שלעולם אסור מעיקרא לאו לאכילה קאי תדע דהא מרבינן גם צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התישים דלא קיימי כלל לאכילה ודו"ק

עומד אני כעת בדברי התו' (דקכ"ב) ד"ה לגבל שהקשו לפירש"י לענין ג"ד דחשיב ארבעה מילין לגבל ולתפלה ולנ"י דלרש"י שפי' לתפלה להתפלל בעשרה ואינן מענין אחד דא"כ ליחשב נמי שלשים ריס דפרק לא יחפור דמדת המיל שבעה ומחצה ריס וע' בזה ברש"י יומא (ס"ו) דחשבון זה אינו מוסכם אליבא דכו"ע ודברי ר"א הקליר אינו לפי חשבון זה ע"ש וטפי הו"ל להקשות מהך דסו"פ אלו מציאות גבי פריקה וטעינה ומדדה עמו עד פרסה דשיעור פרסה ודאי ארבעה מילין והך דסוטה (מו) דשיעור לוי' תלמיד לרב עד פרסה ובברכות (ד"ל) לענין ח"ה ומיהו בזה י"ל דלא חשיב אלא הני דצריך האדם לטרוח עד ארבעה מילין דלא שייך להך דברכות ע"ש ברש"י אבל מהנך דלעיל קשה ודוחק לומר דלא חשיב אלא הני שיש בהן מעשה אח"כ דא"כ גם קו' התו' יש ליישב דלא חשיב אלא הני דצריך לטרוח אחר המעשה ולא שצריך להרחיק המעשה וצע"ג

סימן ג

מה שכתוב בשם הטו"א להגיה בזבחים (קי"ט) גבי ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה כו' דע"כ ט"ס ר"ש דהא סתם ר"ש הוא רשב"י וסבר בסמוך דזה וזה ירושלים לענ"ד יש עוד הוכחה גדולה לזה דהא פריך התם למ"ד זו וזו שילה דתיקשי קרא דויקח מנוח ויעלה המנחה על הצור כו' ומשני הוראת שעה הי' והנה קו' זו ודאי תקשה גם למ"ד דנחלה זו שילה ומנוחה זו ירושלים דנהי דלהך מ"ד אחר שילה הי' היתר מ"מ בשעת שילה הי' אסורה כדתלי קרא היתר הבמות לפי שלא באו לשילה וא"כ הא מנוח הוה בשעת שילה דשילה לא חרבה עד שמת עלי כדאמר התם בסמוך מקודם ומנוח קדים טובא וע"כ דגם לדידי' מוכרח לומר דהוראת שעה הי' והנה לעיל (ק"ח) יליף ר"ש לחד לישנא דהוה הקרבה גם על האבן מויקח מנוח ויעלה המנחה על הצור ור"י פליג דהתם הוראת שעה הי' וא"כ אי ס"ד דלר"ש נחלה זו שילה וכבר נאסרו הבמות ובלא"ה צריך לומר דע"כ במנוח הוראת שעה הי' פשוט בכ"ד דדורות משעה לא ילפינן וע"כ דלא גרסינן התם כלל ר"ש ודו"ק

ובקושית התו' שם (ד"מ) גבי הא דאיצטריך לכפול בהזאות גבי פר העלם דבר לעכב ואמרי' אין לו אלא מתן ז' מתן ד' מנין ומסיק דמתן ד' לא איכפל אליבא דר"ש דלא כתיב בי' בגופי' ומש"ה איצטריך קרא אחרינא וע"ש בתו' דבלא קרא א"א ללמוד מעצמנו ממתן ז' דמתן ז' מעכב בכ"מ והקשו דהא אפי' לר"ש שתים כתיב בגופי' מיהו ובודאי מעכבות וא"כ אכתי נילף שתים האחרות מאותן השתים עצמן וע"ש שנדחקו בזה ולענ"ד בפשיטות דלב"ש בריש פרקין דסברי דבכל חטאת שתים מעכב פשוט דאין ללמוד כאן אינך שנים מהן דהא לדידהו שתים מעכבות בכ"מ וא"כ י"ל דר"ש כב"ש ס''ל ומש"ה איצטריך קרא והא דלא אמר ר"ש אליבא דב"ש י"ל דסבר כר"ה בר"פ דטעמא דב"ה משום דסברי יש אם למסורת וא"כ ר"ש דסבר בהדיא בריש סוכה גבי רביעית אפי' טפח דיש אם למקרא ע"כ דסבר כב"ש ולא איצטריך לי' למימר ובאמת הכי אר"י בהדיא בריש סנהדרין דר"ש כב"ש וכן מסקנת הש"ס שם ע"ש ודוק

עומד אני כעת בדברי התוס' שם (פ"ב) ד"ה דמה ולא בשרה דהקשו למ"ל למעט בשר הנכנס לפנים ת"ל דלכפר כתיב והניחו בקו' ואני תמה שהרי מבואר הדבר ברש"י לקמן ר"פ ד"ח (דצ"ב) גבי בעיא דחטאת העוף שהכניס דמה בצוארה לפני' ומבעי' לי' אי צוארה ככ"ש דמיא או לצואר בהמה דמיא ופי' רש"י ד"ה או"ד דבצואר בהמה אם הכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקבל דמה בכ"ש לא מיפסלה דמדמה אמר רחמנא ולא שהכניסה עם בשרה הרי דמפרש רש"י הא דאמר בשר הנכנס לפנים היינו שהדם בתוך הבשר ואהא ודאי איצטריך מיעוטא דשפיר הוה לכפר ודו"ק

סימן נא

במה שנדחק במנחות (נ"א) דלכולי אוקימתא דהתם לר"ש קרא דבשמן דכתיב גבי מנחת חביתין הוא להוסיף לה שמן על מנחת נדבה ולת"ק שם אמר דאיצטריך לקבוע לה שמן דאל"ה הוה אמינא דא"צ שמן כמנחת חוטא ולכאורה במאי פליגי ומ"ט דר"ש נלענ"ד בפשוט דר"ש לשי' בכ"ד דדריש טעמא דקרא ובכ"מ שאין הטעם שייך ליכא דין התורה וכההיא דב"מ (קט"ו) דעשירה ממשכנין אותה דטעמא דקרא גבי אלמנה לפי שצריך להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה אבל עשירה דא"צ להחזיר לה מותר למשכנה וה"נ מצינו דהכא דריש ר"ש טעמא דקרא דתניא לעיל (ד"ו) דאמר ר"ש בדין הוא שיהא מנחת חוטא טעונה נסכים כו' אלא שלא יהא קרבנו מהודר ע"ש וא"כ איש ג"כ הא דלא צריך במנחת חביתין קרא דאינה כמנחת חוטא דא"צ שמן דבלא קרא נמי הוה דרשינן טעמא דקרא וכיון דעיקר הטעם גבי מנחת חוטא שלא יהא קרבנו מהודר א"כ גבי מנחת חביתין דלא שייך הך טעמא פשוט בלא קרא דצריך שמן לפחות כמנחת נדבה וע"כ דהוה להוסיף לה שמן ודו"ק וכוונת