בכורי יוסף פח

מעוברת לא שמה חליצה אבל לאחר ט' אי הי' מעוברת כבר ילדה ונפטרה לגמרי אפ"ה אינה חולצת דשמא יתוודע דילדה וחליצה לאו כלום הוא ושריא לכהן ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש וא"כ י"ל דה"נ בכל אשה דעלמא ששלחו לה גט ממדינת הים אי הוי חיישינן למיתה לא היינו יכולין למסור לה הגע דשמא מת והגט לאו כלום הוא ושריא לכהן ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וא"כ ממתני' דהתם לא הוה ידעינן הך דינא דאף במינה שליח בחייו אין שלוחו כמותו לאחר מיתה דהו"א דהתם איירי כשאין שם יבם דאינה זקוקה מכחו כלל ואפ"ה איצטריך הך טעמא דהוא בחזקת קיים ובלא"ה לא הוה אמרינן ניהב לה ממ"נ דאם מת הרי היא מותרת בלא"ה דשמא מת ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה כההיא דריש האשה בתרא דאסרינן לה לחלוץ משו"ה ואף דיש לחלק דדוקא התם דחלוצה מדרבנן כמבואר בתו' בכ"ד חיישינן דילמא אתי למישרי הא בגרושה דאו' ל"ח מ"מ שפיר הוה איכא למיטעי בהכי דלא מחלקינן בהכי ובלא חזקת חיים אפשר דהוה אסרינן לה ומש"ה איצטריך לחזקת חיים וכ"ז כשאינה זקוקה מכחו כלל שפיר איכא למיחש שמא מת ואף שמינה שליח מ"מ הותרה במיתת הבעל ולא שייך גט כלל אבל היכא דזקוקה מכחו בהא הוה אמרינן שפיר דאף במת כיון שמינה שליח שלוחו של אדם כמותו ויכול לגרשה אף לאח"מ ושפיר איצטריך הך מתני' דדי"ג דממשנה יתירא שמעינן דאפי' זקוקה ליבם ל"מ ודוק ואין להקשות דלפי"ז דהך מתני' דהשולח גט ממה"י אפשר דאיירי באינה זקוקה וחזקה דקיים לא איצטריך אלא משום חששא דגזירה בעלמא א"כ בגמרא שם דעביד צריכותא הא דתנא התם גט ותרומה וחטאת ואמר דאי אשמועינן גט דלא אפשר טפי הו"ל למימר דאי אשמעינן גט הו"א דוקא התם דליכא אלא גזירה בעלמא אבל תרומה דאיסורא אימא לא דע"כ צ"ל דלא חש בצריכותא אלא בסברא בעלמא דהא בצריכותא השני' דאמר דאי אשמעינן תרומה דזימנין דלא אפשר ודאי הומ"ל דאי אשמעינן תרומה הו"א תרומה בזה"ז דרבנן אבל חטאת דחולין בעזרה הוה דאו' כס"מ דסו"פ הא"מ אימא לא וע"כ דלא חש אלא צריכותא בסברא בעלמא ודו"ק

מקשה לי כעת דברי התוס' (פ"ד) גבי הרי את מגורשת ע"מ שתנשא לפלוני ה"ז לא תנשא לו כו' נפריך הא לאחר תנשא והא בעי לקיומא לתנאה וכ"ת אפשר דמיגרשה ומקיימא לתנאה כו' בדידה קיימא לאגרושי והק' התוס' בד"ה הכא דתטעון מאיס עלי ועוד דע"כ נכפנו לגרשה שאם לא כן היא אצלו באיסור א"א כו' ותי' דמ"מ יכול לדחותה כו' והנה תי' איני מבין דהא מ"מ שפיר י"ל דלאחר תנשא בתנאי שאם לא יגרשנה כשתרצה וידחנה יתבטלו הקידושין מעיקרא וליכא למיחש למידי אבל גוף הקו' א"י דהא כיון דצריך גירושין שהוא מעשה חיישינן שמא תמות קודם ולא תספיק להתגרש ולהנשא לו והיא באיסור א"א עליו וקיי"ל דשמא ימות חיישינן ומש"ה ל"מ ג"כ שתתנה שאם תמות קודם לא להוי קידושין דמ"מ לא קיימה התנאי של נשואין והיא באיסור א"א וע"כ דלשון הש"ס בדידה קיימה לאגרושי היינו שמא תמות קודם וממילא מתבטל התנאי וצע"ג: סימן מט

אשר בקש כת"ר ליישב קו' מהרש"ל על כל הפו' בפרק ג"ה (צ"ו) דכ' התו' שם ד"ה מכלל להוכיח מן הש"ס דכיון דסבר ר"מ דצריך חטיטה ע"כ פליג אתנא דסכר דמ"ה אינו אסור אלא מה שעל הכף בלבד דכיון דמחמיר טפי מדר"י בחטיטה אין סברא שיקיל בדאו' יותר מר"י דא"כ תיקשי לשי' כל הפו' דפסקו בהא דחטיטה כר"מ ופסקו כתנא דלא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד הנה זיכני ה' בדרך קרוב דהנה כ' התו' שם ד"ה צריך שיטול את כולו לענין חטיטה סתם כר"מ דתני לי' בסתם ולענין נאמנות סתם לעיל כר"י דתנא לי' בלשון חכמים וחכ"א נאמנים וכוונתם דלעיל (צ"ג) מבואר בסוגיא שם דתליא אהדדי דלר"י דאינו טרחא כ"כ נאמנים ולר"מ דהוה טרחא מרובה אין נאמנים וא"כ הסת"מ דסתמה דצריך טרחא ואפ"ה נאמנים סותרים אהדדי ולענ"ד נראה דזה כוונת ר"י שם דארחב"א אר"י חזרו לומר נאמנים כו' ולכאורה אין לו ביאור כיון דמתני' סתם ג"כ דנאמנים מאי חזרו לומר והנראה דר"י קשיא לי' קו' התו' ע"כ אמר חזרו לומר נאמנין פי' דבאמת הוה חזרה בס"מ דהכא ואף דמתני' דהכא הוה רישא כ"כ התו' בר"פ א"ט גבי סתמא דאלו כשירות וטריפות דכיון דחד בבא הוא לא שייך רישא וסיפא ע"ש וה"נ הוה כחד בבא כיון דתליא אהדדי ולישנא בתרא פליג וסבר דאדרבה חזרו לומר דאין נאמנים פי' דסיפא עיקר וכיון דצריך חטיטה א"כ אין נאמנים ע"ש היטיב וי"ל דפלוגתייהו תלי בשני תי' התו' ר"פ א"ט הנ"ל ודוק והנה אנן סברינן כל"ב דחזרו לומר אין נאמנים ומעיקרא הוו סברי כר"י ולבסוף כר"מ וא"כ י"ל דחומרא השני' אינה מעיקר דין הגזירה אלא דהי' חומרא אחרת ובהך כו"ע מודו. ול"ק כלל דאין סברא דאי נקיל כתנא דכף היכי נחמיר בחטיטה יותר מר"י דבאמת בגזירה השני' גם ר"י מודה ומעיקרא מעיקר הדין באמת לא היינו מחמירין יותר מר"י אבל אח"כ החמירו טפי אליבא דכו"ע להצריך חטיטה ואין כאן סתירה כלל ובזה מיושב קו' התו' על שמואל ג"כ דהחמיר כר"מ ודריש על הכף ונדחקו דאליבא דתנא דמתני' דריש ע"ש ולדברינו הנ"ל א"ש ודו"ק

וישוב דברי רש"י סו"פ הזרוע ד"ה חלב שע"ג הקיבה ותוך הקיבה חלב הקרום והוגה חלב הקרוש הנה המגיה הזה לא מצא שיהי' חלב בתוך הקיבה והגיה הקרוש ונראה כוונתו על בך דסו"פ כל הבשר דמירי לענין בשר בחלב הקיבה וע"ש בתו' שהזכירו חילוק בין קרוש לצלול ומיהו נראה דאין דעתו גם בכאן לחלק בזה אלא דאורחא דמילתא נקט רש"י שדרכו להיות קרוש אבל לענ"ד אין משמעות הסוגיא כאן בזה כלל ועיקר כגי' הישנה וגם כוונת רש"י לתרץ זה ומה שיש עוד כאן לכאורה קו' גדולה דהכא אמר שחלב הקיבה כהנים נהגו בו טובת עין ונתנוהו לבעלים ולעיל (מ"ט) אר"א דחלב שע"ג קיבה כהנים נהגו בו היתר כר"י שאמר משום אבותיו כו' וע' פירש"י דהא דנקט כהנים היינו שלהם ניתנה הקיבה מבואר שהיו נותנים להם החלב ואכלוהו ואי"ל דהך דהכא שנהגו בו טובת עין הוה אח"כ שהרי הוא מתוספתא דפ"ט ע"ש וגם אינו נראה שחזרו בהם דהכא משמע דתני לה כבר לדינא ודוק והנה פלוגתא דר"י ור"ע שם בחלב הקיבה תלי אי בעי דווקא תותב קרום ונקלף או דיו בקרום ונקלף לחוד ואמרינן התם דפליגי לישני בפלוגתא דר"י ור"ע דל"ק סבר דאקשתא כו"ע ל"פ דאסור לפי שהוא גם תותב כי פליגי דאייתרי דהוא אינו אלא קרום וע' רש"י דאקשתא קרי מה כא