בכורי יוסף פז

ס"ל דאפ"ה חשידי והכי קיי"ל בכל הני מתניתין ומתניתא והיינו נמי דתניא והלכה כב"ש דכותיי' קיי"ל בהא והנה ר"ת לא בא להוכיח ממשנה דהתם לדינא אלא לענין שביעית דלא מצינו מי שחולק בזה אבל לענין מע"ש לא אתי מתני' דהתם אלא לב"ה אבל לדינא נקטינן בהא כב"ש דחשידי גם אמע"ש ודוק

תמוה לי כעת דברי הגאון מהר"ל אוגר בתשובות רע"א (סל"א) ד"ה האומנם כו' גם איכא לאשכוחי שיכתוב הברכה בלשון עגה דהיינו לשון לע"ז ומ"מ יצא ידי ברכה דנאמרים בכל לשון וכה"ג ליכא משום הוגה את השם באותיותיו כו' כדאיתא בחלק עכ"ל והוא הפלא ופלא דבחלק שם מבואר ברש"י להיפוך דאדרבה בלשון עגה הוא דאסור אבל בלה"ק אדרבה קל יותר הא חדא ועוד דבלשון ראשון פי' רש"י דהך דתנא בגבולין ובלשון עגה או או קאמר דאו בגבולין אסור אפי' בלשון הקודש ובלשון עגה אפי' במקדש ופי' עגה לשון לע"ז כמו לעגי לשון ובל"ב כ' דפי' עגה כמו עוגה והיינו לשון שמדברין ב"א ובלשון זה סברת רש"י דדווקא תרתי ונראה דהא דתלי בפי' עגה היינו דלשון עוגה משמע תרתי חוץ למקדש ולשון חול ופירושו בגבולין ובאותו לשון של הגבולין דהיינו עגה ומ"מ אף ללשון זה כ' דאיכא איסורא אף בלה"ק אלא דבכה"ג לא אמרינן אין לו חלק לעוה"ב והנה כ"ז לפירש"י שם דמפרש שם של מ"ב אבל התו' בע"ג (י"ח) הביאו לפרש דהיינו קורא שם הוי' בכתיבתו וזה אין ספק דאסור בכל לשון כדאמרינן בסו"פ אלו עוברין לא כשאני נכתב אני נקרא דאסור לקרותו בכתיבתו ומשמע דאסור בכ"ג לעולם ובודאי צריך לפרש הסוגיא דאו בגבולין או בלשון עגה קאמר וד"ק צריך נגר למפרקינהו

סימן מז

מה ששאל בביאור דברי הרמ"א (סוסרמ"ה) דמי שהוחזק רב בעיר אפי' בנו ובן בנו קודמין לאחר לעולם כ"ז שממלאין מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת. הנה בשוחט מבואר ביו"ד (ס"א ס"ב) דאם אומר על איזה דבר שהי' מסתפק בו א"צ יותר ומ"מ משמע שם בט"ז בשם הג"מ דצריך שידע הדינין הרגילין בבירור ע"ש וכ"ש לענין מורה ובאמת צ"ע בסוף הוריות גבי עובדא דר"מ ור"ל דאמר ר"מ נימא לי' לרשב"ג גלי עוקצין דלא ידע ונימא לי' מי ימלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו ונעברי' ע"ש והרי רשב"ג כבר הוחזק בנשיאות מאבותיו כמה דורות מימות הלל ואפ"ה אי לא ידע עוקצין הוה מעברינן לי' וע"כ צ"ל דזה גרע מחכם קצת והנה י"ל דמקור דברי הרמ"א כ"כ בפו' שהם מסוגיא דרבי בכתובות (ק"ג) גבי אעפ"י ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא ומסיק משום דממלא מקום אבותיו בי"ח ע"ש ויש ללמוד דכ"ש דקודם לאחר ואפשר דזה דווקא מימי רבי שבלא"ה כבר נתמעטו הלבבות שהרי הוצרך רבי להתיר לכתוב משנה משום שראה בימיו שנתמעטו הלבבות וכיון דגם הגדול לא עדיף כ"כ קודם הבכור הממלא מקום אבותיו לפחות בי"ח וחכם קצת אבל קודם לזה הי' צריך שיהי' דווקא הגדול אבל זה אינו דכא מצינו בשילהי מנחות גבי שמעון הצדיק שאר"מ גופי' דאמר דחוני בני ישמש תחתי ונתקנא בו שמעי אחיו שהי' גדול ממנו שתי שנים ומחצה וא"ל בא ואלמדך סדר עבודה כו' וע"ש בתוס' דהקשו דהא אמרינן בתו"כ תחת אביו בזמן שממלא מקום אבותיו ותי' דבי"ח הי' ממלא מקום אבותיו ע"ש הרי דאפי' בימי שמעון הצדיק שהי' קודם רשב"ג טובא אפ"ה היו מעמידין הבן קודם אף שאינו חכם כ"כ אף שיש גדולים ממנו דבודאי היו שם חכמים גדולים בין הכהנים והא דלא אוקים לשמעי אף שהי' חכם ממנו שא"ל ללמדו סדר העבודה וגם הי' גדול ממנו ב' שנים ומחצה אפשר דלא הי' ממלא מקום אבותיו בי"ח כמו שהוכיח סופו שעבד עבודת כוכבים ע"ש אבל ודאי היו אחרים גדולים ממנו בחכמה וי"ח כמו דמשמע התם דלא נסתפק להו בסדר העבודה והיו רוצים להורגו וע"כ דגם בזמניהם הי' הבן קודם אף שחכם קצת ואין נראה לומר דכה"ג שאני מנשיא ובכה"ג די ממלא מקום אבותיו אף שאינו חכם דודאי צריך עכ"פ לידע דיני כהונה כמו נשיא בכל התורה ומזה הוכחה ג"כ דלא נאמר דר"מ פליג בהא באמת וסבר דגדול קודם לבן ואנן קיי"ל כרבי דהא ר"מ ס"ל הכא בהדי' ג"כ הך דינא ובלא"ה א"א דהוי פלוגתא מדהוה פשיטא לי' לר"מ בהוריות שם דהוה צייתי לי' רבנן וע"כ דבהתם כו"ע מודו דבכה"ג לא מיקרי חכם קצת וכדברינו ומ"מ בזמנינו יתמי דיתמי צ"ע בזה למעשה

קשה לי כעת דברי התוס' ר"פ חזקת הבתים גבי שדה אילן כנס את תבואתו (פי' גפנים כדכתיב ותבואת הכרם) מסק את זיתיו ה"ז חזקה והאריכו התוס' בסדר הפירות ופי' בשם ר"ח כנס את תבואתו בתשרי מסק את זיתיו בשבט כו' ול"י דהא משנה שלימה שנינו ברפ"ח דפיאה דזמן מסיקת זיתים המאוחר הוא משתרד רביעה שני' וע' תענית (ד"ו) דמייתי משנה זו דאפי' לר"י שמאחר זמן הגשמים הוה בכ"ג במרחשון ולמה אחרו זמנו דלא כמשנה מפורשת וצע"ג

סימן מח

בישוב קושית הגרע"א בדברי התוס' גיטין (י"ג) ד"ה לא יתנו לאחר מיתה כו' דאיצטריך לאשמעינן התם דאין גט לאח"מ אע"ג דבהדיא תנן במי שאחזו דאין גט לאח"מ דהו"א דהכא שכבר מינה שלי בחייו שלוחו של אדם כמותו אף לאחר מותו והקשה דהא גדולה מזו שמענו ממשנה דדכ"ח השולח גט ממה"י אפי' הניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ושמענו דהא אי הוי חיישינן למיתה אף שכבר מינה שליח וכבר נתן לו הגט ג"כ אפ"ה אין גט לאח"מ הנה הקו' חמורה וליישב קצת דברי התוס' נלענ"ד דהנה זה שכתבו התוס' דהו"א דבמינה שליח שלוחו של אדם כמותו אף לאחר מותו הנה זה לא שייך אלא שיש לו כח הבעל אבל היכי דאינה זקוקה לאחר מותו מכחו כלל כיון דמיתת הבעל מתרת ופקע שארות מה שייך גט אח"כ. ופשוט דע"כ סברת התוס' לא שייכה אלא היכי דזקוקה ליבם מכחו ואכתי אגידא ביה והו"א דהשליח הוא כמותו ויכול לפטרנו מכחו אבל היכי דאינה זקוקה ליבם פשוט דלא שייך גט כלל לאח"מ אף אי מינה שליח ושלוחו של אדם כמותו והנה אמרינן בר"פ האשה בתרא גבי אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דאינה חולצת ואינה מתייבמת לעולם שמא מעוברת היא צרתה ואמר בגמרא דאע"ג דלאחר תשעה חדשים יכולה לחלוץ ממ"נ דאי הי' לה ולד הרי נפטרה ואי לא יכולה לחלוץ ובשלמא בתוך ט"ח חיישינן שמא עדיין היא מעוברת וחליצת מעוברת