בכורי יוסף פו

במקום שאינו ראוי לגירושין הוה מיקרי מחוסר הבאה למקום הראוי מחוסר מעשה והכא כיון דהבעלים בחו"ל אינן במקום הראוי למתנות מ"מ כיון דזה פשוט דאף שהבעלים בחו"ל כיון דהבהמות בא"י חייב דהא טעמא דר"א דיליף ראשית ראשית מתרומה וע"ש (קל"ו) דיליף נמי גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור וכמו בתרומה לא איכפת לן אי הבעלים בחו"ל אלא אם גדל בארץ חייב ה"נ ברה"ג וא"כ גם להקנות לכהן יכולין בחו"ל בקנין אגב וכנ"ל ושפיר מיקרי מצי עביד ועוד דהקנאה לכהן ל"י כלל אם צריך שליחות ע"ז ואפי' שלחן לו ביד נכרי וקטן לכאורה שפיר מהני דא"צ אלא להרשות לו להכהן ליקח ואלו א"ל לכהן קח המתנות המונחים במקום פלוני וכי לא יצא ידי נתינה והא דצריך שליחות גבי תרומה וחלה היינו על ההפרשה וה"נ גבי ראשית הגז שצריך הפרשה וגם בזה יש לעיין דאין הפרשת רה"ג כהפרשת חלה דאינה להתיר השאר וגם אינה מתקדשת ואין כאן אלא נתינה לכהן וכן גבי קדושין דמבואר דצריך שליחות היינו האמירה הרי את מקודשת לי אבל בעסוקין באותו ענין וא"ל לקטן ליתן לה כסף נראה ודאי כיון דאף אי אמר לה לעצמה ליקח הכסף קיי"ל כר"י דא"צ אמירה ה"נ מה שנתן לה הקטן לא גרע מלקחה בעצמה ודו"ק

וכעין זה נראה לי בדברי הרמ"א (סש"ה סי"א) דאין האב יכול לפדות בנו ע"י שליח היינו כשהשליח נותן משלו החמשה סלעים דזה צריך שליחות אבל אם הכסף משל האב על הנתינה לכהן א"צ שליחות ובזה יתיישב קצת מה שתמהו עליו האחרונים דמ"ש מכל התורה דשלוחו של אדם כמותו ואנכי הוספתי להקשות מההיא דקידושין (ד"ו) דקיי"ל דנתן לו ע"מ שיחזירוהו לו גם בפדיון הבן בנו פדוי והתנאי קיים ואי ליתא ע"י שליח קיי"ל דמה דליתא ע"י שליח לא מצי למשוי תנאה. ובזה ניחא שפיר דכיון דאם נותן משלו שפיר אפשר ע"י שליח דבזה א"צ שליחו' כנ"ל שפיר מיקרי מצי למשוי שליח ול"ג מתנאי בנזירות דכ' התוס' בנזיר (י"א) דאף דאין נזירות ע"י שליח שפיר מצי למשוג בי' תנאה משום דהבאת קרבנותיו אפשר ע"י שליח וכ"ש בכה"ג דידן כיון דבממון שלו אפשר ע"י שליח שפיר מיקרי אפשר ע"י שליח. ואפשר שבזה יתיישב גם תמיהת האחרונים דבאמת אם השליח נותן משלו באנו לדרבא בריש קידושין (ד"ז) דהילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין ע"כ ואמר שם וכן לענין ממונא ועביד צריכותא דבממון איתיהיב למחילה וקידושין דאתתא בכ"ד ניחא לה ואפשר דדווקא בהני ולא בעלמא וכש"כ לפי מש"כ הגר"א בחו"מ (סקפ"ט ס"ג) דהרי"ף ס"ל דכן לענין ממון דווקא בא"ח ע"ש [האומנם שאנכי תמהתי מכבר דבע"ג (ס"ג) מייתי דרבא בהדיא לאומר תן מנה לפלוני ויקנו לך נכסי קנה והיינו מהך דכן לענין ממונא ע"ש ואכמ"ל וא"כ י"ל דלענין פדיון הבן שפיר ל"מ בכה"ג ואף דבתרומות וקרבנות יכול לפטור לחבירו ולענין מחצית השקל ג"כ מבואר דיכול לפטור לחבירו אפשר דיש לחלק ודו"ק

סימן מו

מה שבנה יסוד על דברי ר"ת בתו' כתובות (כ"ד) ד"ה שלי חדש כו' דלא נחשדו ע"ה על שביעית ומע"ש והביא ראי' ממשנה דפרק עד כמה החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר כו' משמע דבסתמא לא נחשדו והיינו במע"ש דבראשון ודאי הן חשודין. הנה לענ"ד באמת לכאורה ד"ק בזה תמוהין מאוד מכמה משנות וברייתות וסוגית הש"ס בכ"ד בפ"א דדמאי (מ"ב) ומחללין אותו למע"ש של דמאי כסף על כסף כו' והובא בב"מ (נ"ה) ובפ"ה דדמאי (מ"א) הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר כו' ומע"ש בצפונו או בדרומו והתם בדמאי מדלא תני תרומה גדולה כדתני התם בסמוך במ"ב ועוד מדהתירו לנחתום למכור שאינו מתוקן וערע"ב משום דהוא מוכר במדה גסה ולא הותר זה אלא בדמאי כדמוכח בפ"ב ע"ש וע"כ דאיירי בדמאי א ותני מע"ש עוד תניא בהדיא בסוטה (דמ"ח) בבריי' דתקנת דמאי ומ"ש מעלה ואוכלו בירושלים וביומא (ד"ט) גבי הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא תרומ"ע וחלה פריך בשלמא תרו"ג כו' אלא מע"ש ניפרשו וניסקו וניכליה בירושלים ע"ש ובב"מ (נ"ג) גבי מע"ש דבר שיל"מ פריך ונייתי דמאי הרי שיש מע"ש בדמאי ע"ש

ולא מצאתי ישוב לד"ק עד שזכיתי למצוא בתוספתא דמע"ש (פ"ג) בה"א מפריש אדם מעשר ראשון של דמאי כו' ואינו צריך להפריש שני בש"א צריך להפריש שני כו' והלכה כב"ש ע"ש והמפרש פי' הפלוגתא דב"ש סבירא להו דעל המעשר ראשון גופיה צריך הגה"ה ועי' תוי"ע ד"ה הרי זה בצד זה מעשר כו' דגבי תרומת מעשר תני זה בצד זה לקביעת מקום ולמה לא תני בצפונו או בדרומו כמו במע"ש בסמוך ולענ"ד בפשוט דבתרומת מעשר צריך ע"כ לברר המקום בצימצום דהא אסור לזרים ויהא צריך להפרישו אח"כ ע"כ אבל גבי מע"ש דתני ומחולל על המעות וא"צ להפרישו כלל דיו בצפונו או בדרומו לקביעו' מקום עלמא ודו"ק: להפריש מע"ש משום דיש להסתפק שמא כבר ניטלה ממנו מע"ר ולא מע"ש וא"כ המע"ר חולין וצריך להפריש עליו מע"ש והנה לא מצינו כן בכל הש"ס שיהא צריך להפריש בדמאי על המעשרות ואפי' מפריש מדמאי על דמאי אחר או על הודאי מבואר בסופ"ה דדמאי דהוה תרומה ויחזור ויתרום אבל א"צ להפריש עליו מעשרות ממ"א כמו דתני התם בסיפא ואפשר דמשום זה הגיה והלכה כב"ה דא"צ וע"כ צ"ל דנישנית קודם ב"ק שהלכה כב"ה בכ"מ ע' ר"פ א"ט והוא דחוק וגם תימא הוא לומר דלא אשמעינן בחד דוכתא דב"ש פליגי בהא ועוד יש להוכיח קצת דגם ב"ש לא פליגי בהא מפ"א דדמאי (מ"ג) דתני התם החלה ושירי מנחות פטורין מן הדמאי שמן ערב ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין כו' וע' תוי"ט דטעם החלה ושירי מנחות לפי שניתנין לכהן ודמיא להך דמן הדמאי על הדמאי דא"צ להוציא עליהם מעשרות וא"כ מדפליגי ב"ש בסיפא משמע דברישא מודו וא"כ אפי' מדמאי על דמאי אחר א"צ להפריש עליו כ"ש אותו דמאי גופי' ע"כ נראה דר"ת מפרש שם וא"צ להפריש שני דמכל דמאי א"צ להפריש מעשר שני והחילוק בין ראשון לשני מבואר בפשיטות בתו' בכורות (ד"ל) ד"ה באתרי' כו' דנדחקו הרבה למה חשידי אמע"ש הא יכולין לחללו אשוה פרוטה כדין הקדש דקיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל וא"כ דמי לההיא דפ"ק דשבת דבתרומה כיון דאפשר למעבד כדשמואל דחטה אחת פוטרת את כל הכרי לא חשידי ותי' בדוחק דלפעמים אין לו פרוטה מזומנת לחלל עליה ע"ש וא"כ י"ל בפשוט דב"ה לא חיישי להכי דהוא מילתא דל"ש ומש"ה ס"ל באמת דלא חשידי אמע''ש וב"ש ס''ל