בכורי יוסף פה

הך מתני' דמלק בסכין מ"ב כו' דהא סברת ר"ח משום מפרקת ורוב בשר לא קאי דהא תניא דחותך בלא רוב בשר ולקמן פריך בפשיטות למ"ד אין שחי' תהני לי' סכין ולח ניחא לי' בהך סברא דמור"ב. וצ"ל דר"מ ע"כ ידחוק דאף דמו"מ כשר מ"מ מתני' קאי כשלא הוליך והביא אלא דרס ולא איירי התם אלא בדין מליקה פסולה והש"ס הכא לא אייתי סייעתא אלא דבכך סברא מתיישב טפי והוא דחוק אבל לפי שי' רש"י שכ' בטעם דהוה חלדה לפי שהסכין ננעץ תחת פרקי העצם וע"ש בתו' דלפי"ז בסכין רחבה דאינו ננעץ לא הוה חלדה וא"כ כ"ש במליקה בגופו דאינו ננעץ דלא הוה חלדה וא"כ שפיר י"ל דר"ח יסבור כמ"ד דהוה חלדה ומש"ה מלק בסכין מ"ב ומ"מ זה אינו אלא בסכין אבל במליקה בגופו שפיר הוה שחיטה כשירה וסבר דמו"מ כשר ומחזיר סימנים פסול ואין זה דוחק אף דהא בני ר"ח סברי דכשר ופליגי אאבוהון דה"נ רבי ינאי דפליג עלייהו התם וסבר דפסול הוה הלמידי' דר"ח כדאיתא ביבמות (צ"ג) ובר"פ השוכר את הפועלים ע"ש אבל לפי שי' רש"י ז"ל צריך קושייתי דחולין ישוב בא"א דלפי"ז אין הכרח דר"ח יפלוג אהך סברא דחלדה ודו"ק

וארווחנא בזה ליישב דברי הב"ח הובא בש"ך יו"ד (ס"ה סק"ט) דשוחט לשם קדשים אפי' עשאה כולה בכשרו' ולאחר רוב סימנים גמר לש"ק פסולה וצריך ישוב מנ"ל ונראה דהנה בס"ב פסק מתוך דברי הרשב"א דתורים קטנים וב"י גדולים אינו פסול בשחט לש"ק ומוכח מדבריו דהא בעופות כדינן אסור שוחט לש"ק ולכאורה תמוה דמנ"ל דשייך בי' גזירה דהא קדשים דינן במליקה וחולין בשחיטה וא"כ לא מיחלף כלל ע"כ נראה דסברת הרשב"א כך הוא כיון דבררנו דלר"ח מליקה הוה ממש כשחי' כשירה אלא דהוה כשוחט את העריפה וס"ל להרשב"א דכל ששם שחיטה עלה אף דהוה טריפה שייך למגזר ובכה"ג כיון דהוה שחיטה וכשירה ג"כ בקדשים ודאי שייך ג"כ גזירה זו וכיון דלר"ח שייך גזירה זו תו ודאי מיחלף גם לדידן וכיון דאיכא חדא שחיטה דאיכא למגזר תו ודאי אסרינן בכל השחי' ובזה א"ש דלכאורה למה לא נקט הרשב"א דינו בפשיטות טפי דבחי' ליכא הך אי' דשוחט לשם קדשים דפסולה לכל הקרבנות וי"ל דחי' כיון דר"ל סבר בזבחים (ל"ד) דהקריב חיה אינו עובר בלא כלום תו מיחלף גם לדידן ודוק וא"כ טעם דברי הרשב"א אלו דסובר כל ששמו שחיטה שייך למגזר א"כ ה"ה לאחר שחי' הרוב שמה שחי' ושייך גזירה וזה סייעתא לשי' הב"ח ודו"ק

עומר אני כעת בתוס' ב"ב (קנ"ח) ד"ה אר"ע מודה אני בזה כו' אין לפרש כפירש"י בב"מ דר"ע הוה מתלמידי ב"ש דהא הלכה כמותו מחבירו כו' הנה בקושיתם צריך להבין לכאורה דאנה מצאו שא"א להיות הלכה כשום תלמיד מב"ש דלא יצא ב"ק אלא דהלכה כב"ה והיינו היכא דנישנית פלוגתא דב"ש וב"ה אבל לא מצינו כללא אתלמידי ב"ש לעולם ונראה דאזלי לשי' בנדה (ד"ז) גבי בחייו לא עבדי כר"א דשמותי הוא דלא ניחא להו שם פירש"י דהיינו שהי' מנודה לפי שברכוהו דל"נ שיזכירו לשון גנאי ופי' בשם הירושלמי דהוה מתלמידי ב"ש ע"ש וא"כ מוכח דלעולם אין פוסקין כתלמידי ב"ש אבל רש"י לשי' שם א"ש דאין לנו הוכחה כלל דאין הלכה לעולם כתלמידי ב"ש אבל בעיקר הדבר דר"ע תלמיד ב"ש צריך עיון לענ"ד דהא ר"ע תחילת למודו לפני ר"א כדאיתא באדר"נ ור"א תלמיד ריב"ז כדאיתא באבות חמשה תלמידים היו לו לריב"ז כו' ור"א כו' וריב"ז הי' תלמיד הלל כדאיתא לעיל (קל"ד) שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן קטן שבכולם ריב"ז כו' הרי דר"א ור"ע תרוויי' היו מתלמידי ב"ה אמנם התוס' נדה שם הביאו. מהירושלמי בהדיא דר"א מתלמידי ב"ש וא"כ גם ר''ע תלמידו ע"ש וצ"ע: סימן מה

במה שכ' מר להקשות על דברי המל"מ פ"ב מביאת מקדש דדעתו שם דכה"ג אונן אסור להתחיל עבודה והקשה מהך דב"ק סו"פ הגוזל קמא דכה"ג אונן עושה שליח להקריב קרבנותיו ולא הוה ככהן הדיוט אונן דאינו עושה שליח משום דאיהו לא מצי עביד לא מצי למשוי שליח אבל כה"ג אונן מותר בעבודה ועושה שליח ואי אסור להתחיל למה עושה שליח ותי' דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן עושה שליח ע"ש והקשה עליו דהא התו' בנזיר (י"א) גבי הא דאיהו לא מצי עביד לא מצי למשוי שליח הקשו מהא דנותנין קמח לאכסנאי לעשות עיסה ולהפריש חלה אף דקיי"ל המפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום והא קיי"ל דחלה בזה"ז דרבנן הרי דאף דלא מצי עביד מדרבנן אינו עושה שליח. הנה שותא דמר לא ידענא דהנה זה פשוט דהך דלא מצי עביד אינו אלא דווקא שגם אי עשה המעשה בטל ואינו חל אף שאינו איסור כלל ואדרבה מה שאסור אינו מועיל לבטל השליחות אי הוה המעשה קיים אם עשה בעצמו וראי' לדבר דהא צריך קרא בריש האיש מקדש דאין שליח לד"ע ואמרינן טעמא שם משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא משום דלא מצי עביד ומוכרח בהדיא דהפי' דבמעשה בעל והנה קיי"ל ברפ"ב דזבחים דאונן שעבד חלל עבודה ושפיר כ' המל"מ דזה דווקא אי הוא אונן דאו' דמחלל עבודה אבל אי אין האנינות אלא מדרבנן דפשוט דאינו מחלל עבודה שפיר מיקרי מצי עביד ויכול לעשות שליח דאפי' הוה איסור דאורייתא כיון דהמעשה אינו בטל יכול לעשות שליח אבל בהך דהמפריש חלתו קמח אף שחלה בזה"ז דרבנן מ"מ הא קיי"ל דלא עשה ולא כלום דהמעשה בטל שפיר כ' התוס' דאינו יכול לעשות שליח דזה אינו תלוי כלל באיסור דאפי' בלא איסור כגון קידושי א"א דנזיר שם כיון דהמעשה בטל אף שאינו עובר כלום אינו עושה שליח וה"נ בהך דהמפריש חלתו קמח אף שאינו אלא דרבנן כיון דהמעשה בעל אינו עושה שליח וזה פשוט

ובאותו ענין תמהתי מכבר בדברי הפלתי (סס"א סוסק"ו) דכתב על מה שאנשי מעשה עשו שליח להולכין לא"י לקנות עבורן בהמות וצאן כדי שיפרישו עבורן שם מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה וראשית הגז דקיי"ל לדידן כר"א דאינו נוהג בחו"ל ופקפק ע"ז כיון דאיהו לא מצי עביד שרחוק ממנו הדרך לא מצי למשוי שליח וכ"כ דייקו התוס' בנזיר גבי הפרשת חלה והנה ודאי אין כוונת הגאון על מה שקונין עבורן ברחוק דזה פשוט בכד דיכולין להקנות לאדם ברחוק כמו בקידושין (כ"ו) גבי מעשה דמדוני ובב"ב גבי איסור גיורא וע"כ כוונתו על מה שנותנין לכהן עבורן אבל גם זה א"י וכי משום שהוא רחוק א"י להקנות לכהן ממקומו וכההיא דר"ג וזקנים שהיו באין בספינה שהקנה לר"י ור"ע בחצר או אג"ק ע' ב"מ (ד"י) ובהדיא תנן לענין גיטין השולח גט ממדינת הים ואף לפי מה שביארתי במ"א דהתם אי הוה הגט