בכורי יוסף פד

וא"כ ע"כ צריך הגבהה קודם אכילה ומאי משני וזהו באמת כוונת התו"י דלשיטת הריצב"א לא יתיישב ההיא דלקמן דאי בעי גחין ואכיל כו' ולענ"ד נראה בכוונת ריצב"א דהנה לכאורה ע"כ צ"ל דס"ל להריצב"א דאפי' אינה מונחת על תוך פיו ממש אלא באויר פיו ע"כ קונה דאי ל"ה הא קיי"ל דביה"ב מחזיק שני זיתים וכזית אחד יכול לכנוס בתוך האויר ואינו נוגע כלל וכ"כ בהדי' בתוס' נדה (מ"ב) גבי טומאת בה"ב דנבלת עו"ט דאפשר דליכא גם טומאת משא כגון שבית הבליעה רחב ואינו נוגע כלל ע"ש ואי דבאויר אינו קונה משכחת לה דלא קנה קודם בכה"ג וע"כ דס"ל דכמו דאויר רשותו קונה לו כ"ש אויר פיו וא"כ א"ש פי' הש"ס גבי גחין ואכיל דהא אמרינן בגיטין (ע"ט) דדרך עלי' אין אויר קונה דמעיקרא לאו למינח קאי וע"ש בתו' דגרע טפי מאויר שאין סופו לנוח וא"כ ה"נ י"ל באויר פיו דכיון דגחין ואכיל א"כ הוה האויר דרך עלי' ואויר דרך עלי' אינו קונה כלל וא"כ אדרבה לפי' ריצב"א מתיישב יותר הך דגחין ואכיל דלשי' לא מצי לשנויי בתוחב לו חבירו כמש"כ התוס' דלשי' אי ברצונו מתחיל החיוב תיכף כשמניחו בפיו ואי באונס אינו חייב מיתה ואי בכגון שאנסו חבירו עד דלא מצי לאהדורי אלא ע"י הדחק דבכה"ג חייב מיתה וממון כאחד כיון דאינו ברצונו לא מיקרי אפשר ודו"ק ומיהו בסוגיא דהכא אליבא דאביי גם להריצב"א שפיר הוה מצי לאשכוחי כגון בגחין ואכיל כנ"ל אבל מ"מ במצי לאהדורי גם להריצב"א מיקרי אפשר בלא קנין כגון בגחין ואכיל דלקמן ולק"מ ודו"ק היטב

קשה לי כעת לשיטת הפוסקים דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא דמגו דמהני לענין בא לעולם מהני ללא בא מסוגיא דב"ב (קנ"ט) גבי בעיא דאיקני אי משתעבד ומסיק דלר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך כו' הרי דמה דמהני בקנין כ"ש דמהני בשיעבוד וא"כ היכי דאית לי' השתא נכסי להשתעבד לא מיבעי דמהני ג"כ להשתעבד אפי' דאיקני כמו דמהני בקנין בתורת מגו וא"כ היכי פשיט התם משבח קרקעות כיצד כו' הרי החם אית לי' גוף השדה ג"כ ומהני ג"כ לענין השבח דהוה דאיקני מתורת מגו ואולי דהך סברא דמגו לא שייך בשעבוד כיון דאינו קונה עכשיו וצ"ע

סימן מד

מה שהקשה חביבי נ"י ביבמות (ל"ב) גבי זר שאכל מלוקה דקפץ ר"ח ונשבע העבודה כך אמר רבי חייב שתי' דלפי מש"כ התו' חולין (ל"ב(ד"ה ורמינהו דטריפה שנתנבלה חייב משום טריפה ומשום נבילה א"כ במלוקה לחודי' איכא תרוויי' דמעיקרא נטרפה בנקיבת הושט ואח"כ הוה נבילה כשתמות וכ"ש למאן דפסל מחזיר סימנים ובעי דווקא שבירת השדרה נטרפה בפסיקת חוט השדרה והוה טריפה ונבילה וכאן דהוה בפסול ודאי לא שייך סברת רש"י דכל בדרך שחיטה אינה נטרפה עכ"ל הנה בעיקר הדבר דבמלוקה איכא איסור טריפה ונבילה מוכח כן בהדיא במנחות (מ"ה) דאמרי' דאיצריך קרא דנו"ט לא יאכלו הכהנים משום דהותרה מליקה גבייהו ע"ש ומשמע דבמליקה איכא תרויי' איסורא נבילה וטריפה והותרה תרויי' וע"ש בתו' וכן מפורש יותר דבריש מנחות אמר דטריפה הותרה מכללה מליקה דחה"ע לכהנים ובפרק העוה"ר (דק"כ) אמרי' דנבלת עו"ט הותרה מכללה ג"כ לכהנים הרי דבמליקה איכא נו"ט:

וזה הוה הוכחה גמורה לדברי התו' דנטרפה ואח"כ נתנבלה חייב משום נו"ט ובהך דר"ח י"ל בפשוט דהני תרתי דמליקה חשיב לי' בחדא כיון דלא נחית התם אלא לאשמועינן דאיסור חל על איסור כדמפרש התם בסוגיא וכה"ג כ' התו' בכ"ד אך בדרך יותר מרווח י"ל עפ"י מה שהקשיתי בחי' לחולין (ד"כ) דאיתא אר"ח אף אנן נמי תנינא דנשברה מפרקת ורוב בשר נבילה דתנן מלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה ואי איתא תהני לה סכין לטהרה מידי נבילה ודחי התם חד אמר מפני שהוא מחליד וחד אמר מפני שהוא דורס מ"ד מפני שהוא מחליד מ"ט לא אמר דורס סבר מוליך ומביא במליקה כשר ולא הוה דרסה ומ"ד דורס מ"ט לא אמר מחליד סבר חלדה ה"ד דמיכסיא הא מגלי' והקשיתי דלמ"ל להש"ס לעשות פלוגתא חדשה בדין חלדה הא לפי סוגיא דלעיל שם גבי מחזיר סימנים מוכח דמתני' דתנן נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כו' דממעט מחזיר סימנים או למעוטי מו"מ וכיון דהך מ"ד סבר דמו"מ פסול א"כ י"ל דמחזיר סימנים כשר ומש"ה לא הוה חלדה והנה לכאורה הי' אפשר לומר דנקט הכי משום ר"ח דבעי למפשט מינה ולא ס"ל לא חלדה ולא דרסה וע"כ דסבר מו"מ כשר וא"כ מעוטא דמתני' וע"כ אתא למחזיר סימנים ואפ"ה לא הוה חלדה וע"כ כהך סברא דחלדה דווקא מכסיא אבל לאחר העיון יש לדחות די"ל דר"ח ס"ל כמ"ד לקמן (כ"ח) דאין שחיטה לעוף מן התורה וא"כ אינו פוסל לא חלדה ולא דרסה ולא בעי אצא הכשר בסימנים כמש"כ שם רש"י וכדפריך באמת מהא מתניתא לקמן שם למ"ד אין שחיטה ומש"ה ס"ל לר"ח דע"כ הוה טעמא משום שדרה ומפרקת וזה הוה נבילה אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דבעי הכשר סימנים אבל באמת יש ליישב בקו' זו דבאמת י"ל דהכריח הש"ס סברא זו דמיגליא אליבא דרבי חייא דהכא דתקשה דהוה תרתי במליקה נו"ט וזה אין לומר דגם ר"ח סבר אין שחיטה לעוף מ"ה וא"כ לא הוה נבילה אלא טריפה בפסיקת חוט השדרה וכמש"כ התו' במנחות (מ"ה) שם דלמ"ד אין שחי' כו' בילה ל"ד אלא דנקט אגב טריפה ובזה יתיישב קושיתו ג"כ דז"א דלקמן (פ"ה) משמע דר"ח סבר ג"כ יש שחיטה כו' אלא י"ל דר''ח לשי' דסבר בדט"ו דשחי' במחובר כשר וא"כ גם במליקה דהוה בציפורן הוה כשחיטה ויסבור דמו"מ כשר ולא הוה דרסה ולפי"ז ע"כ דמעוטא דמתני' אתי למעוטי מחזיר סימנים וא"כ אכתי הוה חלדה במליקה ומש"ה הכריח הש"ס דסבר דבכה"ג דמגליא לא הוה חלדה וא"כ הוה שחיטה כשירה במליקה אלא דכיון דמחזיר סימנים פסול א"כ ע"כ שובר חוט השדרה והוה טריפה קודם שחיטה וזהו שכ' התו' בדכ"ח ד"ה רבי כו' דלי"ל מליקה היא כשהיטה דאי מחזיר סימנים כשר מו"מ פסול אף די"ל דס"ל דמחזיר סימנים פסול ואפ"ה לא הוה חלדה כנ"ל משום דמגליא אלא דכוונתם דמ"מ הוה טריפה בפסיקת חוט השדרה וא"כ לר"ח ליכא באמת במליקה אלא טריפה ואף דביבמות נקט הש"ס נבילה כ"כ הפו' דבמקום שאין נ"מ בין טריפה לנבילה לא דקדק הש"ס להחליף ומזה הוכיח הש"ס דאיכא מאן דפליג בהך סברא דחלדה וכיון דבלא"ה איכא פלוגתא נקט לה גם למ"ד דורס. אלא דדחוק לפי"ז דא"כ גם לפי המסקנא סבר ר"ח דליכא שחיטה פסולה במליקה אלא דהוי' עריפה וא"כ תקשי