בכורי יוסף פא

לבעול על דם בתולים לכ"א ובזה לא מיתסר יחוד א"כ גם כאן אינו אסור דבלא"ה ליכא למיחש לתשמיש כיון דבלא"ה אסור משום דם בתולים והתם לא קילא לי' כדלא חיישינן בכ"ד ע"ש ועט"ז ונה"כ סשמ"ב ודו"ק וה"נ לי"ל למיחש לתספורת כיון דבלא"ה אסור משום מועד ורבים מדכרי אהדדי אלא דלכאורה יש להקשות מסוגיא דתענית י"ז גבי למ"ל מריש ירחא דניסן דכתי' במגלת תעני' דלא למיספד הא ריש ירחא גופי' ר"ח הוא ומשני לאסור יום שלפניו ור"ח דאו' אינו אסור יום שלפניו דד"ת א"צ חיזוק אבל דברי סופרים צריכים חיזוק ע"ש הרי אף דהתם איכא בלא"ה ר"ח דלא יעבור משום דברי תורה דא"צ חיזוק אפ"ה הוצרכו לעשות חיזוק לדרבנן שוב ראיתי שכבר נדחק בזה בש"א בסוגיא דר"ה (י"ט) גבי בתלתא בתשרי אתבטלת אדכרתא משטריא ופריך ות"ל משום צום גדלי' ומשני דצום גדלי' אינו אוסר יום שלפניו דדברי קבלה א"צ חיזוק כשל תורה ונתקשה הש"א מסברא דלמה צריך התם חיזוק כיון דאיכא צ"ג ע"ש אבל ביותר יש להקשות לדברי הרא"ש ונלענ"ד דהתם אין החיזוק משום אותו היום גופי' דאף דאותו היום א"צ חיזוק מ"מ כל יו"ט דרבנן צריך שיהיו חזקים שיאסרו גם לפניהם ואי באותו יום לא יאסרו לפניהם יקילו גם בכל יו"ט דרבנן דהתם אינה משום גזירה אלא משום חיזוק אבל לענין גזירה לא שייך למגזר כו"ה דאין גוזרין גזירה לגזירה (שוב מצאתי שכבר כתב כעין זה הש"א עצמו בספרו גבו"א על תענית עיי"ש) ואין להאריך יותר וא"כ הי' מקום להקל אבל לענ"ד במנהג לא שייך סברא זו דבמנהג מצינו דגזרו במילתא דזמנין אתי לידי תקלה ואפשר דכאן דומה להך דחיזוק דמג"ת ופוק חזי מה עמא דבר

קשה לי כעת בדברי הט"ז (סשס"ד סק"ב) שכ' דלכאורה לשי' הפו' דתלוש ולבסוף חברו אסור גבי מת אסור לסמוך על המצבה ואח"כ כ' דלפי שעה ל"ח וראי' מדברי הרשב"ם בב"ב (ק"א) גבי כוכין דכ' שם ד"ה הא קמיתדשי דלהילוך נושאי המטה על המערה ל"ח דהוה לפי שעה ע"ש ולענ"ד ראי' זו איני מבין כלל דהא אנן קיימינן בתלוש ולבסוף חברו דהוה איסורא אבל התם הכוכין בתוך המערה והוא קרקע עולם שאינו נאסר וקו' הש"ס אינה אלא משום בזיון המת ומש"ה לפי שעה ל"ח וכן מוכח בדברי הרשב"ם דאינו איסורא דהרי כ' וכ"ת דר"ש לא חייש מה שמחדשי ע"ש ובודאי ל"פ ר"ש אאיסור הנאה דמת והיכי נימא דלא חייש ר"ש וע"כ דהתם ליכא חשש איסור לפי שהוא מחובר ול"ח התם אלא משום כבוד המת ואפשר לומר דר"ש ל"ח ודו"ק אבל לענ"ד יש ראי' ברורה מהך דברכות (י"ט) מדלגין היינו ע"ג ארונות וע"ש בש"ס דמוקי לה באיסור דרבנן והרי יש כאן איסור תורה דנהנה מן המת דלשי' הרבה פו' גם הארון מדאורייתא וע"כ דלפי שעה אין חוששין ולכאורה חילוק זה תמוה באיסור הנאה מן התורה לחלק בין לפי שעה או לא ועוד יש לדקדק מהך דע"ג (ד''נ) ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן את הדרכים אסורות כו' ומשמע ודאי דאסירי לעבור כלל אפי' לפי שעה ויש לדחוק דהתם שאני משום דהוה קביעות לרבים. אבל יותר נראה, דהך סברא אינה אלא במת דקיי"ל דאינו תופס אלא מה שהוא צריך לכבודו וה"נ י"ל דבהלוך לפי שעה אין זה בזיון ואינו אוסר ודו"ק

סימן מה

בביאור שיטת רש"י ריש ב"מ גבי אני ארגתי' דס"ל דאם זה אומר אני ארגתי' וזה אומר אני ארגתי' כיון דודאי איכא רמאי ולא שייך מורה התירא יהא מונח עד שיבא אליהו והתו' והרא"ש הקשו משנים אדוקין בשטר דאמרינן יחלוקו אף דודאי איכא רמאי ע"ש היטיב בכל הסוגיא והנה קו' זו יישבתי בפשוט דהתם דאין אדוקין אלא בשטר והמעות ביד הלוה א"א לחייב הלוה להוציא מעותיו להניח עד שיבא אליהו וכיון דעל חלק הלוה אין פוסקין להניח גם חלק המלוה א"א להניח ות"ל שמצאתי כן בש"מ ע"ש אבל לכאורה יש להקשות מירושלמי הביאו הש"מ בסוגיא דד"ט ע"ב אשה שרוכבת על החמור וחבילה עלי' ושני ב"א מהלכין לפני' אשה אומרת אלו שני עבדי ובהמה וחבילה שלי וכ"א משניהם אומרים זה עבדי וזו אשתי וזו בהמתי וזו חבילתי צריכה גט משניהם ומשחררת שניהם ושניהם משחררין זא"ז וחולקין בחבילה בשוה כו' והרי התם ודאי איכא רמאי ואפ"ה חולקין ולא אמרינן יהא מונח והנראה דהנה הש"מ הביא ע"ז דברי הרמ"ך דדקדק למה לא שקלה האשה כתובתה לבד חלקה והעלה דאם היא בקשה גט אינה נוטלת אלא הפחות אם השליש מחבילה פחות נוטלת השליש ואם הכתובה הפחות נוטלת הכתובה ואי יהבי לה אינהו גט מ"מ הוה הכתובה טענו חיטין והודה לו בשעורים ע"ש והנה הא דהוה טענו חיטין והודה לו בשעורים הוא פשוט בחו"מ (ספ"ח) דטענו חפץ פקדון והודה לו מעות בהלואה הוה טענו חיטין והודה לו בשעורים וכ"ש כאן דלפי דברי' אינן אפי' שומרין על החבילה אבל לענ"ד תימה שלא הזכיר הרמ"ך דסוגיא זו כצורתה הוא בש"ס דילן בקידושין (ס"ה) ואמרינן דצריכה ב' גיטין וגובה כתובתה מן החבילה הרי בהדיא דבאמת גובה כתובתה אלא דצריך ליישב למה לא הוה באמת טענו חיטין והודה בשעורין וגם שלא יסתור הירושלמי והנה פריך התם בש"ס ה"ד אי דהאי אית לי' סהדי והאי אית לי' סהדי מי מציא אמרה אלו שני עבדי כו' אלא למישרי לעלמא דכו"ע ל"פ דשרי והכא הכי קאמר צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה ור"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ע"ש והנה לפי המסקנא קשה יותר דבברייתא לחוד הי' אפשר דס"ל כר"ג דמחייב טענו חיטין והודה בשעורין [וע' תוס' סו"פ המניח (ל"ה) ד"ה לימא תהוי תיובתא דאפשר דגם ר"ג לא מחייב אלא שבועה על החיטין ומדמי שעורין פטור] אבל עכ"פ לפי המסקנא א"א דא"כ לימא נמי ר"ג היא ומוכרח יותר כשנעמוד בכוונת רש"י ד"ה ר"מ כלומר וכולה לא אשמועינן אלא הא כו' ונראה בכוונתו דהנה הר"ן בנדרים (ס"ה) נדחק דלר"מ מוכח דגובה אפי' מיתומים ממטלטלי ועדיף מב"ח ולרבנן מוכח בהך סוגיא דחבילה דאיירי במיני' ואפ"ה אמרינן דר"מ הוא דאי"ל דגובה ממטלטלי אבל לרבנן אפי' מיני' לא גבי ממטלטלי וגרע מב"ח וא"כ סברת ר"מ ורבנן הפוכות וע' בזה בתו' כתובות (פ"א). וי"ל דזה כוונת רש"י והוא סבר דבאמת אפי' לרבנן מיני' ודאי גבי אלא דהך ברייתא הוא יתורא וקמ"ל ע"כ דאפי' מת אח"כ גובה מן החבילה אפי' מיתומים וא"כ ע"כ צ"ל דליכא מילתא אחריתי דאשמועינן בהך ברייתא אלא הך דר"מ וא"כ א"א לומר דאתיא כר"ג דוקא ועוד הי' אפשר לומר בלא סוגית הש"ס דהך ברייתא קודם תקנת