בכורי יוסף פ

ויוצא לחולין והכא לא פריך הכי וצ"ל דכיון דאיתמעיט הנאה לא שייך הך סברא ולא ילפינן מיני' אלא איסורא ואפשר ליישב בזה גם קו' בדברי התו' משום דודאי לאו לגמרי דמי לה לקודש ודו"ק

סימן לט

במה שהעיר כבוד גאונו נ"י בהך דיומא מאן דמישתעי ר"ל בהדי' בשוקא יהבי לי' עיסקא בלא סהדי כו' דלהפקיד בלא עדים שרי דאל"ה הא אפי' לר"א אסרו להלוות בלא עדים וע"כ דלהפקיד שרי ואסברה בדברי התומים שהקשה דמאי מהני סהדי הא אכתי יטעון פרעתי ותי' דודאי אין חושדין לישראל שיכפור במזיד אלא דלא יהי' זכור ויטעון א"י ובא"י אם הלויתני קיי"ל דפטור אבל א"י אם פרעתיך קיי"ל דחייב ולפי"ז בפקדון לא שייך שישכח דאסור לשלוח בו יד וה"נ עיסקא אסור לו להוציאם אלא לצורך העסק הנה בעיקר הדין גם אנכי מצאתי ראי' נכונה מכתובות (פ"ה) גבי שב מרגליתא דהוה מיפקדין בי' ר' מיאשא בר ברי' דריב"ל שכיב ולא פקיד כו' ומדנחית הש"ס לאשמעינן דלא הי' כראוי שלא פקיד ה"נ הו"ל למנקט ולא הוה התם סהדי וע"כ דזה שכיח שמפקידין בלא עדים ואין זה שלא כראוי ועוד נראה לי ראי' ברורה דהא אפי' בע"ה אמרי' סו"פ הנזקין דמפקידין אצל אוכלי שביעית ולא חיישינן שמא יחליף ומפקידין משמע לכתחילה הרי דאפי' ע"ה לא נחשד אפי' להחליף וכ"ש שלא יכפור ועוד נלענ"ד דאפי' הוה חיישינן לשמא יכפור לא הוה שייך לפני עור בזה דהא תנן בפ"ג דדמאי ומייתי לה בגיטין שם דהנותן לפונדקית מעשר מה שהוא נותן לה ומה שהוא נוטל ממנה ופליג ר"י ואמר אין אנו אחראין לרמאין וע' תוי"ט שם דלפירש"י ל"פ אלא דת"ק סבר דמתכוונת לטובה ומש"ה חייש לתקנתה אבל ר"י סבר דאינה מתכוונת לטובה ומש"ה לא חייש מה שיעבור זה במזיד וה"נ אמרינן בב"ק (ס"ט) בד"א דעושין היכר לערלה ולכ"ר בשביעית אבל בשאר שני שבוע א"צ לעשות היכר דהלעיטהו לרשע וימות וע"כ דאין כאן אלא חשש שכחה ומש"ה חוששין לתקנה. אבל סברת התומים לענ"ד צריך תיקון דהא התם רב יהודה אמרה ואיהו ס"ל דא"י אם הלויתני ג"כ חייב וא"כ הוה כא"י אם פרעתיך ולמה חששו לי' גם גורם קללה לעצמו ל"י אם שייך כשחבירו יטעון א"י ע"כ נראה לענ"ד דודאי החשש דמשום שישכח יטעון ברי ויכפור לגמרי ואפ"ה חוששין לתקנה דהוה כאנוס וכדאמרינן בכ"ד דאמר בדדמי וכן גבי שכיר בזמנו נשבע ונוטל דבעה"ב טרוד בפועליו ואמר ברי בדדמי ומ"מ לענין פרעון ל"ח אף דאמרינן שיטעון ברי וליתא סברת התומים מ"מ ליכא למיחש שישכח דהא אמרינן בכתובות. גבי פוגם שטרו דפרע דייק ודמיפרע לא דייק הרי חזינן דהנותן מעותיו זכור והנוטל לא דייק כו"ה וה"נ על ההלואה יש לחוש שמא ישכח ויאמר בדדמי אבל על הפרעון אין לחוש שלא יפרע ויהא סבור שפרע דאם איתא דהוה פרע הוה זכור היטב ובזה לא יטעה. עוי"ל באופן אחר דהא ללישנא בתרא דר"נ אמרינן דדווקא טוען פרעתי תיקנו שבועת היסת אבל בלא לויתי כלל לא תיקנו הרי חזינן דעל הפרעון יותר מתקבל טענת המלוה מההלואה דא"י להשביעו כלום ומש"ה נמי אף דאינהו ר"ל ורב הוה קודם ר"נ ועדיין לא הי' שבועת היסח מ"מ לא חששו שמא יכפור הפרעון דהוא יודע שטענת המלוה מקובלת יותר ולא נאמינו והנה ללישנא קמא בשבועות (מ"א) דסבר רב יהודה דהכא דהמלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואפי' שמואל דפליג סבר דיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למה"י וע"ש בתו' ולזה ודאי ל"ח דירא שמא יתברר שקרו וא"כ מיושב היטב קו' התומים דמאי מהני עדים דהא לר"י לשי' ליכא למיחש כלל לפרעון והשתא א"ש הא דבאמת רבינא התם הצריך שטר דווקא משום דאיהו יסבור כדסבר רבא ורב"ח (שם מ"ה) דא"צ לפורעו בעדים וכדקיי"ל לדינא ומש"ה חייש לפרעון ודוק ומ"מ אנן סמכינן אל"ב דר"י סבר דא"צ לפורעו בעדים כדקיי"ל לדינא וע"כ צ"ל דלדידן מחלקינן בין הלואה לפרעון וכמש"כ ורבינא ע"כ חומרא בעלמא למצוה מ"ה ודוק ומ"מ לפי הנחה זו יש מקום עיון על הפו' די"ל דחששא דרב ור"ל אינה אלא בימיהם דלא הי' שבועת היסת וספק ממונא אמר בדדמי. אבל ספק שבועה אמרי' בריש ב"מ דלא אמר בדדמי וא"כ אפשר דלדידן דאיכא ש"ה ליכא למיחם למידי ומיהו י"ל דלדידן מיהו חיישינן לדברי התומים שיטעון א"י וזה יהי' יכול לישבע באמת ודו"ק

עומד אני כעת בדברי ההג"א פי"נ (סל''ע) ד"ה כתב ריב"ם כו' אבל מספקא לי אם יבואו קרובים בודאי בראי' אם לא נוציא מיד זה דלאו כל כמיני' לומר אחי הוא כו' והנה ע"כ איירי כשלא נודע לנו מפי המת וא"כ מצינו הספק הזה מפורש במכילתין (ל"ג) גבי דיקלא דקריבי' דר"א כו' דגי' ר"ח בתוד"ה לסוף כו' לסוף אייתי ר"א סהדי דאיהו קריב ולא גריס קריב טפי אלא דכיון דהוא הביא עדים שהוא קרוב וההוא גברא אין לו סהדי הוה ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש וזהו שי' ריב"א ג"כ בתו' לקמן שם (קנ"ח) ד"ה נפל הבית עליו ועל אמו כו' ע"כ נראה לר"י כשי' ריב"א דמיירי אפי' יש בנים להאם והא דקרי התם גבי יבם וספק בנכסי סבא להיבם ודאי היינו לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו ודאי אבל כאן שניהם שוין בחלק המגיע לבן כו' פי' דבריו דבנפל הבית עליו ועל אמו שניהן נודע לנו כחן אלא שנפל ספק בהמעשה אבל התם היבם נודע לנו כחו והספק אינו נודע לנו כחו ואין ספק מוציא מידי ודאי כההיא דדיקלא דר"א וכשי' ר"ח ועי' תוס' ריש ב"מ ודו"ק

סימן מ

במה שהעיר ידידי הרב נ"י לדברי הט''ז יו"ד (סשפ"א) דמה שנהגו איסור רחיצה לאבל כל ל"י הוא משום גזירה דתספורת דדרך הרוחץ לגלח וכ' עוד דאין להקשות מחול המועד דאסור בתספורת יהי' אסור ברחיצה די"ל כיון דאיסור רבים הוא לא חיישינן דמדכרי אהדדי דא"כ בשלשים בתוך החג כגון שישב שעה אחת קודם הרגל דהרגל מבטל שבעה ואינו מבטל שלשים] זה יהי' מותר לרחוץ כיון דבלא"ה לא חיישינן בכה"ג לתספורת משום דהוא איסור דרבים לכאורה יפה הערה ויש ראי' לזו מדברי הרא"ש ריש כתובות גבי מת אביו של חתן כו' דהתירו לו להכניס המת לחדר והחתן לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש כו' וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים כו' דאסרוהו ביחוד משום דאקילו בה רבנן וכ' שם דלמשנה אחרונה דבלא"ה אסרו